סיירי וסיירות אוויר של יחידת "שלף" מביאים בזמן אמת את המודיעין המעודכן ביותר. ראיון עם רס"ן נ' מפקד מודיעין בכחול: התמודדות מודיעין המשטרה עם זליגת אמל"ח מאזורי לחימה, מחסור )28 ' היחידה. (עמ מוסר, אתיקה ובעיות מאתגרות )20 ' בכלים טכנולוגיים ועוד. ראיון עם ניצב יגאל בן שלום, ראש אח"ם. (עמ ב"חומת ברזל": אסור למדינה דמוקרטית להגיע למצב שבו הלחימה מתמשכת משיקולים זרים, פוליטיים אולי בינה מלאכותית? שפע המידע המודיעיני גדול מכדי לנתחו בהצלחה )4 ' או אישיים. אסא כשר (עמ )16 ' החובה להכריע: מאה שנה ויותר ומה נשתנה? יואל בן נון (עמ )44 ' בשיטות הישנות. עזריאל לורבר (עמ צילום: קובי גדעון לע"מ שורשי תקלת ההתייחסות לחטופים אחרי השבעה באוקטובר; סדר האחריות הנדרש בלחימה, בקהילת הביטחון והמודיעין; כיצד צריכה להתנהל ולהסתיים הלחימה בזירות השונות 4 ' עמ 2024 , כסלו תשפ“ה, דצמבר 99 גיליון | כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין בשבע חזיתות תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, בראיון מיוחד ל"מבט מל"מ"
כתב העת "מבט מל"מ" יוצא לאור ביוזמת הוועד המנהל של העמותה - המרכז למורשת המודיעין ואתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין 03-5497731 ' , פקס 03-5497019 ' , טל 4713402 , , רמת השרון 3555. כתובת: ת.ד www.intelligence.org.il האתר – ,mlm@intelligence.org.il דוא"ל – מערכת והפקה ראש המערכת ועורך התוכן: תת-אלוף (בדימ.) ד"ר יוסי בן ארי עורך: דני דור עורכי משנה: לענייני אמ"ן - ד"ר בני מיכלסון, לענייני מוסד - נעם שפירא, לענייני שב"כ - אבי מושבי עורך גרפי: זאב אלדר הגהה: רותם האוזמן ורקוביצקי תאום מערכת: צילה ענבר תחקיר תמונות: רחל נחושתאי דפוס: דפוס פלמינגו, ראשון-לציון חברי המערכת: צלילה אבנר-הלמן, אבנר אברהם, יוכי ארליך, ד"ר שולי בינה, מישל בינט-דגן, אמנון בירן, איתן גלזר, יואב (פישי) דייגי, אלי זיו, טומי לירז, זאב לכיש, דרור מאורי, אבי מושבי, גדעון מיטשניק, ד"ר בני מיכלסון, חגי מן, חיים מנור, קובי סגל, חזי סלע, יואב פלג, רון קרניאלי, שלמה קשי, נאוה רייך, אריה שור, נעם שפירא, עודד תבור. כל המאמרים והכתבות המופיעים בכתב-עת זה הם על דעת כותביהם בלבד. שימוש בחומר המתפרסם בכתב עת זה, מכל סוג שהוא, אסור בהחלט, אלא אם ניתן אישור בכתב מראש המערכת. זכויות יוצרים – אנו עושים מאמץ לאתר את מקור הצילומים והויז'ואלים המופיעים בכתב-עת זה, חלקם ישנים מאוד. נשמח לציין את הקרדיט לכל יוצר או מקור שיזדהה ולפרסם את שמו כראוי. א' לחוק זכויות יוצרים 27 השימוש בתמונות על פי סעיף עמותת המל"ם אלוף מאיר עמית ז"ל – מקים העמותה והמרכז, הנשיא והיו"ר הראשון 2013 – 2021 ; ד"ר צבי שטאובר, יו"ר 2005 – 2012 אפרים הלוי, יו"ר 1983 – 2005 , ישעיהו שייקה דליות-בלומברג – המנכ"ל הראשון 2005-2022 , תת-אלוף דודו צור – המנכ"ל השני הנהלת העמותה: יו"ר – אלוף (במיל') אהרן זאבי פרקש, מנכ"ל - תא"ל (במיל') יובל חלמיש, סמנכ"ל ומנהל אתר ההנצחה – חנן מזור, מזכירת העמותה – רקפת פאר. חברי הוועד המנהל של העמותה: חיים אהרוני, יוכי ארליך, ד"ר דני אשר, אמנון בירן, ירון בכר, ד"ר יוסי בן ארי, איציק ברזילי, יגאל ברנע, איתן גלזר, ד"ר יורם דובובסקי, גדי זהר, אלי כהן, עפר לוינברג, אריה ליבנה (לייבו), ברוך מזור, דורון עמיר, מאיר שגב, יצחק (יאצ'קו) שד"ר, חובב שפירא, עודד תבור. נציגי המשפחות השכולות בוועד המנהל: דן בן-צבי, עדה גילן-שחם, חגי מן, מיכאל רייס, סטלה שדות. ראשי ועדות ומכונים בעמותה: ועדת הנצחה – אריה (לייבו) ליבנה; ועדת מורשת ותכנים –ד"ר דני אשר; ר' ועדת מורל"ת – ד"ר איציק פומרנץ; ועדת סרטים – עודד חביב; ועדת כספים – רו"ח אמנון ארגמן; ועדת השקעות – ד"ר עמרם אהרוני; ועדת התקשרויות ורכש – מאיר שגב; ועדת גיוס ופעילות חברים – יוכי ארליך; ועדת קרנות – ברוך מזור; ועדת ביקורת – אשר קרן; ראש מרכז המידע על שם מאיר עמית למודיעין ולטרור – אל"מ (בדימ.) שלמה מופז; ראש המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין – תא"ל (בדימ.) יוסי קופרוסר; ראש המכון לחקר המורשת – ; עורכת איגרת המידע באינטרנט "רואים מל"מ" – יוכי ארליך. המרכז למורשת המודיעין ואתר ההנצחה הממלכתי לחללי הקהילה: מאז ראשית ימי התגבשות היישוב החדש בארץ-ישראל, ובכל מערכות ישראל, מאז ערב הקמת המדינה ועד ימינו, עמדו אנשי ונשות המודיעין בחמ"ן, המוסד, "נתיב", השב"כ וחיל האיסוף הקרבי, בחזית העשייה הביטחונית וחרפו נפשם. לוחמים ולוחמות עלומי-שם, ביניהם כאלה שקיפחו את חייהם בארצות עוינות, מהם שטרם הובאו למנוחת-עד בישראל. בשנת חברו יחדיו וותיקי קהילת המודיעין, המשפחות השכולות וזרועות קהילת המודיעין, להקים 1983 מרכז הנצחה לחללי הקהילה ומרכז להנחלת מורשת המודיעין – המל"ם. , מהווה האתר מוקד פעיל לנוער, חיילים, מבוגרים 1985- מאז נחנך המרכז למורשת המודיעין, ב ותיירים – להנצחה, להנחלת המורשת, וזירת תיעוד חינוכי-הסברתי ולצידה מחקר רב-תחומי, כדי להטביע את חותמם של חברי העמותה והקהילה בארץ ובחו"ל. מלבד אתר זיכרון ייחודי לנופלים ומרכז נתונים ממוחשב לשירות המשפחות השכולות, מתקיימים באתר אירועים מיוחדים להמחשת מבצעי המודיעין, הארת אנשי הקהילה והשפעתם על לב העשייה הביטחונית, המורשת וההנצחה. הפעילות המגוונת כוללת הפקת סרטי תעודה ומורשת, ניהול מרכז המידע למודיעין וטרור, הוצאה לאור, אתר אינטרנט בינלאומי, מפגשי דעת, מורשת וימי עיון בנושאי המזרח-התיכון, המודיעין וממשקיו. במרכז פועלים ספרייה עשירה וארכיון ולצידם תצוגות ותערוכות מגוונות, מקצועיות ותרבותיות. המל"ם פועל כעמותה רשומה. פעילים בה רבים מוותיקי קהילת המודיעין ובכיריה, כמתנדבים בניהולה ובוועדותיה, בהדרכת המבקרים מהארץ ומחו"ל, ובכל זירת פעילות בתחומי ההנצחה, החינוך, הנחלת המורשת, הסברה רב-לשונית, מחקר וכך גם בביטאוניה – "מבט מל"מ" ו"רואים Israel Intelligence Heritage & Commemoration Center – I.I.CC מל"מ". כתב עת לענייני מודיעין וביטחון מבית המרכז למורשת המודיעין 2024 כסלו תשפ“ה. דצמבר 99 גיליון בני המשפחות השכולות, חברי המל"ם היקרים, מלחמת "חרבות ברזל" נמשכת כבר למעלה משנה ואף הורחבה הפעילות בצפון כנגד החיזבאללה באמצעות התמרון הקרקעי בדרום לבנון וח"א באזורים שונים בבקעת הלבנון ובמרחב ביירות. מלחמה רב זירתית שגובה מאיתנו מחירים כבדים. משפחות חדשות הצטרפו למשפחת השכול, מאות יתומים/ות ואלפי פצועים ונכים. החטופות והחטופים הנמצאים עדיין במנהרות 101 כולנו זוכרים את בעזה בימים קרים אלה וכולי תקווה שנזכה לראותם בהקדם חזרה הביתה. חברינו בקהילת המודיעין ממשיכים לסייע בלחימה באמצעות מודיעין איכותי ומדויק, המביא לתוצאות הרצויות הן בפגיעה בהנהגת ארגוני חיזבאללה וחמאס והן בפגיעה בתשתיות של שני הארגונים לצד פגיעה קשה באיראן. אני מחזק את ידי הלוחמים ואת חברינו בקהילת המודיעין התומכים ומלווים את הלחימה. הוא הגיליון השלישי שעוסק ברובו סביב מלחמת "חרבות 99 גיליון ברזל". לאור כמות החומרים הראויה, החלטנו להגדיל את היקפו של הגיליון. ברצוני להודות לראש המערכת תא"ל (בדימ.) יוסי בן ארי ולחברי המערכת הפועלים במסירות רבה בהכנת המאמרים והכתבות המעניינים והחשובים. , התרחש פיגוע דריסה בתחנת האוטובוס 2024 באוקטובר 27 ב- בעת שהגיעה קבוצת מבקרים למל"מ. עם ירידתם 15 בכניסה לבה"ד מהאוטובוס יצא לקבל את פניהם מדריך המל"מ המתנדב מוטי מלכין ולפתע פגעה בהם משאית סמיטריילר נהוגה ע"י תושב קלנסואה. אנשים – גימלאי בנק 36 פיגוע דריסה בו נהרג בצלאל כרמי ז"ל ונפצעו מזרחי טפחות. אני משתתף בצער המשפחה ומאחל החלמה מהירה לפצועים ולמתנדב המל"מ מוטי מלכין. מצפים לראותך במהרה בבית. במל"מ נמשכת הפעילות המגוונת הן של ביקורים בעיקר מהארץ, (תלמידי בתי ספר, יחידות צה"ל, גימלאים ואחרים). קיימנו בימת מודיעין נוספת שעסקה בנושא: הסיכון לישראל מיהודה ושומרון ומירדן. תצוגת הרשע הזמנית נסגרה בשלב זה ותצוגת הקבע הגדולה נמצאת . כמו כן 2025 בשלבי הקמה מתקדמים. צפי לסיום הקמתה - ינואר ממשיכים בהקמת תצוגת המודיעין החדשה במל"מ שתעסוק בתולדות ועד היום. צפי לפתיחת התצוגה, אמצע 1948 קהילת המודיעין משנת .2025 פברואר שידורי זומל"מ נמשכים כסדרם מדי שבוע לצד המשך הפעילות של מכוני המחקר. המכון למתודולוגיה ממשיך לקדם פרסומים שונים בתחום המודיעין וכן מקדם את תוכנית לימודי המודיעין מול האקדמיה. המרכז למידע וטרור הרחיב את כמות הפרסומים שלו בעברית ובאנגלית. אני מאחל לכולנו המשך עשייה ברוכה ושנדע ימים טובים יותר, שקטים ובטוחים והחטופים יוחזרו הביתה. יובל חלמיש דבר המנכ"ל יובל חלמישתא"ל (מיל')
3 98 גיליון שלום לכם קוראים נאמנים, קשה לתפוס, אך המלחמה נמשכת כבר כשנה ורבע, ומתנהלת בשבועות האחרונים בשבע זירות: ארבע מהן פעילות חלקית (יהודה ושומרון, סוריה, עיראק, ותימן), ואחת נוספת פעילה לסירוגין, אך משמעותית ביותר (איראן). בשתיים המרכזיות (מול חזבאללה בלבנון, ומול החמאס ברצועת עזה), נמשך התמרון והתפתחה מלחמת התשה בלתי פוסקת, שלצערנו העמוק גם גובה נפגעים רבים בצדנו, אזרחים וחיילים, כמעט מידי יום. ואופק הרגיעה, כמו כל אופק, נראה רחוק ובלתי מושג. המגעים להסדר בזירה הלבנונית, וניסיונות להחיות שיח כזה בזירה הפלסטינית, לא המטרות נראים כבשלים מספיק, ודאי לא כדי להשיג בקרוב את החטופים הנמקים 101 החזרת של ישראל בלחימה: ההומניטריות עדיין במחילות עזה; והשבת תושבי הצפון לבתיהם, לאחר שיקומם . בינתיים, אנשי הפיסי, וכנקודת התחלה לשיקומם האישי והקהילתי המודיעין עושים חיל, בין אם בעבודה השוחקת בלחימה, בכל רמה, ובין אם במבצעים מופלאים, דוגמת "הטיפול" בביפרים ובמכשירי הקשר של פעילי חזבאללה. ולענייננו: "מבט מל"מ" עסק משך עשרות שנים בסיקור סיפורם של אירועים היסטוריים, מזוויתם המודיעינית, כאלה שהתרחשו מאז קודם ,2023 לקום המדינה, ועד בכלל. השבעה באוקטובר, שבת 'שמחת תורה' ,)98 ,97 חייבה מהפך גדול גם אצלנו: כמו שני הגיליונות הקודמים ( ) עוסק כולו (למעט כתבה אחת...) בהיבטים שונים 99 גם גיליון זה ( הנוגעים ל"חרבות ברזל". לשמחתי, הצלחנו לגייס כותבים מרתקים, דמויות שה'תד"ל והפק"ל' על גבם עמוס בחוכמת חיים, ידע וניסיון עצום, אותו הם חולקים פה ברצון איתנו. 'מורשת מתהווה' במיטבה, הרלבנטית לא רק לנו, 'זקני-הדור', אלא גם לעוסקים במלאכה היום. עמודים) שלנו לא יכול היה להכיל את כל 68 מאחר וה'כלי הקבוע' ( 84 החומרים שהועמדו לרשותנו, התגייסה הנהלת המל"מ להרחיבו לעמודים, ועל כך תודתי. אין לי ספק שאת ה'דובדבנים' שתמצאו פה, לא תאתרו בשום מקום אחר ב'שוק' המידע המצוי ברשות הציבור. לכן, למרות השפעת מצב הרוח על הקשב, קחו זמן, ועיינו בכתובים בניחותא, כל אחד לפי סדר עדיפויותיו, עניינו וזמנו. בטוח שלא תצטערו ולו על דקה שהקדשתם לכך. וכן, אפשר לראות בכך גם סוג של 'אסקפיזם' עיוני, לו אנו ראויים וזקוקים מאד... במקביל, אנו במערכת עסוקים גם בהכנות להוצאת הגיליון הבא – .2025 , של "מבט מל"מ" שייצא לאור באביב 100 הגיליון החגיגי, מספר נעשה כל שביכולתנו כדי שזה ישקף את ההיסטוריה של כתב העת ועד עתה, ובמקביל ימשיך להביא מאמרים הרלבנטיים לעת 1 מגיליון הנוכחית. ולסיום, בצל המהפך שהביאו הבחירות בארה"ב, נקווה לשינוי מהיר במתרחש במחוזותינו: יציאה מהמלחמה שנורמלה, ותחילת שיבה לנורמליות ממנה נהנינו קודם הכניסה לעשור השלישי של מאה זו. נאחל לעצמנו שחג האורים יביא רק אורות של שמחה! שלכם, יוסי 99 מה בגיליון דבר ראש המערכת יוסי בן אריד"ר תא"ל (בדימ.) ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו ראיון: 4 קווים לדמותה של "מלחמת לבנון השלישית"אייל זיסר: 12 שרשרת הטעויות בהערכות אמ"ן את צמיחת התנועה משה שמש: 16 הפלסטינית פקודת יום של אלוף שלמה גזית שראוי שתהדהד בכל הלשכות 21 על "אשליית הוודאות" איתי ברון: 22 הכרת האויב בשפתו ובאמונתושגיא פולקה: 25 דע את האויבנעם שפירא ויהושע צור: 30 השתקפות הסכסוך בבולאות העולמיתפסח מלובני ואריה שהם: 32 מורשת כבסיס חינוכי לערכי מודיעיןשמוליק ויס: 35 המורשת כבסיס לאיפכאמסתבראנעם שפירא: 37 אמ"ן - קווים לדמותו של המשבררועי תמיר: 38 לזכרם 42 על סגירת "חצב"אפרים לפיד ואלי זיו: 44 הכסף שמתחת לפנס מזין את הטרוריהודה ברלב: 46 ברית הדמים עם הדרוזים בראייה מקראיתקובי סגל: 50 הוקרת לוחמים ללא אמונות תפלותאיציק פומרנץ: 53 הצורך בחשיבה פילוסופית בעבודת המודיעיןאליעזר גוטליב: 56 באוקטובר 7- היחידה ב"עופרת יצוקה" בראי ה בעבר: 504 א' מפקד 58 באוקטובר 7- האלם בין הצבא לדרג המדיני באריה שור: 62 עצה מודיעינית – צריך להקשיב לכולםיונתן לרנר: 64 קורס מורשת ראשון באמ"ןגדעון מיטשניק: 66 בדרך לתמרון עוצרים במערך ההדרכהרס"ן ר' וגדעון מיטשניק: 68 הפקת מודיעין מספרות ושירהיוסי בן ארי: 70 ריגול ישראלי במצריםרפי קיטרון: 74 על ספרו של אורן סנדרסוןרויטל פלג: 76 על ספרו של רון שלייפרקובי סגל: 77 באוקטובר ו"חרבות ברזל" 7- על הב' מהשב"כ: 78 ראיון: אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר 80 תגובות קוראיםמעניין לעניין: 82 איפכאמסתברא ומי היה האיש שהיה 83
4 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות , אחרי שהבנתי 8.10 "במהתקשורת שיש לנו חטופים, אמרתי במספר 200 למעלה ממקומות, שהדבר הראשון שישראל צריכה לעשות, זה להחזיר את החטופים. ברגע שהוחלט על מטרות המלחמה, מבלי שזו הוגדרה בתוכן - ישראל ויתרה עליהם. קבוצת החטופים הראשונה לא חזרה הביתה בזכות ישראל - זה קרה משום שחמאס לא רצה להחזיק ילדים ונשים שמכבידים עליו בזמן שהתמרון החל, מסיטים קשב, ומביאים תגובות ביקורתיות מכל העולם, כולל מהעולם הערבי. חמאס פשוט רצה להיפטר מהם. "מאז ה'סיפור' נסגר ומדינת ישראל - המערכת הממונה וגם המערכת הנבחרת - החליטה לוותר עליהם. הרמטכ"ל צריך היה לבוא לראש הממשלה, ולומר לו: 'לא נעשה שום דבר עד החזרת החטופים. לאחר מכן נעשה את כל הנדרש'. אבל הוחלט לא לגעת בזה, ולא לשים את החטופים בעדיפות ראשונה, מעל לכול. מהלך זה הובל על ידי ראש הממשלה. הוא לא היה יכול לשחרר את החטופים ולהמשיך בלחימה בו-זמנית. ממשלת ישראל ויתרה על החטופים *מדיניות זו הובלה על ידי ראש הממשלה שלא הצהיר עליה מפורשת, כיוון שברור לו שאינה ראויה ערכית גם הרמטכ"ל צריך היה להגיד כבר בשבעה באוקטובר לראש הממשלה, שהמשימה הראשונה היא שחרור ראש אמ"ן הוא * לשב"כ אין אחריות למה שקרה בשבעה באוקטובר. רק לצבא *החטופים. אחר כך השאר ישראל לא הפנימה את העובדה שאי אפשר להרתיע *מפקד הארגון. הוא לא איש מודיעין ולא המעריך הלאומי תקיפות עתידיות * הפתרון בעזה - מדיני. כך גם בלבנון, אך רק עם ממשלתה. היא הריבון *ארגון טרור באיראן צריכות להיות נגד סמלי שלטון במרכזי הערים ראיון עם תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר* ????????????? יוסי בן ארי, נעם שפירא, דני דורראיינו והביאו לדפוס: תמיר פרדו צילום: קובי גדעון, לע"מ כיכר החטופים. הוחלט לא לגעת בזה ולא לשים את החטופים בעדיפות עליונה מעל לכל.
5 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות אלו מטרות מנוגדות. ראש הממשלה יכול היה לקבל החלטה ולהגיד שבעדיפות ראשונה של מדינת ישראל זה להילחם וכשנגמור את עכשיו, המלחמה אולי נצליח להציל חלק מהחטופים, להוציא מישהו בחיים. אבל את זה הוא חושש לומר, כי הוא יודע שאין זה ראוי מבחינה ערכית. "זו גם הייתה חובתו של הרמטכ"ל. לצאת לציבור ולהגיד: 'היה פה דבר נורא ואיום וזו האלטרנטיבה שלי - קודם כל להחזיר את החטופים'. אבל מה שקורה מאז השבעה באוקטובר זו הונאה, של אזרחי המדינה, וגם של חייליה. "מה אמור רמטכ"ל לעשות במקרה כזה של חילוקי דעות עם הדרג המדיני? להישאר בתפקיד? 'להניח את המפתחות'? אתן דוגמה תיאורטית אישית: ראש ממשלה החליט שהוא רוצה לצאת למלחמה באיראן. התפקיד שלי כראש מוסד, להציג לו את המשמעויות של אירוע כזה, לרבות לומר לו שלדעתי תהיה זו טעות לבצעו. אבל, ביכולתו לנקוט במהלך הפרוצדורלי הנדרש, לכנס את הממשלה, וזו תקבל את המלצתו. מאותו רגע, אני מחויב להחלטה. "ובכל זאת, חלפה בי מחשבה: מה אני כראש המוסד צריך לעשות? האם יש מקום 'להחזיר את המפתחות'? שאלת המפתח בדילמה זו היא: האם בכך אשנה את פני ההיסטוריה? אם התשובה היא כן, יש מקום להתפטר. אם התשובה היא לא, וככול הנראה התשובה היא לא - אשאר במקומי. שעות לפני 24 ומדוע? אתה נמצא כרגע מבצע באיראן. הכנת את הצבא לכך, וברגע המכריע החלטת 'ללכת הביתה', ומישהו אחר מתיישב בכיסאך. איך תחיה עם החלטה כזו? אני, שהכנתי את כל המערך הזה לקראת המלחמה, אלך עכשיו הביתה?! אי אפשר להרתיע ארגון טרור "ישראל מתמודדת מול מכונת טרור בעזה ובגדה. מאירוע לאירוע החמאס התעצם, ולא הבחנו בהשתנות: הטעות הקרדינלית של מדינת ישראל הייתה, שהיא גזרה מונחים מקונפליקטים בין מדינות, והחילה אותם על קונפליקטים מול ארגוני ומנהיגי טרור. "המונח הרתעה לא קיים מול ארגון טרור. ישב סינואר, הסתכל בגיליון אקסל והישווה: כמה מטוסים, מסוקים, טנקים נגמ"שים, מל"טים, כוחות קרקע וכמה סיירות יש לצה"ל, ומה יש לי? במקרה הטוב היה זה יחס שבין פיל לנמלה. הוא ידע מראש שבשום תסריט שבעולם הוא לא ברגע שהוחלט על מטרות המלחמה מבלי שהחזרת החטופים הוגדרה בתוכן – ישראל ויתרה עליהם. החטופים לא חזרו הביתה בזכות ישראל - זה קרה משום שחמאס לא רצה להחזיק ילדים ונשים שתופסים לו מקום, מסיטים קשב, ומביאים תגובות ביקורתיות מכל העולם, כולל מהעולם הערבי. חמאס פשוט רצה להיפטר מהם.
6 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות ינצח את ישראל. ההיגיון שלנו אומר שבמצב כזה סינואר יגיע למסקנה: 'מחר בבוקר אני חותם על הסכם שלום עם ישראל. לא אשקיע שקל אחד באיזו רקטה, כי אין מצב שאכריע את המדינה הזאת'. זה מה שסיפרנו לעצמו - שהוא מורתע. זה חזר על עצמו שנים, סבב אחרי סבב. נכון, הוא אמנם חטף פי אלף מהלומות ממה שהוא ידע לתת, אבל הוא לא הורתע, כי ארגון טרור לעולם אינו מורתע. הוא תמיד יחפש את ההזדמנות לתת את המכה בשעה שאתה בטוח שהרתעת אותו, כי לקחת מונחים מעימותים בין מדינות ואנסת אותם למציאות של עימות א-סימטרי. להבדיל, כדוגמא, סוריה אכן הייתה מורתעת מישראל: הרסנו לה את הכור, וזה לא גרם לה לפתוח במלחמה. היא לא עשתה דבר, כיוון שהיא הייתה מורתעת. ואילו פה קרה דבר שונה לחלוטין. מדיניות ישראל בנושא הפלסטיני "ממשלות ישראל מעולם לא החליטו מה הן עושות בנושא הפלסטיני, ובמיוחד - עם יהודה ושומרון. הממשלה הנוכחית החליטה שלא להחליט, וניסתה לקבע מצב שהיה ברור שהוא פצצת זמן מתקתקת, שכן רמת הטרור עלתה כל הזמן. בתקופת רבין, דיברו על שתי מדינות כאופציה, אבל ברגע שחמאס תפס את השלטון ברצועה, קמו שתי ישויות פלסטיניות: אחת המנוהלת על ידי הרשות, והשנייה על ידי חמאס. ממשלת ישראל הבינה שיש בכך יתרון פנטסטי: משיש שני גופים ש'אוכלים אחד את השני', האופציה של שתי מדינות לא קיימת יותר! ולמה? כי מדינת ישראל לעולם לא תסכים לשלוש מדינות, שכן בכך תגזור על עצמה דין מוות. "לכן, ממשלת ישראל העמיקה את השסע הפלסטיני, וקבעה את דוקטרינת הבידול. במקום לבדוק איך מחזקים את הרשות הפלסטינית, שאיתה אולי יהיה ניתן להגיע להסדר כלשהו, ישראל החליטה שעדיף לה לפתח ולקבע את העוינות בין שני הגופים הללו, ובכך - להנציח את אי-הפתרון... "המוסד לא עוסק בנושא הפלסטיני, אבל בכל הפגישות שהיו לי כראש מוסד עם מדינאים ובעלי סמכות במזרח התיכון, הנושא הפלסטיני תמיד תפס עמדה מאוד מאוד מרכזית בשיח. 'ישראל צריכה להבין שהבעיה מספר אחת שלה זו הבעיה הפלסטינית', אמר לי אחד ממנהיגי הארצות הקרובות אלינו, 'עליכם להבין שאתם במזרח התיכון ולא בקליפורניה... למזרח התיכון יש כללים ואתם צריכים להתנהג בהתאם. תפנימו את זה. תלמדו ערבית: אנחנו מבינים את השפה שלכם, אתם לא מבינים את השפה שלנו. ואם אתם רוצים להיות חלק מהמזרח התיכון, תפתרו את הבעיה הפלסטינית'. "תמיד שאלו אותי: מה אתם רוצים? רוצים מדינה מהים עד הירדן? אז תכילו אותה: יהיו לכם פה מיליון איש, רק מחציתם 14 יהודים. תעשו מה שאתם רוצים, אבל תחליטו... ברגע שלא מחליטים - הבעיה רק הולכת ותופחת. למה אתם לא מתקדמים? "עניתי תמיד שאנחנו לא מתקדמים כי אין לאן להתקדם... יש פה שני גופים פלסטינים שונים, ש'אוכלים האחד את השני', ואי אפשר לדבר על שלוש מדינות... את זה בנתה מדינת ישראל כאידיאולוגיה, שמאחוריה מטרה ברורה: לא להגיע לשום מצב של פתרון. עוד לפני 'הסכמי אברהם' נוצרה אשליה, שיש כאלה בישראל שעדיין מאוד מאמינים בה, לפיה אם האוכלוסייה הפלסטינית לא מפריעה לאבו-דאבי, לא מפריעה לסעודיה, וגם לא כל כך מפריעה לירדן ולמצרים, אפשר להשאיר את המצב הקיים כמו שהוא. מדי פעם יש סבב לחימה, בכול סבב ניתן להם מכה יותר חזקה, כך שזמן השקט בין הסבבים יגדל. אבל זה לא מה שקרה. לא רק שהזמן מתקצר בין סבב לסבב, גם היכולות של הצד השני גדלות: מדהים להשוות בין ומה שהיה לו 2007 מה שהיה לחמאס ב- !2023 ב- "המדיניות של ממשלת ישראל הייתה, שהיא לא רוצה להגיע לפתרון בסוגיה הפלסטינית. היא רוצה לנהל את הסכסוך שיימשך מבחינתה לנצח, ולשלם את המחירים הכי נמוכים שאפשר... אבל, כדי לנהל משהו צריך 'שניים לטנגו': מנהל ומנוהל שיש ביניהם יחסי גומלין. זה לא מה שהיה בעזה. ממשלת ישראל החליטה שהיא מנציחה את הסכסוך, רק במינון הכי נמוך שאפשר. תחת הגדרה זו, תפקיד האופרטורים - צה"ל, שב"כ, מוסד - הוא לא לפתור את הבעיה, אלא לשמר אותה במינימום מחיר: מקלות, ברמות שונות, אך גם גזרים. ועדת חקירה ממלכתית לא תיתן תשובה לשאלה למה זה קרה "נשמעת דרישה נרחבת להקים ועדת חקירה ממלכתית. אני שם על הצורך ראש הממשלה יכול היה לקבל החלטה ולהגיד שעדיפות הראשונה של מדינת ישראל היא להילחם עכשיו; וכשנגמור את המלחמה - אולי נצליח להציל חלק מהחטופים, להוציא מישהו בחיים. אבל את זה הוא חושש לומר, כיוון שאין זה ראוי ערכית ראש הממשלה חושש לומר לציבור: בעדיפות ראשונה להילחם עכשיו. החטופים – אחר כך. צילום: קובי גדעון לע"מ
7 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות הזה סימן שאלה מאוד גדול: נכון שברמה הפוליטית זו הדרך הנכונה לעשות שינוי גדול, אבל האם ועדת חקירה ממלכתית תיתן את התשובה לשאלה למה קרה מה שקרה? לדעתי, זה לא יקרה. ועדות חקירה לא נותנות תשובות לשאלות 'למה?' הן מסבירות מה קרה, ו'בשורה התחתונה' של הדו"ח שלהן ייכתב: היה מחדל. אבל, בנושא הזה הרי אין כל ויכוח - מה שקרה בשבעה באוקטובר בשעה , זו קטסטרופה. וגם ההתנהלות 06:29 לאורך כל אותו יום הייתה גרועה. התשובה בדרך כלל שמגיעה מוועדת חקירה היא ש'אלה ואלה לא מימשו את אחריותם', ובשל כך הם לא יכולים להמשיך בתפקיד. אומר ברמה התיאורטית: לא חשוב מי היה הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, או מפקד אוגדת עזה באותו רגע, זה היה קורה לכל אחד. השאלה החשובה היא 'למה?', ואת התשובה לה ועדת החקירה לא תיתן. היא לא תחפש את התשובה... "נושא התחקיר היה תמיד מאד קרוב ללבי. כראש אגף במוסד תמיד השתתפתי בכל המבצעים. באחד מהם הייתה תקלה, בעקבותיה בוצע תחקיר שנמשך שעות. ניסינו להבין למה זה קרה ללוחמים כל כך מעולים, והגענו למסקנה מסוימת. שלושה ימים מאוחר יותר, אותה יחידה מבצעית יצאה למבצע במקום אחר, ולוחם אחר באותו כוח עשה בדיוק את אותה שגיאה. חזרנו ודנו בה, תחקרנו משך עשר שעות, ביום שישי, וזיהינו בדיוק את אותה טעות. מסקנתי הייתה - הבעיה שלנו היא, שאנו לומדים רק מהטעויות של עצמנו. כשאתה שומע בתחקיר את זה שאחראי לתקלה מדווח למה זה קרה לו, כל אחד מהיושבים אומר לעצמו: 'לי בחיים זה לא היה קורה. זה לא יקרה במשמרת שלי'. אבל, אתה לומד רק מטעויות של עצמך, לא מטעויות של אחרים... האחריות להתרעה שלא הייתה - על צה"ל בלבד "מי אחראי על ההתרעה שלא הייתה למלחמה בעזה? אמ"ן? שב"כ? מוסד? לי יש עמדה חד-משמעית בנושא הזה: יש גוף אחד במדינה שאחראי להשיג ניצחון במלחמה וזה צה"ל. לא אף אחד אחר. לא השב"כ, לא המוסד, לא הוועדה לאנרגיה אטומית וגם לא חנות נעליים במרכז תל אביב... כל אלה גופים שאמורים לתת סיוע לצה"ל, רב אלוף הרצי הלוי. זו הייתה חובתו של הרמטכ"ל להגיד: קודם כל להחזיר את החטופים. צילום: אתר צה"ל ברגע ששמנו מכשול בינינו לבין הרצועה, היא הפכה למדינה אחרת. וביחסי 'מדינה מול מדינה', יש רק גוף אחד שנושא באחריות: צה"ל. כל השאר אמורים לסייע לא רק שהזמן מתקצר בין סבב לסבב, גם היכולות של הצד השני גדלות. מדהים להשוות בין מה שהיה לחמאס ומה שהיה לו 2007- ב !2023- ב ארגון טרור לעולם לא מורתע. הוא תמיד יחפש את ההזדמנות לתת את המכה בשעה שאתה בטוח שהרתעת אותו
8 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות על מנת שיוכל לנצח את המלחמה. הם יכולים לעזור, להביא דברים פנטסטיים, אבל בסוף האחריות היא של אדם אחד בלבד בתוך המערכת הלא-פוליטית, וזה הרמטכ"ל. כל השאר הם רק גופים מסייעים. "לאורך שנים התהווה מצב שלא הוגדרה אחריות באשר לרצועת עזה. כתוצאה ממאבקים פוליטיים פנימיים, ובשל חוסר רצון לקבל הכרעות מאוד מאוד ברורות בתוך המערכת, האחריות הייתה מחולקת, ונוצרו אי-בהירויות. למשל, בנושא הסיכולים הממוקדים בצד השני של הגבול. זה עולם של השב"כ, הוא ה'מאסטר' בכך, למרות שפני הארגון אמורים להיות פנימה. לפעמים זה מאוד נוח, כי הם עושים גם את האיסוף וגם את הביצוע. אבל, הוא צריך להיות 'קבלן ביצוע' של צה"ל, 'מדרגה' אחת מתחתיו. כך התנהלתי כשהייתי ראש המוסד, בהסתכלות על זירת לבנון: צה"ל ביקש ממני משימות. יכולתי כמובן להעלות רעיונות סביב הבקשה, אך משהמשימה הושלמה, נתתי את ה'מפתח' ל'טריגר' לרמטכ"ל. אני לא הייתי ה'טריגר'. וה'מוטורולות', אירועים "הביפרים המיוחסים לישראל, שישראל לא לקחה עליהם אחריות, הם כלים שלכאורה המוסד בנה עבור צה"ל. אבל מי שצריך להחליט אם להפעיל אותם זה הרמטכ"ל, כי הם חלק מתוכנית המלחמה שלו. כשמביטים ביחסים בין ארגוני הביטחון ביחס לרצועה, יש מי שמוביל ואחראי (צה"ל) ויש מי שתומך (שב"כ). אבל אצלנו הכל 'סלט', הכל מעורבב... כל עוד שלטנו ברצועת עזה, היה ברור לחלוטין ששב"כ הוא השחקן המרכזי שם והאחראי לסיכול הטרור, כי זה היה בתוך גבולות המדינה, ואירועי טרור מטופלים על ידי השרות והמשטרה. אבל ברגע שהושם מכשול בינינו לבין הרצועה, זו הפכה לישות מדינתית אחרת. וביחסי מדינה מול מדינה, יש רק גוף אחד שנושא באחריות הביטחונית: צה"ל. כל השאר אמורים לסייע. אחרי ההתנתקות שב"כ עזב את עזה, אבל מאחר והוא היה שם קודם לכן, אז במציאות הישראלית הוא עדיין נתפס כאחראי... "אך זו הפוליטיקה הישראלית. אם יש ויכוח בין שני ארגונים - תמיד תימצא פשרה באמצע. לפני שנים, כשהייתי בתפקיד די זוטר במוסד, השתתפתי באישור תוכניות למבצע של חיל אוויר. במהלך הדיון מח"א שאל מי אחראי על נושא מסוים. שני קצינים בדרגת אל"מ הרימו יד. מח"א הביט בהם ולא אמר דבר. לאחר מכן הוא אמר לי, שברגע שמורמת יותר מיד אחת, הוא מבין שיש בעיה של אחריות. אין מצב שאחריות מתחלקת. האחריות בקצה היא של גוף אחד בלבד. ברגע שהיא מתחלקת - זה סימן ומתכון לקטסטרופה. "יכול להיות שיש לשב"כ יכולות פנטסטיות. אין בעיה, טוב לנצל זאת, אבל הכול תחת הגדרה שהוא קבלן ביצוע של הצבא. פיקוד דרום יכול להפעיל אנשי שירות, אבל האחריות היא שלו. הקמ"ן האחראי על עזה זה קמ"ן פיקוד דרום, והקמ"ן האחראי על קו המגע הוא קמ"ן אוגדה. "עקרונית, מי שמגדיר אחריות במדינת ישראל הוא הדרג המדיני. הוא אחראי לשים את הקו בצורה ברורה לחלוטין ולומר: הרמטכ"ל, אתה נושא באחריות. אם מחר בבוקר חוצה בן אדם אחד את הגבול מעזה - הבעיה היא שלך, של צה"ל. איך אתה מתמודד עם זה? זו בעיה שלך. לצערנו, כל נושא טשטוש גבולות האחריות בנושאים האם ועדת חקירה ממלכתית תיתן את התשובה לשאלה למה קרה מה שקרה? זה לא יקרה. ועדות חקירה לא נותנות תשובות לשאלות 'למה?' הן מסבירות מה קרה על ישראל להמשיך לתקוף לפי בנק המטרות שלה. אם צריך – להגיע עד האוואלי. צילום: אתר צה"ל
9 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות רבים הולך אחורה, מאז קום המדינה. ראו מה קרה רק לאחרונה במירון - בדיוק אותו דבר... לסכום עניין זה, ברמה העקרונית שב"כ לא היה אחראי על כלום. פלורליזם מודיעיני "אני בעד פלורליזם, כדי לאפשר לראש הממשלה לשמוע כמה שיותר דעות. לא מזיק גם אם יהיו ויכוחים ואי הסכמות בין הארגונים. זה רק מביא 'בריאות' למערכת. בסופו של דבר, האינטגרטור הוא ראש הממשלה. הוא בוחר את אחד הארגונים ומנחה אותו לעשות אינטגרציה ולהציגה בפניו. כראש המוסד הייתי בדיוני הערכות מודיעין, בהם כל הגופים הציגו את הערכותיהם, כשתמיד נקבע מי מוביל את הדיון. ראש הממשלה רק חידד שאלות. בצד זאת נזכור, שהפלורליזם המודיעיני היה וגם באוקטובר 1973 קיים גם באוקטובר , אבל בשני המקרים זה לא מנע את מה 2023 שקרה. נתנו תרופה למחלה הלא הנכונה... "השאלה היא מה אתה, כראש ממשלה, עושה עם ההערכות שקיבלת? לדעתי, הוא צריך לגבש את עמדתו, לשבת עם המל"ל ולסכם את ההערכה הלאומית )Net assessment ('הערכה מאזנית' - שלו: הבנתי מה רוצים הערבים, האיראנים, האמריקאים, הסינים והרוסים. עכשיו אני מחליט מה אני רוצה... משהחליט, אמירתו יורדת כפקודת עבודה לכול הגופים, כשכל .אחד גוזר את הנתח שלו ראש אמ"ן הוא מנהל ארגון. לא איש מודיעין "כבר בשנות הששים התקבע ש'המעריך הלאומי' הוא ראש אמ"ן. זו שגיאה יסודית, כיוון שהמעריך הלאומי צריכה להיות ממשלת ישראל - האחריות הכוללת נמצאת אצלה. כיוון שהקביעה הנדושה הזו מתייחסת בעיקר למיהו המעריך המודיעיני הלאומי, ברצוני להציב שאלת מהותית חשובה: האם ראש אמ"ן הוא בכלל קמ"ן? תשובתי החד משמעית היא - לא. קמ"ן זה מקצוע. ראש אמ"ן הוא ראש ארגון מודיעיני ענק. הוא מנהל מערך מאוד רציני, אבל הוא לא קמ"ן. אף אחד מראשי השנים האחרונות, לא היה איש 18 אמ"ן במודיעין. מה להם ולמודיעין? הם לא מבינים דבר בזה. קמ"ן הרמטכ"ל צריך להיות רח"ט מחקר. גם אם רח"ט מחקר יתמנה לראש אמ"ן, מחליפו כרח"ט מחקר הוא זה שיעסוק כל היום בחומר המודיעיני, בשעה שראש אמ"ן יעסוק בניהול וארגון האגף. הבעיה היא שכול ראשי אמ"ן לדורותיהם ראו עצמם כקמ"נים. הם לקחו לעצמם את התפקיד, לרבות בישיבות ממשלה, בהן הם שמציגים את הערכת המודיעין, ולא רח"ט מחקר, שהוא הקמ"ן האמיתי. אני לא ראיתי עצמי כקמ"ן. כמובן שראיתי לא מעט דוחות מודיעין, אבל כשהוזמנתי כראש מוסד לישיבות ממשלה, תמיד הבאתי עימי את ראש אגף המודיעין שלי, שהציג את תמונת המודיעין. בסוף, בדיון האופרטיבי, במידת הצורך, אמרתי כמה משפטים... ראש אמ"ן הוא מפקד, איש המבצעים. ברגע שהוא מציג את הערכת המודיעין, ראש ממשלה אומר לעצמו: 'מה הוא מבין יותר 15 ממני במודיעין... אני כבר ראש ממשלה שנה, החלפתי כמה ראשי אמ"ן, אז הוא יגיד לי מה טוב ומה לא טוב?'... עד השבעה באוקטובר זה הצליח לו... בישראל הייתה מידה רבה של זילות יכול להיות שיש לשב"כ יכולות פנטסטיות. אין בעיה, אבל הכול תחת הגדרה שהוא קבלן ביצוע של הצבא. פיקוד דרום יפעיל אנשי שירות, אבל האחריות היא שלו הריסות במטולה. אם תיירה ולו אף רקטה אחת שתפגע בבית בצדנו – נגיב למטרות אזרחיות בצד הלבנוני.
10 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות בערכו של האנליסט המודיעיני, זה שמכיר דברים לעומקם. ראו את סיפורה של , זו 8200 אותה נגדת ו' משקראה, הבינה וכתבה את שהתריעה. לא יכול להיות שדבר כזה יעבור בלי שום התייחסות, אפילו שיבוא איש מקצוע אחר מתחומה, יסתור אותה ויגיד שדבריה הם 'חרטא'. מישהו יותר בכיר ממנה ברמת המקצועיות, שלמד את הנושא, קרא את החומרים והביע את דעתו. דבר כזה צריך היה לעבור את בדיקתם של שתים-שלוש רמות גבוהות יותר. ככל הנראה, זה לא קרה. "אתן דוגמא עד כמה כיבדתי את מומחיותם של החוקרים בתקופתי: תחום ההתרעות לאפשרות פעולות טרור בחו"ל, מצוי בחטיבת הפח"ע באגף המודיעין, עליו האחריות להגדיר אותן. יש שלוש רמות של התרעה: נמוכה, בינונית וגבוהה. כראש מוסד, אינני יכול להוריד את רמת ההתרעה שהוגדרה בחטיבה. אם הגיע אלי המתריע (בינונית), 2 ואמר שקבע אותה לרמה (נמוכה). 1 אני לא יכול להוריד אותה ל- (הרמה הגבוהה), 3 בסמכותי להעלותה למתוקף הגדרת האחריות שלי, שהיא אחריות אופרטיבית. השאלה היא מי קובע את ההתרעה בתוך המערכת? אם נחזור לאותו דיון מפורסם בשתיים בלילה, ארבע שעות לפני ההתקפה, יש לשאול: האם איש מודיעין של אמ"ן השתתף בו? מה רמת ההתרעה שהוא נתן, כקמ"ן? ואם לא, האם הרמטכ"ל תפס את ראש השב"כ כקמ"ן שלו? אם כן - יש לנו בעיה גדולה! הכתובת בצפון - רק ממשלת לבנון, לא חזבאללה! "במשך שנים אמרתי: לבנון זו מדינה אחת, דגל אחד, צבא אחד, אבל אנחנו אף פעם לא הלכנו את האקסטרא מייל: לבנון היקרה, תחליטי אם את רוצה לפתוח במלחמה. זה לא ישראל מול חזבאללה, זה ישראל מול לבנון! "הייתי סגן ראש המוסד כשגלעד שליט נחטף לעזה; ורגב וגולדווסר נחטפו ללבנון. אמרתי אז שצריך ללכת לאבו-מאזן ולא לחמאס, ולומר לו: אתה הריבון בעזה. זו בעיה שלך - תפתור לי אותה. רק אתך אנהל משא ומתן על השחרור שלו, ואתה תביא לי אותו, כי יש לנו הסכם שלום. זו הייתה עמדתי גם אחר החטיפה של גולדווסר ורגב. יש בלבנון ממשלה ונשיא ועליהם צריך להפעיל את הלחץ להביא לשחרורם. מבחינתי חיזבאללה זה לבנון. "אחרי השבעה באוקטובר, כשהחלו לירות על הצפון, אמרתי שכל מה שישראל צריכה לעשות זה לשלוח את ספר בנק המטרות של צה"ל בארבעה עותקים: אחד לנשיא לבנון, אחד למזכ"ל האו"ם, אחד לנשיא ארצות הברית ואחד לנשיא צרפת. ולומר: בשנייה שנפתחת מלחמה, תדעו לכם שאני נותן שש שעות לפנות את כל האזור. ברגע שכל הכבישים פנויים, אני הולך ל'כסח' את כל הבתים שיש בהם אמל"ח. אם תיירה ולו רקטה אחת שתפגע בבית בצדנו, אנו מגיבים למטרות אזרחיות בצד הלבנוני. אין מלחמה 'כבקשתך'. עולם יקר, דע שלשם אני הולך. תמנע את זה. אמרו שזה בלתי אפשרי... רק עכשיו מתחילים להתנהג כך. קמ"ן זה מקצוע. ראש אמ"ן הוא ראש ארגון מודיעיני ענק. הוא מנהל מערך מאוד רציני, אבל הוא לא קמ"ן. אף אחד מראשי אמ"ן השנים האחרונות, לא 18- ב היה איש מודיעין. הקמ"ן של הרמטכ"ל הוא רח"ט מחקר רובע דאחיה בביירות. כל עוד אין פתרון מדיני בלבנון – יש להמשיך להפעיל כוח, כוח מכאיב.
11 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות "בעקבות שתי המלחמות שהיו בלבנון, ישראל הוטרדה מאד ממספר החיילים שנפלו. פחות ממספר האזרחים שנהרגו. היה חשש להפעיל את צה"ל ב'מלחמת ברירה', ולהסתכן שוב באבדות רבות. בשבעה באוקטובר זה נגמר. זו הפכה ל'מלחמת אין ברירה'. ולא משנה איזה מחיר אנו משלמים באבדות בעזה ובלבנון. זה מה שנסראללה לא הבין: מה שפחדנו ממנו במלחמת לבנון השנייה התהפך, וחיכינו לרגע שנוכל לפנות מספיק סד"כ וכוח כדי לפגוע בחזבאללה בכול העוצמה. הערכתו האסטרטגית ביחס .לישראל הייתה שגויה לחלוטין "הפתרון בלבנון צריך להיות מדיני, שמסיר איום. אבל כל עוד אין פתרון מדיני, יש להמשיך להפעיל כוח, כוח מכאיב. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה ששליש המדינה מתרוצץ לממ"דים ולמקלטים; שיישובים התפנו ובתים נהרסו. 'במלחמה, כמו במלחמה'. מתי עוצרים? כשמגיעים לפתרון מדיני שיבטיח שאין מצב שקליע מ"מ ייכנס מלבנון לכל גוף 7.62 אחד של מדינתי אחר. לבחירתכם. אם בנאט"ו רוצים לעצור את המלחמה - אין בעיה. שהצבא הצרפתי יישב על כל מעברי הגבול בין סוריה ללבנון; שכל אוניה תעבור בידוק בנמל לימסול בקפריסין; וכך גם כל מטוס - שינחת לבידוק בלרנקה. זו הדרך לוודא שלבנון לא מקבלת שום חימושים. ועד אז, על ישראל להמשיך לתקוף לפי בנק המטרות שלה: לפגוע בכל הכפרים, בית אחר בית. מגיע לכולם. רוצים עוד חצי שנה? אין בעיה. נמשיך עד האוואלי. עד שתקבלו שכל, ואז נעצור. "כרגע ישראל עושה בשטח מהלך נכון כדי להניע מהלך מדיני. אבל צריכים להגיד מהו. אנחנו לא אומרים מהו, וכך שוחקים את ההישגים. בשלב מסוים תתרחש איזו תקלה 'מחורבנת', למשל - תנחת פצצה ותהרוג עשרות בלתי מעורבים, ואז העולם יעצור אותנו... "זה מה שביבי צריך לעשות. אם יש לו שכל... זה היה פותר בעיה ענקית. מהלך כזה בלבנון ישנה את כל המזרח התיכון. באותו רגע איראן 'תחטוף נוק-אאוט'. היא תאבד את חזבאללה - הכוח המניע החוץ-איראני שעושה את כל ה'בלגן', בעירק, בסוריה, בתימן וגם במקומות אחרים בעולם. אם אנו 'מנרמלים' את חזבאללה, והופכים אותו לחלק מצבא לבנון, תהיה זו המהלומה הגדולה ביותר שאיראן 'תחטוף'. אסור שיהיה בעזה ממשל צבאי ישראלי "עזה היא סיפור שונה. יש דברים שאולי , אך לא היום. כאן 1969- יכולנו לעשות ב חייבת להיות מעורבות בינלאומית, עם רגל מערבית חזקה בתוך השטח. את עזה חייבים לשקם, כאשר לישראל צריכה להיות מעורבות פוזיטיבית שעוזרת לפתור את הבעיה ולא מעצימה את הקונפליקט. זה לא יהיה קל, אבל אסור שיהיה ממשל צבאי ישראלי ברצועה. הפתרון המדיני, צריך לכלול הבאת כוח ביטחוני זר, שבשילוב עם צה"ל יסיר את סכנת האיום. צריך לדאוג שהטיפול בעזה יעלה על פסים אחרים, אחרת, אם נישאר באותו מצב שאנחנו בו היום, זה לעולם לא ייגמר: תמיד תהיה רקטה שתיפול על שדרות, או צלף שיורה על חיילים. לכן, יותר מכול, ישראל צריכה לרצות שיהיה שינוי. איראן: ישראל הייתה צריכה לפגוע סמלי שלטון, למשל בטהראן ובשיראז "ישראל הייתה צריכה להגיב מיד לאחר ירי הטילים האיראניים. לא לחכות. למה? צריך לזכור מדוע הסתיימה מלחמת שנה. הסיבה 40 עיראק איראן, לפני כמעט הייתה שהתחילו ליפול טילים עיראקים על טהראן, לאיראן לא היה מענה, והמנהיג הבין שהמשטר שלו בסכנה. עבורנו, נוצרה פה 'הזדמנות המאה'. לכן, אם יהיה סבב תקיפה ישראלי נוסף, הייתי בוחר מטרות של משמרות המהפכה, מודיעין, מערכות ביטחוניות אחרות במרכז ערים כמו טהראן ושיראז, ב'צנטרום של הפיילה'. ועם הרבה אש. ובאותה הזדמנות גם מוריד מחלף גדול אחד או שניים. צריך שהציבור בערים האלה יבין את משמעות המלחמה. שיראה את זה בעיניים. באותו רגע המנהיג ייקח כמה כדורי הרגעה ויפסיק מיד את האירוע. הוא לא ירצה להמשיך את המלחמה כאשר מתחילים 'לפרק' לו את טהראן וכולם רואים את זה. "צריך להסביר למשטר האיראני ולחמינאי, שאם יחליט פעם נוספת לשגר טילים לישראל, היא מיד מטרות 50 מורידה לו עוד בעיר. אין לגעת בנפט או בגרעין. המטרה שלי היא 'הרחוב האיראני'. המשטר מחזיק את האזרחים בתוך סיר-לחץ ולכן צריך לנקב כמה חורים בסיר הזה. אם אני פוגע במטה של משמרות המהפכה, האזרח האיראני ינשק לי את הרגליים...". הדברים מובאים כפי שהושמעו במקור, לאחר עיבוד ועריכה מינימליים. .2024 באוקטובר 15 *הריאיון נערך בזה מה שנסראללה לא הבין: מה שפחדנו ממנו במלחמת לבנון השנייה התהפך ואנו מחכים לרגע שנוכל לפנות מספיק סד"כ וכוח לפגוע בחזבאללה בכול העוצמה. הוא הולך לאבד את הכול. ההערכה האסטרטגית של נסראללה הייתה שגויה לחלוטין לא הייתי מפציץ איזה בסיס צבאי בסוף העולם, גם אם הוא מאד חשוב. הייתי בוחר מטרות בטהראן ושיראז, הנמצאות במרכז הערים. ב'צנטרום של הפיילה' הערכתו האסטרטגית ביחס לישראל הייתה שגויה.
www.intelligence.org.ilRkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=