20 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר בשבע חזיתות שהיה לפני כן ולא משהו חדש בשטחים', 1987 או לכל היותר 'צפויות בשנה הקרובה הפרות סדר חמורות בשטחים." ההפתעה נבעה מחוסר הבנה של התהליכים הפוליטיים והחברתיים העמוקים בתוך החברה הפלסטינית, שהחלו כבר לאחר סיום מלחמת ששת הימים. במילים אחרות, האינתיפאדה היוותה את שיאו של התהליך ולא את ראשיתו. על רקע זה ניתן להבין את התמשכותה של האינתיפאדה כמה שנים, שלא כהערכת קהילת המודיעין בראשיתה כי מדובר "בסיבוב נוסף של מהומות שניתן לדכא אותן, והסדר יחזור לקדמותו". כאמור, המחקר מצביע על טעויות בהערכת הצד הערבי והצד הפלסטיני גם על ידי מומחי אקדמיה (היסטוריונים של המזרח התיכון - 'מזרחנים') אשר נטלו חלק בעיצובה של הערכת המצב הלאומית של אמ"ן, בתקופה שבין שתי המלחמות. זאת, מתוך הערכה שרווחה בצמרת קהילת המודיעין, באשר לכישוריהם לחזות התפתחויות לטווח ארוך. באווירת האופוריה אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, שגרמה לצמרת הביטחונית הישראלית לראות במעוות את התהליכים הפוליטיים והצבאיים שעברו על העולם הערבי, חיזקו ה'מזרחנים' את הלכי הרוח בצמרת צה"ל ובקהילת המודיעין, במקום לצלצל בפעמון האזהרה ולהתריע מפני השאננות והיוהרה. לדעתי, חלקם של אותם אנשי אקדמיה בכשלים של המערכת הממסדית בגיבוש הערכות המצב בתקופה זו היה משמעותי: נוצרה סביבה תומכת ומחבקת שהצמיחה בועה של הערכות, אשר הובילה, בסופו של דבר, למחדל של מלחמת יום הכיפורים. אדגים זאת בהערכת המצב שהכינו מומחים 1971 בכירים ממכון 'שילוח' ('דיין') בשנת על פי דרישת אמ"ן, ונושאה היה "דמותן הפוליטית והרעיונית של מדינות ערב ". מטרת המחקר הייתה להציג 70- בשנות ה התפתחויות סבירות בדמותן הפוליטית של .1980-1971 מדינות ערב בעשור השנים , ובאוקטובר 1971 המחקר סוכם באוגוסט הופץ על ידי אמ"ן-מחקר לצרכניו, 1971 כסקירת מודיעין מיוחדת. בתחזית המחקר של המכון בלטה מגמה . ההערכה טענה כי המשכיותכללית של האיבה לישראל אינה מוליכה, באופן שיטתי ומתוכנן, לעימות צבאי מלא, וכי עדיפותה הצבאית של ישראל יצרה "אינטרס ישיר" של רגיעה. סיכום המסמך היה: "לא נראה כי בעשור הקרוב יחולו שינויים באופי הסכסוך אשר לזירה הפלסטינית, הישראלי-ערבי. המסמך התייחס להמשך המצב הקיים בגדה המערבית, או התפתחות מבוקרת ברור שההערכה ביוזמה ישראלית". , לפיה העשור הקרוב אינו צופן 1971- ב בחובו שינוי באופי הסכסוך, הוכחה כשגויה ורחוקה מאד מהמציאות. ועוד שתי אפיזודות הממחישות את היחס הממעיט בהתייחסות מערכת הביטחון לאיכות הלאומיות הפלסטינית החדשה: זאב דרורי, האחת, פרופ' (אל"מ בדימ.) כתב בספרו 'אש בעמקים, מלחמת ההתשה ': "...ממרחק 1967-1970 בחזית המזרחית הזמן צה"ל לא נתן את המשקל הנכון לתנועה הפלסטינית, ובודאי לא התייחס לארגוני המחבלים כתנועת שחרור לאומית. ההתיחסות למחבלים הייתה בדרך כלל יחס של זלזול, גם בישיבות מטכ"ל ועל אחת כמה וכמה בקרב הלוחמים. הזלזול בלוחמי הארגונים הפלסטינים הביא לא פעם לקורבנות מיותרים בהיתקלויות, במרדפים ובסיורים". והשנייה, התייחסותו של ראש אמ"ן, האלוף אהרון יריב, במסגרת 'עדכון יום א' בשלהי . כראש הדסק המדיני בענף 1972 שנת הפלסטיני, דיווחתי על תחקור שערכתי לקצין פת"ח שנתפש עם חוליה בניסיון לחדור לרצועת עזה דרך הים. הבעתי בפניו את דאגתי נוכח הרמה הגבוהה של אישיותו ומהמוטיבציה והלהט הלאומני שלו, במיוחד אם הוא מייצג את רמת מפקדי הארגון. ,SO WHAT תגובתו המיידית הייתה: " כמה דיוויזיות יש להם?". הופתעתי, כיוון שציפיתי שהוא יתייחס למשמעות הנרחבת של דאגתי, אך דבריו השתלבו בהלך הרוח הכללי, שאפיין את אלופי המטכ"ל. לסיכום, ראיית מרכיבי הסכסוך הישראליערבי בכלל, והישראלי-פלסטיני בפרט, התאפיינה בהערכת חסר של גורמי המודיעין ומקבלי ההחלטות בישראל. זו התייחסה לא רק למנהיגות הערבית, לצבאות, ולארגוני המחבלים הפלסטינים, אלא גם לחברה הערבית בכללותה. ליחס זה התלוו היבריס, יהירות, שיכרון עוצמה, שנבעו מתחושת עליונות של ישראל, תוך כדי שלילת כל אפשרות של עימות צבאי ביוזמה ערבית, לרבות פלסטינית. כך הופתענו במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים, באינתיפדה הראשונה, וכעת שוב .2023 - בשבעה באוקטובר חיוני וחשוב שהצמרת החדשה של אמ"ן, וצמרת הקהילה בכללותה, יתעמקו בסיבות להישנות התופעה ההיסטורית, ובדרכים למנוע, או לפחות לצמצמה בעתיד. ניתן להבין מדועו הופתעו גורמי מודיעין ואנשי ממשל בשטחים ממועד פריצתה של האינתיפאדה הראשונה, מעוצמתה ומעצם התמשכותה. צילום: נתי הרניק לע"מ ראש אמ"ן אלוף אהרון יריב. התפיסה הבסיסית בצמרת הביטחונית הישראלית הייתה: כמה דיוויזיות יש להם...? צילום: פריץ כהן לע"מ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=