74 99 גיליון 2024 כסלו תשפ"ה. דצמבר במהלך השנים התפרסמו מספר פרשיות של ריגול ישראלי במצרים, כמו למשל הפרשה העגומה שכונתה "עסק הביש" או סיפורו של וולפגנג לוץ, "המרגל על הסוס", אך במאמר זה ידובר בשתי דוגמאות מתוך מספר רב יחסית של פרשיות ריגול שכמעט ואינן ידועות לציבור הישראלי. אותם מקרים אמנם מאוזכרים בצורה כזו או אחרת בעברית, אך מרבית פרטיהם מתגלים במקורות זרים. אלה, נשענים בעיקר על פרסומים מצריים המפארים את הצלחות המודיעין המצרי בסיכול הריגול הישראלי ויש אפוא להתייחס אליהם בהתאם. יחד עם זאת, למרות שמדובר בפעילות ריגול, שכאמור נחשפה על ידי היריב, הרי שלמקרא הדברים ייווכח הקורא כי מדובר בהצלחות מרשימות של המודיעין הישראלי עד לאותה נפילה כואבת. *** הפעילות המודיעינית במצרים החלה כבר בעקבות ועידת אלכסנדריה 1944 בסתיו שבה הוחלט על הקמת הליגה הערבית, והיא נוהלה בעיקר על ידי המחלקה המדינית של משרד החוץ. בין הדמויות הבולטות בפעילות זו, בתקופה שעד למלחמת העצמאות, ניתן לציין את יולנדה גבאי-האמר (שזכתה לכינוי "מאטה הארי הישראלית"), ואת רודולף (ראובן) פילפול ורלף חודרה (הדר). עוד דמות בולטת, ולאו דווקא לחיוב, הייתה זו של אדמונד (טד) קרוס, בשליחות המוסד 1948 שהגיע למצרים ב- (על מעלליו שם ולאחר מכן יוכלו קוראינו הנאמנים ללמוד ממאמרה של רות קמחי, "מבצע ניילון- 'עסק הביש' נמנע", מבט .) 2011 ,61 מל"מ בשנים הבאות רבתה פעילות המודיעין הישראלית בארץ הנילוס, ולהלן סיפורם של שניים שנבחרו לייצג את אותם רבים וטובים שיש להניח כי אינם מוכרים לקורא הישראלי. הראשון – שזכה לכיסוי נרחב בכלי התקשורת המצריים – הוא סיפורו של ז'אק ליאון תומאס. הוא 1932 נולד בקהיר בלהורים ארמניים, היה מוכשר ביותר ודיבר מספר שפות. ,24 , בגיל 1956 בהחליט לחפש מזלו מחוץ למצרים. לאחר מספר חודשים התיישב בגרמניה, בעיר קלן, שם עבד שנתיים בחברת פגש 1958 ייצוא. בראשית שנת בבר בו בילה רבות, אדם נעים הליכות, דובר ערבית בניב לבנוני, בשם אמיל. השניים התיידדו מאד ובילו את כל ערביהם יחד כשאמיל משלם את החשבונות. עם הזמן דיבר ז'אק בחופשיות אודות שנאתו לממשל הנאצריסטי במצרים, וכשאמיל הציע לו כי יחזור למצרים ויקים רשת ריגול עבור נאט"ו השיב בחיוב. הוא עבר הכשרה מתאימה לרבות צילום מסמכים, הסתרת מיקרופילמים בשפופרות שוגר לקהיר 1958 משחת שיניים וכו'. ביוני ועד מהרה החל להעביר חומר למפעיליו באירופה עמם נפגש מדי פעם בנסיעותיו. הוא אף גייס חבר טוב שלו, מחמד חסן, איש חיל התותחנים המצרי, שסיפק מידע רב, כולל מסמכים מסווגים ומפות, עליהן סימן בסיסים סודיים ועוד. בהמשך גייס ארמני נוסף, גראבט נייליאן, צלם מקצועי. ובנוסף אף את אביו הזקן שסייע לו ואת אשתו הגרמניה, קייטי רנדוף, שאף עברה אימונים בשידורים ובהצפנה וצוידה במכשיר שבאמצעותו יכלה לדווח על מצבי חירום במצרים. ז'אק עצמו הקים חברה לשיווק "מזכרות מקהיר" והחביא את המיקרופילמים בתוך חפצי אמנות. כן יצר קשרים הדוקים עם אנשי ממשל וצבא וקיבל מהם מידע יקר, יצא לנסיעות עסקיות באזור תעלת סואץ, צילם מתקנים צבאיים ובין היתר העביר מידע מפורט על הסיוע הסובייטי לצבא המצרי. באותה עת לערך הבין המרגל הארמני כי הוא בעצם מופעל על ידי אמ"ן הישראלי ולא על ידי נאט"ו. , כשהרשת שהקים 1960 בשנת הגיעה לשיא פעילותה, התבקש תומאס לאתר קצין מצרי אותו ניתן יהיה לגייס לרשת. הוא הוזהר לבל ינסה לגייסו בטרם יעביר דיווח מפורט אודותיו ויקבל אישור. מועמד כזה אכן אותר על ידו, סרן אדיב חנה קארולוס (קופטי), אך תומאס לא שעה לאזהרת מפעיליו ונחפז להציע לו גיוס "למען טובתה של מצרים". המעסה האישי של הנשיא סאדאת - מרגל לטובת ישראל בין לקוחותיו היו נשיא מצרים סאדאת, קציני צבא בכירים וגם כמאל חסן עלי, שר ההגנה, שבעברו היה גם ראש המודיעין הכללי. ככול הנראה המידע הראשון על נכונותו של סאדאת לפתוח במגעים עם ישראל נשלח על ידו רפי קיטרון רפי קיטרון דוקטור בלימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה לקוח לעיסוי אצל המרגל. חסן כאמל עלי, שר ההגנה, בעברו - ראש המודיעין הכללי. למרות שמדובר בפעילות ריגול שנחשפה על ידי היריב, הרי שלמקרא הדברים ייווכח הקורא כי מדובר בהצלחות מרשימות של המודיעין הישראלי סמל המודיעין הכללי המצרי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=