7 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון העיניים של החרמונית ראשון ושני (שבעה-שמונה באוקטובר) היו ימים של תסכול מטורף. ראיתי הכול, אך לא היה למי לדווח. ביום שני אחר הצוהריים זיהיתי גדוד חיל רגלים סורי חוצה בטור את תעלת הנ"ט . חייליו התפרסו RPG עם נשק קל ומטולי נ"ט והחלו להתקדם לכיוון שלנו. לנו לא היה הרבה עם סרט 0.3 מה לעשות: הוצאנו החוצה מקלע והתחלנו לירות בהם. למזלנו, הם לא הצליחו לטפס, כי מדרון התל היה פריך. הם נסוגו, נעו צפונה ונתקלו בלוחמים של "גולני" באזור בוקעאתא. ביום שלישי, תשעה באוקטובר, באור ראשון, ממש לפני שהשמש זרחה, ראיתי ענני אבק בטווחים של מעל עשרה קילומטרים. זיהיתי שמדובר בטנקים והבנתי שעומדת להתרחש מתקפה גדולה. דיווחתי למִפקדת החטיבה והרחבתי במתן מידע, ככל שאלה התקרבו. , ואחר כך הבנתי שזו T-55 תחילה זיהיתי טנקי . ההתקפה לוותה בירי אדיר 3 דיוויזיה משוריינת עלינו, עשרת מונים ממה שספגנו עד אז. זיהיתי מתקפה סורית חטיבתית "קלסית", עם מיטב והנגמ"שים T-62 אמצעי הלחימה שלהם – טנקי . כמו ב"ספר", אפשר היה BMP-1 החדשים – לראות תמונה של חטיבה מוגדלת בתנועה בהתקפה, כולל היכן נמצא מפקד החטיבה ואמצעי הקשר שלו. הכרתי את הסימנים "כוח הטקטיים שלהם, ואפילו זיהיתי את רפעת אסד". הסורים הציבו שניים-שלושה טנקים, שהחלו לירות בכינון ישיר אל המוצב שלנו. ספגנו פגיעה ישירה. עפתי, המשקפת נפלה והבנתי שאם נישאר באותו מקום – לא נשרוד. הבונקר לא יכול היה להכיל אותנו: היינו עשרה חבר'ה עם נ"נ (נושא נשק) מפונצ'ר, בלי מים ברדיאטור. ירדנו מהחרמונית ביום שלישי לפני הצוהריים וחזרתי לנפח למוחרת, בעשרה באוקטובר לחזור טמלרבצוהריים. תודרכתי על ידי הקמ"ן ולעלות לחרמונית. הוא עדכן אותי שהעביר את שמי למפקדי הכוחות, אמר לי שהם יתקשרו ידענו שהסורים מעבים את הקו , אך 1973 במהלך כל ספטמבר אף אחד לא דיבר על מלחמה. דיין הצביע על המפה ודיבר על התנועה בצירים שמובילים לכווית ולעיראק, במטרה להביא משם נפט... דקות לפני שהחלה האש בשעה , ראיתי ארבעה מטוסים 13:50 סוריים שחלפו בגובה נמוך, ממש ליחכו את הקרקע באוקטובר, 11- איתי ואני אספק להם מודיעין. ב בסביבות שמונה בבוקר, עליתי שוב לחרמונית. ראיתי את תחילת מתקפת הנגד של כוחותינו , מצפון 188- ו 7 , , על חטיבותיה 36 – אוגדה בחאן ארנבה, בציר 210 לתל דהור; ואוגדה קוניטרה-דמשק. "דופקים את 210 ראיתי את כוחות אוגדה הראש בקיר". עם כניסתם לחאן ארנבה, הסורים חיכו להם עם אש נ"ט יעילה. ממרחק ,20x120 של שלושה קילומטרים עם משקפת ניתן לראות את נצנוץ ה"סאגרים" שהסורים שיגרו לעבר כוחותינו. דיווחתי, אך לא הקשיבו לי והמשיכו בריצתם קדימה. נראה לי שלא הייתה שום תרבות של העברת מידע מודיעיני לכוחות הלוחמים. ו"אנקדוטה" לסיום: במהלך מתקפת הנגד, תוך כדי הדיווח מהבונקר בחרמונית, מישהו שם לי יד על הכתף, ללא אומר. הסתובבתי וראיתי , שמבחינתי היה "חצי אל". הוא משה דייןאת שאל לשמי, התיישב לידי והתחיל לשאול שאלות על הגזרה. תוך כדי השיחה, הבחנתי בבריחה של חיילים סוריים. העברתי אליו את המשקפת כדי שיראה את הפעם הראשונה שאנחנו מכים בהם. הוא שאל אותי, "אם הם חיילים, למה הם בלי נשק?". זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שהרגשנו התרוממות רוח. ואז, מוטי קירשנבאוםלפתע הגיח מחזית הבונקר הידוע, דחף לדיין מיקרופון ושאל, "שלום שר הביטחון, מה יש לך לומר לעם ישראל?". דיין השיב לו, "היום הסורים יבינו שהמרחק בין דמשק לארץ ישראל הוא אותו מרחק בין ארץ ישראל לדמשק...". אחרי המלחמה ראיתי לעצמי חובה להישאר בצבא קבע ולהילחם על שינוי המודיעין הקרבי לכלי משמעותי הרלוונטי מאוד לכוחות בלחימה. הייתי חלק מהצוות שהפך יחידות מודיעין, הן בחטיבה והן באוגדה, לבעלות יכולות של איסוף קרבי המועבר לכוחות הלוחמים. בכל תפקידיי – כקמ"ן חטיבה, קמ"ן אוגדה, קמ"ן גיס וקמ"ן פיקוד, כמו גם בהיותי כן מפקד מו"ס (מרכז מודיעין וסיור בבסיס האימון ליחידות השדה) – הדגשתי מאוד את איסוף המודיעין הקרבי והעברת תוצריו לכוחות הלוחמים. * מאמר זה מבוסס על ריאיון שערך שלמה מן עם אשר סדן, שפורסם באתר "נעמוש", .2023 בינואר 18- ב והמתקפה המיוחלת החלה... אשר סדן וזוגתו. מאז שלושה פסי סמל עם שני פסי סגן, חמישה פסים של אושר עד היום (ארכיון המל"ם)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=