6 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון לצפון רמת הגולן 7 ההחלטה לשלוח את חטיבה , שבלמה את 188 – חרצה את גורלה של חטיבה הסורים בדרום רמת הגולן, עם שליש מהטנקים שהגנו על צפון הרמה... בליל שישה-שבעה באוקטובר נמשכה ההתקפה הסורית. למרות שלא היה ברשותי אמצעי לראיית לילה, דיווחתי על כך לחטמ"ר בפירוט, כולל על טרקטורים שפילסו את הכניסות לתוך שטחנו. הארטילריה הסורית "שטפה" אותנו. בשעת לילה מאוחרת צלצל הטלפון מנפח. הדובר על הקו הזדהה, "אני רפול, מפקד האוגדה". ואמר, "מצב כוחותינו קשה מאוד", ושאל, "מה אתה רואה?". הסתכלתי במשקפת וראיתי מספר משאיות תחמושת סוריות שנכנסו בלילה ונעו מאחורי הטנקים התוקפים. המשאיות הסתובבו ונסוגו מהשטח בפראות. אמרתי לרפול שהסורים נסוגים טקטית והסברתי לו למה. ברור שהייתה זו רק נסיגה מקומית, כשלמוחרת התחדשה המתקפה. לימים, לאחר עשר שנים, קיבלתי מרפול, בהיותו כבר הרמטכ"ל, קרדיט על האירוע... למוחרת בבוקר כבר לא היה לי קשר עם נפח. אחת השאלות הקשות שהתעוררו לאחר המלחמה הייתה: מדוע הדיווחים המפורטים שהגיעו מהתצפית שלי בחרמונית, שלאורך שלושת ימי הלחימה הראשונים סיפקו תמונת מודיעין מקיפה ומדויקת, לא הועברו ממִפקדת שלחמו בגזרה? 7 לכוחות חטיבה 820 חטיבה דני אין לי אלא להיתלות בתת-אלוף ד"ר , מחבר הספר "הסורים על הגדרות", הטוען אשר . לדבריו, "על קמ"ן 7 שמדובר בכשל של חטיבה החטיבה היה לבדוק איזה תצפיות יש במרחב שלו. בדיקה עם האוגדה ומול החמ"ל בנפח הייתה מגלה שיש קמ"ן שיושב בחרמונית, רואה הכול ומדווח מידע מדויק ואיכותי, אבל זה לא קרה". אוכל רק להוסיף, שלהתרשמותי, מאחר שיאנוש והחפ"ק (חבורת פיקוד קדמית) שלו התמקמו בעורף הר בר-און – הם לא ראו את שדה המערכה ולא השפיעו במאום על קרב הבלימה ההרואי שניהלו מפקדי הגדודים ז"ל, בעמק הבכא. משולם רטסואביגדור קהלני , התמניתי לקמ"ן 1976 אחרי המלחמה, בשנת , שהייתה אז בפיקודו של קהלני. במהלך 7 חטיבה הריאיון לקראת כניסתי לתפקיד – סיפרתי לו שבמלחמה הייתי על החרמונית ודיווחתי מהתצפית על קרב הבלימה שלו. הוא חשב שאני מתבדח, הסתכל עליי, תפס את הראש ושאל: "אז למה לא דיווחת לי?". ובחזרה לקרב: ככל שהתקדם הזמן – התסכול שלי גבר. עברתי בין רשתות הקשר ושמעתי דיווחים על המלחמה, אך אלה לא רלוונטיים למה שאני צופה בו. למשל, ראיתי חוליית ציידי טנקים סורית – עושה איגוף לעבר טנק שהיה מתחתינו. רציתי להזהיר את הצוות, צעקתי וזעקתי, ופתאום ראיתי שהם הפנו קנה וירו בהם. ייתכן שזה היה בעקבות הדיווח שלי, אך יכול להיות שהם ראו זאת בעצמם. ביום ראשון בבוקר, שבעה באוקטובר, אחרי לילה מסויט, לא היה לי מושג מה קורה ברמת הגולן כולה. ראיתי רק מה שקורה בגזרתי: חטיבת טנקים סורית תוקפת וטייסים שלנו נופלים – מיתוס שנשבר והביא לטראומה אישית קשה. זיהיתי בשטח היערכויות של סוללות טילי , שליוו את 6- קרקע-אוויר חדשים, מדגם סאם כוחות השריון הסוריים המתקדמים לתוך הרמה. דיווחתי עליהם כדי שיטווחו בארטילריה שלנו, אך זה לא היה אפשרי – בוקה ומבולקה שררה בכול... כשהטנקים שלנו הגיעו לחרמונית – הם ירו על הטנקים הסוריים מתחת, אבל כדי לפגוע הם היו צריכים להתקדם לקצה הרכס. אז, התחלנו "לחטוף" אש ארטילרית מדויקת, בכמויות אדירות, יום ולילה. אם החטיבה לא הייתה מגיעה לאזור החרמונית בזמן – הטנקים הסוריים היו מגיעים בוודאות לעמק החולה הכול התרחש מול עיניי: ארבע פלוגות טנקים סוריות שכל אחת מהן הפעילה כוח פורץ מכשול וניסתה להבקיע בוקה ומבולקה בכול... עם שר הביטחון משה דיין בתוך החרמונית – צופים אולי לעמק הבכא. העיניים של החרמונית
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=