41 אדר תשע”ג 65 גיליון ידע חיוני זה לגורמים ה"גבוהים", כגון ארגוני הביטחון והמודיעין הישראליים, ובהתחשבות לקויה של הקברניטים בידע הנובע מהחייל הפשוט בשטח. מודגשת כאן חשיבותו של המודיעין הקרבי - מחלקות המודיעין בגדודים ובחטיבות. הקמ"ן הזוטר בשטח מחזיק את האצבע על דופק האירועים ומזהה אותם מכלי ראשון. התנסותו היא יקרה מפז. הגורם הראשון שזיהה כי “יש משהו אחר" בגל המהומות שפרץ ברצועת עזה ונמשך גם בגדה היה החיילים המוצבים בשטח. מודגשת כאן חשיבותו של המודיעין הקרבי. הקמ"ן הזוטר בשטח מחזיק את האצבע על דופק האירועים ומזהה אותם מכלי ראשון מחאת ההמונים דמוגרפי. -בשני האירועים האמורים התרחש שבר מגמה פוליטי שניהם אופיינו ב"לקיחת העניינים לידיים" על ידי הציבור ברחוב ערבי). ב"אביב הערבי" יצאו המפגינים נגד -(הפלסטיני והכלל משטר מדינתם, בעוד שבאנתפאדה קיבלו המפגינים את הנהגתם הפוליטית - אש"ף והארגונים האסלאמיים - כמייצגת ראויה שלהם. למרות זאת, בסופו של דבר התאפיינה האנתפאדה בספונטניות ובתחושת “כלו כל הקיצין" של הציבור ה"אזרחי" הפלסטיני. חוסר ההבנה הישראלי רק תרם להגברת המהומות, כמו ההחלטה לעשות שימוש בכדורי גומי ופלסטיק ובשבירת איברים באלות. גורם אחד שהייתה לו חתימה מודיעינית גבוהה יותר באנתפאדה היה “נשק" הכרוזים. בכרוזים אלו, שהופצו ברחוב הערבי, ניסו המפקדה המאוחדת (אש"ף על ארגוניו) והארגונים האסלאמיסטיים בגדה וברצועה להכווין את ההפגנות האלימות ואת המרי האזרחי - שביתות מסחר, שביתות פועלים, חרם על מוצרים ישראליים. הכרוזים היו גורם מאחד לציבור הפלסטיני והיו הדבר הקרוב ביותר להסדרה פוליטית של המהומות. זה לא פגע בספונטניות של המהומות ובהשפעת האזרח הבודד ברחוב עליהן. חולשתה של שיטת הגיוס באינטרנט נעוצה בכך שגם לארגוני הביטחון, המתנגדים למהומות, יש גישה לחומר המתפרסם, והם יכולים לפעול בהתאם לכך ב"אביב הערבי" מילא האינטרנט את תפקיד הכרוזים. דרך הרשתות החברתיות (כגון פייסבוק וטוויטר) הופצו ההנחיות לצאת להפגנות ולנקוט צעדי מחאה שונים. הדבר בלט בעיקר במצרים, שבה התקיימה תשתית אינטרנט רחבה יחסית. שיטת ה"גיוס" המוצגת כאן היא גרסתה האלקטרונית של ה"פזעה" - העברת מידע מכפר לכפר והזעקת הגברים לצאת לקרב, שהייתה 1939-1936 נהוגה בארץ ישראל המנדטורית (במרד הערבי הגדול ) בקרב הכפריים הפלסטינים. במקום העברת 1948 ובמלחמת המידע מפה לאוזן ובעל פה, השתרשה שיטה של יצירת קשר עם כלל גולשי האינטרנט באמצעות פרסום קריאות והנחיות ברשתות החברתיות. חולשתה של שיטת הגיוס באינטרנט נעוצה בכך שגם לארגוני הביטחון, המתנגדים למהומות, יש גישה לחומר המתפרסם, והם יכולים לפעול בהתאם לכך. זו החתימה המודיעינית הגבוהה של ההתארגנות הספונטנית של המהומות. סיכום מודיעין. -האנתפאדה ו"האביב הערבי" מהווים אירועים מאתגרי בשניהם נדרש המודיעין לשינוי הפרדיגמה המושגית ולהיערכות מול מציאות חדשה. ב"אביב הערבי" אף עמדו שירותי הביטחון הערביים בפני מאבק הישרדות, מתוקף היותם מזוהים עם המשטרים שאותם יצאו המפגינים להחליף. האנתפאדה “נפלה בין כיסאות" המודיעין הישראלי, כאשר השב"כ, אמ"ן, מתאם הפעולות בשטחים והמינהל האזרחי כולם חולקים באחריות להבנת השטח ולהפעלת מערך האיסוף מול תופעת המהומות החדשה (חדשה בהיקפה וחדשה בנחישות המפגינים). באנתפאדה וב"אביב הערבי" באה לידי ביטוי תופעת “ההמון" שמניע את האירועים ומשפיע על קבלת ההחלטות של השלטון. המודיעין נדרש כאן להתמודד עם כוח חדש. לא מרכז קבלת החלטות אלא עשרות ומאות אלפי אנשים פרטיים המרכיבים את הקולקטיב הקרוי “המון" באנתפאדה וב"אביב הערבי" באה לידי ביטוי תופעת “ההמון" שסר פחדו מידו הקשה של השלטון, שמניע את האירועים ומשפיע על קבלת ההחלטות של השלטון. המודיעין נדרש כאן להתמודד עם כוח חדש. לא מרכז קבלת החלטות אלא עשרות ומאות אלפי אנשים פרטיים המרכיבים את הקולקטיב הקרוי “המון". יש כאן בעיה קשה ביותר בכל הנוגע לאיסוף - החתימה הנמוכה של הוק של המונים -התהליך הפוליטי, שמתחיל בהתארגנות אד היוצאים לרחוב בלי שניתן לזהות את התהליך עם דמות ספציפית. אפשר -קשה לדעת כצד ייטה מאזן הכוחות ומי מוביל הטיה זו. אי לדעת היכן קיים יעד להפעלה יומינטית משמעותית של סוכנים. מערכות סיגינט אינן יעילות במצב שבו התקשורת היא בעל פה וברמקולים בכיכרות, ולא במערכות קשר ממלכתיות או צבאיות. מערך המחקר מצדו נדרש לחזות התנהגות של גופים כאוטיים כמו ההמונים - משימה כמעט בלתי אפשרית. במצב של מודיעין “קלאסי" - מדינה מול מדינה - אפשר לנתח את דמותם של המנהיג או ההנהגה ולצפות את כוונותיהם. קשה הרבה יותר לנתח המון שאין בו “מנהיגים פוליטיים", אלא הוא מורכב מהרבה מאוד פרטים שלכל אחד דעה משלו. על רקע זה צמח לאחרונה בארה"ב המושג “חוכמת ההמון", כשווה ערך לקבלת החלטות שקולה במרכז קבלת החלטות ממסדי. האתגר המודיעיני הוא כיצד להתמודד עם תופעה כזאת, איסופית ומחקרית. השאלות המתעוררות והמצריכות עיון מיוחד הן: האם הממסד המודיעיני אכן מיועד ובנוי לאתגר כזה? האם זה מתפקידו? האם המאמץ להתמודד עם “חוכמת ההמון" צריך לבוא על חשבון המאמץ מול מקבלי ההחלטות? האם ניתן בכלל ליצור מודלים להתמודדות מחקרית עם התופעה בדומה למחקרי שוק ושיווק הנהוגים במודיעין העסקי? (ועל כך ראו גם במאמר הבא) רשימת המקורות מופיעה באתר המל"מ, בגרסה האינטרנטית של 49 ’ הגיליון בעמ מודיעיון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=