40 2013 פברואר 65 גיליון קרקע בידי המשטר הסורי) למען השגת -(למשל טילי קרקע השרידות הפוליטית. עבור המודיעין הישראלי מהווה האנתפאדה אירוע “חיצוני", המתרחש בתא שטח נתון ולא במרכזי האוכלוסין והתשתית הישראליים. בעולם הערבי היוו שירותי המודיעין מכשיר שלטוני בידי המשטר, אותו משטר שהמפגינים יצאו לנפץ. ההפגנות כוונו גם נגד שירותים אלו מ"האביב הערבי" עדיין אין פרספקטיבה של זמן, כך שלא ניתן כרגע להעריך את תפקוד ארגוני המודיעין הערביים, למעט עמדתם כנתונים בסכנה. פעולת המודיעין הישראלי מול האנתפאדה נחקרה הרבה יותר. ניתן להצביע על שני מעגלים של כשלים - הסטנדרטי והספציפי. הבעיה הסטנדרטית זכתה להתייחסות רבה - כשלים מבניים המובילים לחוסר פלורליזם מחקרי, היעדר עבודת מטה מסודרת מול הממשלה, קיבעון תפיסתי (“קונספציה" שפג תוקפה). הבעיה הספציפית היא נפילת האירועים “בין הכיסאות" המודיעיניים. כך, לא היה ברור בראשית האנתפאדה מי אחראי לגיבוש התמונה המודיעינית הישראלית. השב"כ היה אחראי על השליטה הביטחונית בשטחים, החל מהפעלת סוכנים ועד מתן אישורים שונים המסדיר את חיי התושבים. אלא שלשב"כ מחקרית שתגבש תמונת מצב -לא הייתה אז מערכת מודיעינית כוללת. מלאכת המחקר הוטלה על אמ"ן ועל זרועו המחקרית - ודיעיון חטיבת המחקר. גם כאן הייתה התייחסות לזירה כ"זירת טרור" ולא התקיימה “זירת אנתפאדה". הארגון שחש היטב את הלכי הרוחות ברחוב הפלסטיני (שערכם רב כשמדובר בהתקוממות עממית) מודיעיני - המינהל האזרחי. גוף זה עמד בקשר -היה ארגון לא יומיומי עם האזרחים הפלסטינים ויכול היה “לחוש את השטח", . מתאם 1987 כלומר להבין לאן מובילות המהומות שפרצו בדצמבר הפעולות בשטחים ניצב בין היותו מערכת ניהול השליטה בשטחים לבין הצורך לגבש תמונה מודיעינית. מתאם הפעולות באותם ימים היה שמואל גורן, איש מודיעין בכיר ורב ניסיון, מה שהוסיף לפן המודיעיני של גוף מתאם הפעולות. לא היה ברור בראשית האנתפאדה מי אחראי לגיבוש התמונה המודיעינית הישראלית. השב"כ היה אחראי על השליטה הביטחונית בשטחים, אלא שלא הייתה לו אז מערכת מודיעינית-מחקרית שתגבש תמונת מצב כוללת. מלאכת המחקר הוטלה על אמ"ן ועל חטיבת המחקר הגורם הראשון שזיהה כי “יש משהו אחר" בגל המהומות שפרץ ברצועת עזה ונמשך גם בגדה היה החיילים המוצבים בשטח, שחלקם הגדול אנשי מילואים מנוסים בפעילות ביטחון שוטף מול האוכלוסייה הפלסטינית. הם אלו שהרגישו על בשרם את עוצמת ההתפרעויות, ולהם הייתה תמונת מצב כללית שניתן היה לזהות בה כי ההפגנות חורגות מהמקובל. הבעיה הייתה במעבר של הפגנת המונים בכיכר א - תחריר בקהיר במהלך המהפכה במצרים. ההמונים הונעו על ידי שאיפה לנפץ מציאות קשה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=