43 98 גיליון שנה לשבעה באוקטובר - כמספר המדינות החברות באו"מ ברובן לא כולן - שותקות או אדישות ובחלקן אף מאשימות את 193 ישראל ב"השמדת העם הפלסטיני" צילום: אבי אוחיון לע"מ עצם איזכור שמה של ישראל בהקשר לג'נוסייד, זועק לשמיים. עצם הכללתנו במשוואה אחת עם החמאס, מקוממת. ועצם מתיחת קו בין חטופינו התמימים לאסיריהם הביטחוניים, מחרידה. כך אתה שואל את עצמך, כיצד יכול העולם ברובו להבליג על התגלמות הרוע האנושי בארגון הטרור השפל, המחזיק - ה ׇאׇצּור בתנאים מזעזעים - בתינוקות, ילדים, זקנים נשים וצעירים כבני ערובה וכמגן אנושי לשרידותו? כיצד יכולים ארגונים בינלאומיים שקמו ופועלים מתוקף המשפט הבינלאומי הפומבי ואומות הבוחנות מצבי איבה לאור אמנת ז'נווה, להתעלם מהאמת הפשוטה והמוכחת? האו"מ על סוכנויותיו, לרבות אונר"א, הפך .משחטת ערכיםמבחינתנו ל המשפחות ועל כן, כל אימת שרואים את - שנפשותיהן מיוסרות האומללות - אין מנוס מלראות ׅמׅטלטלות ותקוותיהם את עוות הגורל שהתאכזר אליהן. ובירכתיי התודעה עולות תמונות מהזירה העולמית שהפכה את היוצרות, עיוותה את העובדות, וגילתה התחשבות במניעי הפורעים. כבן לאם שורדת שואה, יש לי מספר פגמים: אני אוכל מהר, "לפני שהגרמנים יגיעו"; ואת כל מוצרי המזון להם פג התוקף אני משאיר – כי "לא זורקים אוכל"... כדי לא ללכת "כצאן לטבח", אני וארבעת בני שירתנו בצבא ביחידות קרביות, ראינו בזאת את תפקידנו וחובתנו. שרתתי שנים ארוכות במודיעין השדה, במילואים ואף בקבע, לרבות כקמ"ן אוגדה. עם תום תקופת הקבע הקצרה שלי, המשכתי, ישראלי כפטריוט מההתיישבות העובדת, לשרת במילואים עד גיל , כסא"ל ביחידה לאיתור נעדרים. נגרעתי 72 מהשרות כשטענו כי אני "זקן מדי"... באוקטובר 7 כמובן שנעלבתי, אך אחרי ההתגייסתי שוב ותרמתי חודש מילואים בגיל בפיקוד העורף, להכנת תיקי הגנה בחלק 75 מיישובי עמק בית שאן, ותרגולם בפועל. נוכחתי שוב לדעת עד כמה הניסיון העצום שצברתי בשנותיי המרובות, הן כאיש צבא בשרות קבע ובמילואים, והן כמנהל בכיר בחברות אזרחיות ציבוריות, הוא מאד נכסי ותורם, במקומות החסרים זאת. אבל, אחרי עשרות שנים של רווחה ויציבות, בתקופה האחרונה, לראשונה בחיי, אני חש חוסר ביטחון "בנצח ישראל". תמיד הייתי אופטימי, אך התמונה הכללית של מצב האומה מטריד אותי. אני מעריץ את אלו שראו את המציאות המתהווה במדינה יותר טוב ממני, יצאו לרחובות כבר לפני זמן רב. הם היו מיעוט, אך פעילותם, הסיזיפית לכאורה, הייתה כמו "השורש שבאיטיות מבקע את הסלע". הם עשו, ויעשו את ההבדל, במהרה בימינו. אסיים את הגיגי בדברי שני חכמים: האחד, אצלנו, מי שהיה בעבר הרחוק מזכיר הסתדרות העובדים, יצחק בן ), שאמר: "עוז לתמורה 1906-2006 אהרון ( בטרם פורענות" (כותרת מאמר שלו, אשר קרא לאיחוד מפלגות הפועלים בישראל – מפא"י, אחדות-העבודה ומפ"ם. נכתב ). אבל לתחושתי, אנחנו כבר 1963 בסוף עמוק בתוך "הפורענות"... הלוואי ואני טועה. 1865- והשני, רודיארד קיפלינג הבריטי ( ), שבהקדמה לספרו "סיפורי ככה 1936 סתם" כתב: "אומות נפלו – וזכר לא השאירו". דברי הימים מורים את הסיבה האחת והיחידה לכך: הן נפלו – כי לא שמרו על כושרה של האומה. הלוואי ולא נגיע לכדי כך... הגיגים אישיים באורה של הקללה הסינית העתיקה - "שיהיו לך חיים מעניינים"... סא"ל (בדימ.) חי בנימיני ולמרבית הכעס הפכה אהדה זו לתוקפן, לבֹון טֹון. זה אינו חדש לישראל אך הפעם מקבל הדבר בולטות שלא הכרנו. התופעה היא בעוצמה אדירה בסולם הצביעות. וכנגד מספר זה, נקבע על שומר המסך המנטלי - כמספר המדינות החברות 193 את המספר באו"מ, שברובן (לא כולן) שותקות או אדישות ובחלקן אף מאשימות את ישראל ב"השמדת העם הפלסטיני". ולסיכום הדיסוננס הזה, אגדיר את מערכתנו הנוכחית בעזה על פי שמו של ספר צרפתי: Le Labyrinthe de( המבוך של הלא אנושי ). כך מצטייר l’inhumain – T.C Elimane בעיניי הסבך בו נמצאת ארצנו במלחמתה בארגון הטרור הנפשע ובמאבקה על התדמית והצדק. סא"ל (בדימ.) חי בנימיני פרדסן וחקלאי. הקים וניהל את הרשות הממשלתית ילפיקוח חקלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=