2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון 62 מסקנה זו הייתה תולדה של מחקר שדה, שנערך בקרב כמעט כמאה אנשי מקצוע המשתייכים לתחום. הממצאים העולים ממנו כארבעים המשיבים, 94 ברורים מאוד: מתוך אחוזים טענו שככלל, המזרחנים משפיעים אחוזים סברו שהם 39- "במידה מסוימת"; וכ כשמונים . היינו, משפיעים "במידה רבה" אחוזים מהנשאלים ראו מידה ממשית של השפעה! להשפעה יותר מכך: בתשובות המתייחסות 95- מ אחוזים 49.5 , ערב מלחמת יום הכיפורים "מידה רבה" של המשיבים גרסו כי הייתה להם סברו כי הייתה אחוזים 29.5 , ועוד השפעה (!) . כלומר, גם "במידה מסוימת"להם השפעה חשבו כשמונים אחוזים מהנשאלים בשאלה זו , אך כאן כי הייתה מידה ממשית של השפעה אלה מתמקדים בקטגוריית ההשפעה מרבית הגבוהה יותר! במילים אחרות, כאשר לנשאלים הייתה הבנה ברורה שהדילמה אינה ערטילאית, ראיית אלא מתייחסת לתקופה שקדמה למלחמה, המזרחנים את השפעתם הם ערב המלחמה – הייתה הרבה יותר נחרצת! באשר לעבודות מחקר שנעשו על ידי מומחי אקדמיה, במסגרת שירות המילואים שלהם באמ"ן – ההתייחסות המכבדת כלפי בכירי האקדמיה, ,גמאל עבד אל-נאצרהביאה, לאחר פטירת להחלטה להפקיע את פרויקט ניתוח דמותו של מידי החוקרים אנואר א-סאדאתהנשיא החדש הקבועים שעסקו בתחום המדיני הפנימי של מצרים, ולהפקידו בידיו של איש המילואים דר' , אז מנהל "מכון שילוח" וראש החוג שמעון שמיר למזרח התיכון ואפריקה. בפתיחת המסמך, הצביע הכותב על הסתירה המצטיירת בהתייחסות לתפקיד שמילא סאדאת בצמרת השלטון המצרי בתקופת נאצר: מצד אחד, הוא תואר במשך רוב התקופה כמי שנמנה על "החמישייה הראשונה", "השלישייה הראשונה", או מצד שני, שררה אפילו כ"מספר שתיים" במשטר; במצרים הסכמה כללית שהאיש היה נטול כל . למרות מעורבותו הנרחבת בעשייה כוח של ממש "סאדאת מדינית בצמוד לנאצר, טען המסמך ש לא מילא תפקיד גדול בהרבה מזה של בלדר בשליחויותיו הפוליטיות, ו"ניצב" בפגישות שבהן היה נוכח". בהצגת אופיו ותדמיתו של סאדאת, המסמך "רמתו האינטלקטואלית נמוכה, הוא גרס כי צר אופקים, חסר מחשבה פוליטית עצמאית, . המסמך מדינאי 'אפור' ללא גוון מיוחד משלו" צייר את תדמיתו הציבורית של סאדאת, בעיקר בקרב המשכילים, כשלילית ביותר. כמתואר בו, סאדאת נחשב לאופורטוניסט, חסר עקרונות, הוא הוערך בכתובים כ"בור, חסר דמגוג וצבוע. כישרון ובלתי מסוגל לתרום תרומה משלו כונה "כפתור . סאדאת לניהול המדיניות" , או אנואר "אלצאזאת" בחליפתו של נאצר" (קסטנייטות, דהיינו – כחומר ביד היוצר). בבדיחות הנפוצות במצרים הוצג סאדאת כ"אומר הן" אווילי. "סאדאתהמסמך פתח וסיכם באמירה שלפיה אינו אישיות בעלת כישורים להנהגה מדינית. חסרים לו נתונים בסיסיים על מנת שיוכל להחזיק באופן ממשי את רסן השלטון בידיו ולהתקבל במצרים כיורשו של נאצר וכמנהיג .מצרים…" עמוס גלבוע סבר ששמיר נתפס באמ"ן כאיש האקדמיה הבולט ביותר בקשר עם האגף. ניתוחו את סאדאת היה מעמיק, כתוב לתלפיות וזכה לשבחים רבים (גם אם בדיעבד הסתבר כשגוי...). לדעת גלבוע, ניתן לאפיין את מסמך שמיר כהתייחסות החשובה ביותר בעיצוב ההסתכלות המודיעינית (ודרכה – הסתכלות גורמי המערכת האחרים) על נשיא מצרים החדש, מרגע עלייתו לשלטון ועד שעת פרוץ המלחמה. כך, סביר להניח כי בעיני הקוראים סאדאת הצטייר כחסר כל יכולת הנהגה. המציאות סביב מלחמת יום הכיפורים הוכיחה כמובן תמונה לגמרי אחרת. נוגעת לתשומות של מומחי דוגמה נוספת תוכן אקדמיים שונים, שאינם בהכרח "מזרחנים", אך כאלה שעסקו בעבודות מחקר על פי דרישת אמ"ן. בלט במיוחד בתחום זה פרויקט רחב היקף שעניינו היה ניתוח פסיכולוגי, חברתי ומדיני של החיילים המצריים שנפלו בשבי הישראלי במלחמת ממצאיו ששת הימים. זה נערך במחנה עתלית, ו פורסמו כחמש שנים אחרי מלחמת ששת הימים, ונראה שהוטמעו במודעות צרכניו בשנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. חוסר המחקר אפיין את האישיות המצרית ב שיווי משקל נפשי, ריבוי יחסי של קונפליקטים . בעיני הקצינים המצרים וחוסר ביטחון עצמי תופסת הקצונה, כמעמד ומקצוע, רק אז, . זאת, בפער ניכר מקום רביעי בסולם היוקרה אחרי מקצועות חופשיים (מהנדסים, מדענים, פרופסורים ורופאים). הקצונה המשיכה להוות כך, סביר להניח כי בעיני הקוראים סאדאת הצטייר כחסר כל יכולת הנהגה. המציאות סביב מלחמת יום הכיפורים הוכיחה כמובן תמונה לגמרי אחרת הקצונה המשיכה להוות מסלול שאיפה עיקרי לעלייה חברתית רק אצל בני שכבה סוציאלית נמוכה תדמיתו המוטעית של סאדאת עמוס גלבוע – הדגיש את בעיית "רוח התקופה" בגיבוש הדעות ערב המלחמה (ארכיון המל"ם) קשרי אגף המודיעין עם האקדמיה ערב המלחמה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=