33 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון שער ד' - הרמה האסטרטגית סוגיית "המעריך הלאומי"... מבט חמישים שנים לאחור של ראש מחלקת מבצעים ב"מוסד" לשעבר – ראש "המוסד" שבתי שביט, 1973- וראש מחלקת המבצעים ב מאז הקמת המדינה היו רק שתי מלחמות שבהן היה משום איום קיומי על מדינת ישראל. הראשונה הייתה מלחמת השחרור והשנייה ) הייתה אומנם 1967( מלחמת יום הכיפורים. מלחמת ששת הימים אירוע חריג, אך אין היא בקטגוריה זו, בעיקר משום שנמשכה שבוע ימים בלבד. איומים קיומיים על מדינת ישראל – היו ממדינות . מאז עליית ח'ומייני 1979 המעגל הראשון, עד , האיום הקיומי היחידי 1979- לשלטון באיראן ב בא ממדינת מעגל שני. הטרור – לא היה ואיננו איום קיומי. דור המייסדים הנהיג את המלחמות עד מלחמת יום הכיפורים. מאז, ההובלה עברה לדור הממשיכים. דור המייסדים הצליח להדביר את האיום הקיומי על ידי שילוב של מלחמה ושלום: ראשית, עם האויב "מספר אחת" אז – מצרים; ולאחר מכן – הסכם השלום עם ירדן. לעומת זאת, למעט "הסכמי אברהם", דור הממשיכים מדשדש במאבק איןסופי בטרור, בהנצחת הסכסוך עם הפלשתינאים וב"תחזוקת" האיום הקיומי האיראני. אם צריך לסכם את התרומה המודיעינית של "המוסד", בהקשר של מלחמת יום הכיפורים (במגבלות שרשימה זו מאפשרת), אומר זאת כך: התרעה למלחמה, משימה שהחלה מיומו הראשון .1970 כנשיא מצרים, בסוף ספטמברסאדאתשל הצי"ח (ציון ידיעות חיוניות) המרכזי של "המוסד" היה לעקוב אחרי שני המשתנים המרכזיים המחוללים של האויב; והשני, כוונותיומלחמות – האחד, מה הן . מתחת לשני עוגנים אלה, "המוסד" יכולותיומה הן 1970 סיפק מודיעין מהימן, בתקופה שבין ספטמבר ועד לפרוץ המלחמה בשישה באוקטובר וסיומה בסוף אוקטובר אותה שנה. המודיעין שסופק הקיף את התחומים הבאים: הוצאת הסכסוך מקיפאונו באמצעות מלחמה n מוגבלת. הנחישות המצרית והסורית לצאת למלחמה. n פעולה צבאית במסגרת תוכנית לרכישת תמיכה n מדינית. ה"דטאנט" (ההפשרה ביחסי ארצות הברית- n ברית המועצות) והשלכותיו על הסכסוך. יעדי המלחמה בתפיסת סאדאת, ותוכניות n המלחמה בהמשך, בשתי החזיתות. התעצמות הצבאות הערביים והשלמת פערים n למוכנות למלחמה, הן במתווה הגנתי והן במתווה התקפי. היבטים אסטרטגיים בהכנות למלחמה. n התרעות על מועדים לפרוץ המלחמה: n . לא התממש, 1973 תחילת 1972- : סוףמועד א' כיוון שטרם הסתיימו התכנונים וההכנות ולא דווח על הכנות בשטח. . לא התממש, בשל פערים 1973 : מאי-יונימועד ב' שנותרו בהצטיידות ובהכנות בשטח. בנוסף, ברית המועצות לחצה על סאדאת לדחות את פתיחת המלחמה לאחר פסגת מנהיגי המעצמות בוושינגטון, .1973 ביולי . עיתוי זה היה 1973 : ספטמבר-אוקטוברמועד ג' המשך ישיר למועד ב' והתממש בפועל. ל"מוסד" הייתה תרומה מודיעינית חשובה גם במהלך המלחמה עצמה וגם במשא ומתן להפסקת אש. בתפיסתי, הלקח המרכזי ממלחמת יום הכיפורים בתחום המודיעיני – הוא המלצת ועדת "אגרנט" לסיים את העידן של "מעריך לאומי" בודד (אמ"ן) וליצור פלורליזם במחקר ובהערכה. בעקבות מסקנות הוועדה, "המוסד" בנה יכולת מחקרית והערכתית שאמורה הייתה להתמודד עם ההערכות של אמ"ן. במקביל, השב"כ בנה יכולת מחקרית והערכתית בתחומי האחריות שלו (פלשתינאים, טרור, ריגול וחתרנות), ומשרד החוץ אמור היה להרחיב את היכולות המחקריות שלו, במסגרת המרכז למחקר מדיני. ראש אמ"ן אחרי מלחמת יום הכיפורים, האלוף ז"ל, עשה כל שבכוחו לשמר את שלמה גזית משה דייןהבלעדיות של אמ"ן כמעריך הלאומי. ז"ל, שהתמנה לשר החוץ בממשלתו של בגין ז"ל , לא יצא מגדרו כדי להפוך את המשרד 1977- ב לגורם משפיע באמת על ההערכה הלאומית. סוגיית האחריות להערכה הלאומית עלתה לדיון, לאחר בחירתו של רבין ז"ל לראשות הממשלה, , כראש אמ"ן, ואני, אורי שגיא. האלוף 1992- ב כראש "המוסד", היינו חלוקים בנושא. הדברים הגיעו לנקודה שבה החלטתי להעלות את המחלוקת בפני רבין, שהחזיק אז בשני התפקידים – ראש הממשלה ושר הביטחון. שטחתי את טענותיי ונימוקיי בפניו, וכך עשה גם ראש אמ"ן. רבין החליט וסיכם: תחום האחריות של ראש אמ"ן בנושא ההערכה הלאומית – יהיה לנושא ההתרעה למלחמה בלבד. המזכיר הצבאי רשם את הסיכום, והעתקים שלו נשלחו ללשכות של ראש אמ"ן וראש "המוסד". טראומת ההפתעה במלחמת יום הכיפורים לא פסחה ולו על איש אחד במדינה. היא מתקיימת עד לימינו אלה. בין יוצאי אמ"ן מצויים עד היום כאלה שעדיין מנסים למצוא הוכחות לכך שגם "המוסד", ולא רק אמ"ן, נושא באחריות למחדל. התזה המרכזית בספרי "ראש המוסד" (הוצאת "ידיעות ), באשר להתרעה למלחמת יום 2018 ," – אחרונות ): "התרעת מלחמת 255 הכיפורים, גורסת (עמוד יום הכיפורים הייתה אירוע מתגלגל, שהיה לו הסבר מלא במודיעין במשך שנים, ושזרם עד לשיא של ההתרעה ערב פרוץ המלחמה". . פחות 1970 סאדאת עלה לשלטון בסוף ספטמבר מחודשיים לאחר הסכם הפסקת האש שקטע את ), הוא 1970( מלחמת ההתשה. מאז סוף אותה שנה הבהיר כי בעוד שאיננו רואה סיכוי להכריע צבאית את ישראל ולשחרר את השטחים הכבושים על ידה באמצעות מלחמה, הרי שחיונית בעיניו מלחמה בעלת מטרה אופרטיבית מוגבלת, שתכליתה להוציא את הסכסוך מקיפאונו. ככל שהתמשך הקיפאון, הוא עמד על כך ביתר תוקף. במבחן ההיסטורי הוא אכן עמד בהתחייבותו הפומבית לכך. שבתי שביט, לשעבר – ראש "המוסד" (ארכיון המל"ם)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=