27 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון גם הטנקים של אהוד ברק נסוגו מהם הרים ראש כדי לזהות את מקור הירי שלנו – השתדלתי לפגוע בו בבודדת. דווקא יפת שילם את המחיר. כדור קטלני של "גוריונוב", מקלע כבד, שהיה מיועד לאורי או לי, פגע במצחו ולא הותיר לו שום סיכוי. הרגשתי כי הגדוד מתמודד במלחמה פרטית. תחושה דומה חוו לוחמים ביחידות נוספות, בחולות המדבר, במעוזים, בין סלעי הגולן, בצריח טנק, בתא טייס. כוחות לא מעטים נמצאו בסביבה, אך ידו של צה"ל קצרה מלהושיע. אשא עיניי אל ההרים – מאין יבוא עזרי. סיוע ארטילרי היה יכול מאוד לעזור. כשהגיעו הטנקים מהגדוד של אהוד , התעוררה משה סוקניקברק, עם מפקד הפלוגה בליבנו תקווה. נסתער איתם קדימה ונוכל להרגיש שניצחנו. אך הטנקים "חטפו" בזה אחר זה, ואחרי שארבעה מהם נפגעו מ"סאגרים", נסוגו כולם. עוד תקווה התנפצה. במפח נפש התחלתי לקרוא ציטט מפי: אילן כפיר .100 לסיוע אווירי במ"ק "כל דרדרי ישראל, מי ששומע אותנו – שיבוא להציל...". בלי שום קשר ואולי עם, מישהו למעלה הבין שהעסק מסתבך ושלח לזירה רביעיית סופרמיסטרים. איכשהו נוצר דיבור עם אחד הטייסים. "שומע חמש", הוא ענה לקריאתי, ו"איני זקוק למטרות. מסתדר בלעדיכם". זוג ראשון נכנס ליעף תקיפה והטיל כמה רקטות שהחטיאו. זוג שני נכנס ואז זינק לעברו מטח טילי נ"מ, ואחד מן השניים נפגע והתרסק. הטייס צנח. תוך דקות חולץ הטייס במסוק. אז, בשטח, ודאי ששמחתי בשבילו, אך כעסתי על כך שאיש אינו דואג לנו, ה"ירוקים"... במהלך הקרב אמרתי למפקד הגדוד כי להערכתי ניצב מולנו כוח מצרי בסדר כוח של גדוד חיל רגלים לפחות, מחופר היטב ומתוגבר באמצעי נ"ט (נגד טנקים). הנתונים להערכה היו רוחב הפריסה, צפיפות עמדות הירי וריבוי מקורות אש, כולל אש צולבת ומניין מקלעי ה"גוריונוב" הכבדים. פגענו בלא מעט חיילי אויב, אך המצרים לא נואשו ולא נסוגו. בדיעבד, למדתי כי ניצבנו מול גדוד חיל רגלים מתוגבר, באגף הדרומי 16 בדיוויזיה 16 שהשתייך לחטיבה המצרית. עוד התברר, מאוחר מדי, 2 של ארמייה כי במשך שבוע טרחו המצרים להקים במקום מערך מחופר כהוגן וכי תצלומי אוויר עדכניים נמצאו במטכ"ל ובפיקוד דרום, אך לא "ירדו" אלינו. באופן טבעי, מלחמה מותירה בלוחמים רגשות מעורבים. אחת התחושות שבאמצעותה אסכם . תסכול, כבר לא כעס. התסכולמאמר זה – היא תסכול על כך שממשלת ישראל לא השכילה לקדם מהלך מדיני לקראת שלום, בלי להיזקק למלחמה ולמחירה הנורא; תסכול על כך שהפיקוד העליון לא הכין את הצבא כראוי; תסכול על כך שאנו, חיילי חיל עם ציוד לחימה נשלחנו לקרבותרגלים וצנחנים, ; תסכול על כך שחטיבת אפס מודיעיןעלוב ועם הצנחנים הסדירה פוצלה לכוחות משנה ולא הצליחה להפיק מעצמה את היכולת המבצעית המיוחדת תסכול על כך שבנסיבות ששררו המופלאה שלה; בשטח לא יכולתי, כקמ"ן, לקבל, לנתח ולספק מודיעין חיוני למפקד הגדוד ולמפקדי הפלוגות בשעת הצורך, ונאלצתי לפעול כמפקד כיתה, להשגיח על מי שלצידי, לפנות פצועים תחת אש, לירות, להרוג ועם המון מזל – גם להישאר בחיים. (ארכיון המל"ם) 2006 הטקס שנערך ב"קריית אל אבאטל"/"החוה הסינית" שבסיני, עם לוחמי הצנחנים, בינואר חזרנו ל"חווה הסינית" כדי להיפרד ממנה לתמיד
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=