25 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון מודיעין מועט וחתירה רגלית למגע מילואים. הלילה של שבעה-שמונה באוקטובר עבר עלינו בנסיעה מייגעת. באותן שעות כבר נמנו בצה"ל מאות הרוגים, אלפי פצועים ומספר בלתי ידוע של נעדרים, ואנחנו השתרכנו במסע אל המלחמה, שלא תברח לנו. במיתלה פגשתי את המלחמה בפעם הראשונה. השכם בבוקר ירדנו מהאוטובוסים להשתין. ממערב, מתוך החולות, כמו בחזיון תעתועים, נעו לעברנו שלושה טנקיסטים מבוהלים, שחורי פנים, בלי נשק ובלי חגור. אחד גרר רגל, וזרוע חברו נעטפה בתחבושת אישית מגעילה. לא רציתי להאמין לאף מילה שהשמיעו על מה שעבר עליהם. בראס סודר, בהמתנה לפקודות, התמקם הגדוד בווילות של פועלים איטלקיים שעבדו בבארות הנפט. הפלוגה המסייעת נכנסה ללחימה כנגד כוחות מצריים קדמיים. בצה"ל התעורר חשש פן תנסה דיוויזיית שריון מצרית לפרוץ דרומה לכיוון שארם א-שייח'. בתשעה לחודש נפרס הגדוד להגנה באבו זנימה. זה היה פתטי. ההמתנה באפס מעשה הטריפה את הדעת. חיכינו למצרים והם לא הגיעו. כעבור שבוע הם חיכו לנו והגענו. פלוגה ד' הצעירה, נגרעה זמנית מהגדוד ונשלחה ללכוד חוליות קומנדו מצרי שהונחתו ממסוקים בעומק מנו שטחנו. באחד המרדפים נהרג מפקד הפלוגה, . אסון נוסף איתי מיכאלי, שהוחלף על ידי בן-ישי פקד את הפלוגה: שמונה מחייליה נהרגו מפצצה שהטיל מטוס "טופולב". באוקטובר נאסף הגדוד בא-טור לקראת 16- ב מבצע שאפתני, "אור ירוק" – צליחה של מפרץ סואץ, כיבוש שדה הנפט "מורגן" ותנועת איגוף צפונה לעבר העיר סואץ או אפילו קהיר. המבצע לא מומש מחמת חשש, כי כלי שיט מצריים יפגעו בנחתת עמוסה חיילים וייגרם אסון נוראי. בדרך מאבו זנימה, שוב באוטובוס, האזנתי בצמא למונולוג , הקב"ן האגדי ויפה התואר של חיליק ביימןשל , על חלומות שיתגשמו אחרי המלחמה. 35 חטיבה אבל פסיכולוג נשאר פסיכולוג, והשיחה התגלגלה לטיפול בחיילים שבתקופת ה"התשה", מתוך ייאוש, ירו כדור בכף רגלם, כדי להיחלץ מהתופת. מטוסי "הרקולס" בצבעי הסוואה וייטנאמיים, שסמלי חיל האוויר האמריקאי נמחקו מהם ברשלנות, הובילו עבורנו ממרכז הארץ זחל"מים (זחלי למחצה) מצוחצחים לקראת הפעולה. הרק"ם (רכב קרבי משוריין) נותר על המסלול בא-טור, ואנחנו המראנו באותם מטוסים לרפידים, כדי לפתוח מחדש את מסדרון הצליחה. שוב אוטובוסים, הפעם בואכה טסה, ב"פקק של המדינה". באוטובוס הדחוס, שגם במעבר הצר לא נותר מקום פנוי, כמו ב"נורד", אחזה בי תחושת התעלות. סוף-סוף ניכנס לפעולה. כבר ב"סנור", בטירונות, נשתל בנו הרעל: אתם ארס הנחש, בקצה החנית, שישמיד את האויב. המשימה הוגדרה: איתור חוליות של ציידי טנקים והשמדתן במרחב הצירים "עכביש" ו"טרטור", כדי לאפשר תנועת כוחות צה"ל אל ראש הגשר לשם חידוש תנופת הצליחה. ניצבתי דומם מאחורי בשעה שמפקד החטיבה, איציק מרדכיכתפו של עוזי יאירי, הסביר לו את התוכנית על מפת קוד, רגע לאחר מכן, תפסתי את דרור לאור פנס. צורף, קמ"ן החטיבה, "תגיד, יש משהו נוסף על האויב?". תשובתו הייתה: "מה שעוזי אמר לאיציק, זה מה שיש". אל נקודת היציאה הקפיץ אותנו בסבבים ה"יסעור" של שאול שפי. דרך חלון צר נגלה לי מופע פירוטכני של נותבים, ואז ברגע אחד ראיתי משהו גדול חולף ביעף לידנו. הטייס הסיט את המסוק הכבד לכיוון הנגדי בתנועה חדה. המוח השלים באיחור את הפרטים: זה היה טיל נ"מ (נגד מטוסים), חתיכת עמוד חשמל, שהחטיא אותנו בכמה מטרים. הגדוד החל בתנועה רגלית, בפריסה רחבה, לכיוון דרום-מערב. בזווית העין הציץ בנו גשר הגלילים השבור, וחלפנו סמוך לשיירת דוברות וטנקים, שהמתינו על "עכביש" כמו במצעד. מישהו שם התבלבל ושיגר אלינו צרור. אחרים צעקו לעברנו: "משוגעים, השטח שורץ מצרים". לנו נאמר שלא לפתוח באש לפני זיהוי בטוח, כי בחולות עשויים מליל אמש. 14 להימצא פצועים מן הקרב של חטיבה איציק קיבל הוראה לעזוב את "עכביש" ולהתמקד ב"טרטור", הציר שעליו אמור לנוע גשר הגלילים. פלוגה ב' נפרסה מימין, ג' משמאל, בתווך חפ"ק (חדר פיקוד קדמי) מצומצם, ובהמשך פלוגות ה', ד' והתאג"ד. ההליכה בחולות הייתה איטית ודי קשה. עלוב, לטווח 4X עמד לרשותנו מכשיר ראיית לילה פלוגה ד' הצעירה נגרעה זמנית מהגדוד ונשלחה ללכוד חוליות קומנדו מצרי שהונחתו ממסוקים בעומק שטחנו לנו נאמר שלא לפתוח באש לפני זיהוי בטוח, כי בחולות עשויים להימצא פצועים מן הקרב של מליל אמש. 14 חטיבה הכותב, אביטל, קמ"ן שמצא עצמו כלוחם מן השורה (ארכיון המל"ם) חזרנו ל"חווה הסינית" כדי להיפרד ממנה לתמיד
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=