2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון 18 היערכות מואצת של פיקוד מרכז מוצבי הבט"ש על הירדן ורצועת מוקשים "נגד אדם" בבקעה, לא בוצעו כל הכנות, בעיקר לא בכל הקשור למערך העיקרי – תכנון קו העצירה ומיקום הכוחות להתקפת נגד. אני זוכר קבוצת פקודות חטיבתית, שבה פירטתי במשך כחצי שעה את דרכי הפעולה האפשריות של הצבא הירדני במהלכיו מערבה לכיבוש ירושלים. המאזינים, ,דוד הגואלכולל מפקד החטיבה, אלוף-משנה לא הפגינו רוב קשב. של החטיבה תוכנן לראשונה לתפיסת 68 גדוד קו המעוזים על גדת תעלת סואץ: "עליך להתייצב בספטמבר 23- לשירות מילואים פעיל ביחידתך ב יום"; למעשה, בכל חגי 30 , לתקופה של 1973 תשרי. עד לאותה עת, החזיקו את הקו חיילי החטיבות הסדירות, 'גולני' והצנחנים. הצבה זו הייתה חלק מהתפיסה ש"הסדיר ינצח". חיילי המעוזים, כשלצידם כוחות השריון המאומנים של אוגדת סיני ומעליהם סיוע צמוד של חיל האוויר "הכול יכול" – היו אמורים לבלום כל ניסיון של הצבא המצרי לחצות את התעלה. הצבתו של גדוד בקו המעוזים, תחת פיקוד חטמ"ר (חטיבה 68 , הייתה אחת 14 וחטיבת שריון 275 ) מרחבית הפעמים הראשונות שבהן שובץ למשימה גדוד מילואים ואפילו כזה שאינו נמנה על אלה של שתי חטיבות העילית. סיור שערכתי אצל כוחותינו בקו החדש, אלוף- 16 התעלה עם מפקד חטיבה , לא הצביע על חריגות של ממש זאב עופרמשנה בצד המצרי של התעלה. , הייתי בסיור 1973 ביום ו', חמישה באוקטובר במסוק "אלואט", לאיתור קטיושות, כאמצעי לאבטחת הכותל וירושלים (כבר שכחנו שב- נורו קטיושות על ירושלים והכנסת, 1970 מאתרים באזור מנזר כרמיזן ובית סחור...). נקראתי בדחיפות לפגישה עם מפקד החטיבה החדש ועם ראש מטה פיקוד מרכז החדש משה לוי. "מחר מלחמה", אמר ראש המטה. מיידית מוניתי, בנוסף על תפקידי כקמ"ן, גם לקצין אג"ם (במקום זה שנפצע בתאונת דרכים) ולממלא מקום סגן מפקד החטיבה (שהיה בחוץ לארץ). מייד התחלתי לעדכן את התוכניות המבצעיות להגנה בבקעת הירדן. לצורך זה, ביקשתי מעוזר קצין האג"ם הפיקודי אישור להפשרת שישה 36 נ"נונים (נושא נשק – קומנדקאר) ולגיוס אנשי מילואים. נעניתי בשלילה: "מהיכן יש לנו אישורים להקצאות?". משאושר הגיוס ביום שבת, הוריתי להפעיל את רשת הגיוס ולפתוח את יחידות מחסני החירום חיילי החטיבה 17,000 (הימ"חים). גייסנו את שהיו כבר בקו 68 חיילים מגדוד 271 (למעט , שגויסו קודם 161 התעלה; וכמאה חיילים מגדוד לכן והוצבו במרחב אבו-רודס, במערב סיני). מפקד החטיבה ואנוכי מיהרנו לרדת למחנה "חנן" בבקעה – לחפיפה ולשחרור גדוד המילואים , לייעודו כגדוד טנקים. שמשי בפיקודו של 430 ממודיעין הפיקוד ביקשתי הגדלות תצלומי אוויר של כל "הביצים הפלוגתיות הכחולות" שסימנתי לפריסת כוחות החטיבה. עם מקדחי "קוברה" וחומרי נפץ – התחילה בנייה של המוצבים החדשים. במקביל, הוריתי על פריסת מִפקדת החטיבה במעלה אדומים ועל היערכות שלושה גדודי חי"ר "בר בשטח" במעלות הבקעה, לאורך הצירים ובמוצבי הקו. ארבעה גדודי החי"מ נערכו באזור יהודה ושומרון. באותה עת, תוגבר המרחב החטיבתי על ידי יחידות שונות שצה"ל ייעד לגזרה המשנית. פיזרתי תותחי נ"ט (לאש אינפילדית ודפילדית) על הצירים לירושלים ורמאללה, קלטתי .670 תגבור של ארטילריה וגדוד טנקים מחטיבה בפועל ניהלתי את כל החטיבה, בהיותי הקצין האג"מי היחיד (עד להגעת סגן מפקד החטיבה מחוץ לארץ). עוד באותו ערב, פנה אליי קצין האג"ם הפיקודי ושאל: "איך אתה חוסם את גשר אלנבי למעבר טנקים ירדנים?". תשובתי הייתה, "לרשותי רק שרשרת מוקשים ומחלקת חיילים במוצב 'פסיון'...". למחרת התייצב בחטיבה סגן ראש אמ"ן, תת- וביקש ממפקד החטיבה צביקה לידוראלוף לשחררני כדי שאוכל לסייע לצידו של קמ"ן דרום, , במוצב "דבלה" בסיני. דוד גדליהסגן אלוף הגם שהביא שלושה קמ"נים להחליפני, מפקד אף אחד לא נתן את הדעת לאנומליה שנגזרה ממוטת שליטה בלתי אפשרית זו רחבעם זאבי – אלוף פיקוד המרכז, לא התייחס ברצינות לריענון התוכניות לקראת מלחמה אפשרית (ארכיון המל"ם) פעם קמ"ן - תמיד קצין אג"ם
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=