שרגא (לואי) ברניר בן חיים ויולנדה ברטפלד 1927 באוגוסט 17 נולד בי"ט באב תרפ"ז, ב־ 2019 בדצמבר 11־ נפטר בי"ג בכסלו תש"ף, ב שבטרנסילבניה, הונגריה (כיום Petrosani שרגא (לדיסלב, לואי) נולד ב־ שבה 1936 רומניה). בילדותו חיה המשפחה שנים אחדות בצרפת, אך בשנת לטרנסילבניה. משפחתו הייתה משפחה דתית, אך "מודרנית". לואי למד בישיבה ובמקביל גם בבית ספר תיכון רגיל. הוכנסה המשפחה לגטו. תוך זמן קצר נעצר 1944־ עם הכיבוש הנאצי, ב אביו, עונה ונרצח, כמי שנחשב לעשיר ובעל נכסים. בהמשך, לואי, אימו ואחיו הצעיר פרדי – נשלחו לאושוויץ. אימו נספתה בתאי הגזים. הוא ואחיו, וחצי הצליחו לשרוד, למרות שעברו את כל מדורי הגיהינום, כולל 15־ ו 17 בני את זה שבמחנה מטהאוזן ואת צעדת המוות. לאחר השחרור, הגיעו בדרך רצופת תלאות וסיכונים לצרפת ונקלטו על ידי אחד מדודיהם בשטרסבורג. כעבור מספר חודשים, עבר לואי לפריז, למד בסורבון וב"מכון הגבוה למדע המדינה" ולפרנסתו עבד כמורה בבית הספר היהודי. היה יושב ראש אגודת הסטודנטים היהודיים בצרפת ועסק בפעילות ציונית. על רקע זה התרועע עם אנשי רוח צרפתים-יהודים, ונמנה עם חבריו של אלי ויזל. עלו לואי ואחיו לישראל. הוא עבד ב"ידיעות אחרונות" 1956 בשנת ובהסתדרות, ומדי פעם כמדריך תיירים. נישא לאורה, גם 1962 גויס למוסד, ישירות לאגף תבל. בשנת 1961 בשנת .1972 ומיכל ילידת 1964 היא עובדת מוסד. לזוג היו שני ילדים: אלדר יליד אירע אסון נורא כאשר אלדר ז"ל נהרג בתאונת דרכים. 2008 באוקטובר שנה לאחר מכן העתיקו לואי ואורה את מקום מגוריהם מקריית אונו להוד השרון, כדי להיות קרובים לבתם מיכל ולשלושת נכדיהם. ), באסיה 1967-1965( לואי יצא מטעם תבל לשליחויות באפריקה .)1976-1974( ) ובאירופה 1971-1969( , אך חזר לעבוד באגף תבל בהתנדבות והתמיד בכך 1994־ פרש לגמלאות ב שנה, ללא לאות ובמסירות, גם כאשר הכה בו הגורל וגם לאחר 20 במשך שמצב בריאותו התדרדר. בכל שנות פעילותו והתנדבותו, זכה להערכה רבה מצד המנהלים והעמיתים ומצד כל מי שהכירו והיה עימו בקשר. :2014 היטיב לבטא זאת ראש מחלקתו במסיבת הפרידה שנערכה לו ביוני ..."תקומתך ושיעור קומתך הן דוגמה ומופת לכולנו, הנחישות וההתמדה המאפיינות אותך הן מקור השראה לדורות של עובדים במחלקה ובמוסד". .92 לואי נפטר בן יהי זכרו ברוך. שמואל עציון ז"ל בן בתיה ואברהם 1946 באפריל 16 נולד בט"ו ניסן תש"ו, ב־ 2019 נפטר בז' תשרי תשע"ט, בשישה באוקטובר שמואל עציון (בוימש) ז"ל נולד בבוקרשט שברומניה. , בהיותו בן ארבע, עלתה המשפחה לישראל. הוריו, בתיה ואברהם 1950 בשנת נולדה אחותו שרה בוימש (כיום 1953 ז"ל, התיישבו במושבה אבן יהודה. בשנת שרה למפל). שמואל למד בבית הספר היסודי באבן יהודה, ולאחר מכן בתיכון אזורי "רופין", שבעמק חפר. בסוף כיתה י' עבר לבית הספר הטכני של חיל־האוויר בחיפה, , לבש מדים. את שירותו הצבאי 45 ומאז ועד פרישתו לגמלאות מצה"ל, בגיל החל כמכונאי מטוסים בבסיס חיל־האוויר בחצור. שינה את שם משפחתו לעציון, ומאז הקפיד שכולם יכירוהו בשם 1969 בשנת זה ויכנו אותו כך. עציון שאף לשרת במודיעין חיל־האוויר ועשה כל שביכולתו, עד שהגיע ליעד ומונה לשרת כקצין בלמד"ן (להק מודיעין אוויר). שימש בין היתר כראש מדור תיאום מקורות בלמד"ן, ובמסגרת שירותו הצבאי , עם פרישתו מצה"ל, בדרגת 1991 אף הושאל לגופי מודיעין מחוץ לצה"ל. בשנת סגן־אלוף, המשיך לשרת את המדינה כעובד באגף לייצוא ביטחוני (סיב"ט) .)2012 (באפריל 67 במשרד הביטחון, שם עבד עד פרישתו לגמלאות בגיל בתקופת עבודתו במשרד הביטחון, שימש כחבר פעיל בוועד עובדי המשרד וסייע לעובדים רבים לממש את זכויותיהם לגמול השתלמות וללימודים אקדמיים, תוך שהוא נרתם לקידום הנושא במלוא המרץ, המסירות והנחישות שאפיינוהו. שימש עציון, במקביל לעבודתו במשרד הביטחון, כנציג 2010-2002 בין השנים ציבור ומגשר בבית־הדין האזורי לעבודה בתל־אביב, ומצא בכך סיפוק רב. משך שנים רבות כיהן עציון גם כיושב ראש ועדת ההדרכה בוועד העובדים של משרד הביטחון והיה פעיל בהסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח (המח"ר). את פעילותו זו המשיך גם לאחר פרישתו ממשרד הביטחון, במשך שבע שנים .2019 נוספות ועד השמונה באוגוסט בתאריך זה, בעודו ברחבת המשרד, אפסו כוחותיו. עציון התמודד ונלחם בגבורה רבה משך כחודשיים נוספים, עד שהלך לעולמו .73 והוא בן היה איש משפחה למופת, קשור מאוד לאשתו צילה, לה היה נשוי יובל שנים, ולשתי בנותיו, שלוש נכדותיו ונכדו, שהיו בבות עיניו. לצד כל עיסוקיו, עמדה המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו והוא היה גאה בה מאוד. עציון היה איש חכם, טוב לב, ישר דרך, צנוע ובעל חוש הומור, איש של נתינה אין־סופית ללא צורך בהכרה ובהוקרה, איש סוד, אוהב אדם וארץ, ששירת את ארצו עד יומו האחרון. יהי זכרו ברוך. לזכרם(ירמיהו) כִּי מִדֵּי דַבְּרִי ּבֹו זָכֹר אֶזְכְּרֶּנּו עֹוד 45 2021 , תמוז תשפ"א, יוני 89 גיליון |
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=