35 102 גיליון 2026 אדר תשפ"ו, מרס שנים למלחמת יום הכיפורים. אך טבעי היה 50 לפני כשנתיים מלאו להכין כנסים, מאמרים וכתבות אודות אותה מלחמה, אך מלחמה אחרת, זו של ארגון החמאס ברצועת עזה נגד ישראל, צמצמה את ציון האירוע הבולט מכול הייתה ההפתעה המצרית. 1973 השנים. ב- 50 לכן העיסוק המחקרי, התקשורתי והחתמת הזיכרון התמקדו בהפתעה המיוחסת יותר מכל לארגוני המודיעין הישראליים, ובראש ובראשונה לאגף המודיעין במטה הכללי של צה"ל. השאלה שככל המוכר לי לא נדונה בישראל ההפתעה הייתה ובממשלותיה היא, האם או שמא ,2023 ו- 1973 של מלחמות תחילתן ? להבנתי מזה עשרות שנים, התוצאה שלהן כישלון ההתרעה למלחמה הוא תוצאה של מדינת ישראל, על תופעה חמורה ממנה: חוסנה וצבאה, לא היה לה ואין לה גם כיום את הפוטנציאל הדרוש כדי להחזיק את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. אחת הבעיות המנטליות בחברה הישראלית ובמידה רבה גם בצה"ל, היא השלכת היגיון טקטי על המערכתי והאסטרטגי. אלה שלוש סביבות שונות מאוד זו מזו. ההיגיון שונה, השפה המושגית שונה, החשיבה שונה, ואפילו הארגון שונה. בזיכרון הציבור המיתוס ההתקפי שכה מתפארים בו, שהביא להישגים לאורך השנים, מקורו בסביבה 1956 הטקטית. היה בו צורך וגם הישגים יפים, כמו במלחמות אנו נכשלים כל הזמן בסביבה האסטרטגית. 1967 . אבל מאז 1967 ו- מזה של 2.5 מאז מלחמת ששת הימים נאלצנו להגן על מרחב גדול פי . זאת, משום שאם מחזיקים בסיני, רמת הגולן והגדה המערבית 1949 – אי אפשר לצאת למתקפה כוללת יזומה כל אימת שיש חשש לסיכון ביטחוני, מה גם שהסביבה הבין-לאומית אינה מאפשרת זאת. ביטחונה של כל מדינה הנמצאת בסכסוך עם שכנותיה מותנה בפוטנציאל המאפשר משטר ביטחון המגייס כוחות ומשאבים למלחמות, לרבות יכולות כלכליות, משאבי כוח אדם, טכנולוגיות, אידאולוגיות המניעות ובונות, מערכת חקיקה מתאימה, ותשתית אדמיניסטרטיבית מוכשרת. זאת, כשלשלטון האפשרות להפעיל את מירב הפוטנציאל בזמן קצר. על אלה יש להוסיף שיטה פוליטית מאחדת(!) וגם נרטיב המתווה את הבסיס המאחד של כלל חברה. , המטכ"ל, 1967 אצלנו, כשנתיים אחרי הישגי ואולי גם חברי ממשלה אחדים, הבינו שאין למדינת ישראל פוטנציאל להחזיק ולהגן על השטחים שנכבשו. אין מספיק כוח צבאי, פיזי, איכותי וזמין, וגם לא תשתית כלכלית-כספית אין-סופית. היה אז ברור שאם רוצים להכפיל את צה"ל או לשלשו, יידרש תקציב המשעבד עם וארץ. קיצור שירות החובה היה סימפטום להיענות הממשלה 1973 בתחילת לעומס שהוטל עד אז על המשרתים. המדינאים ובכירי צה"ל חשבו על זה ומצאו פתרון ייחודי – הבה נבנה מערכת מודיעין שתיתן התרעה לפני מלחמה. כך, אם נדע בעוד מועד כי מלחמה בשער, נגייס את כל הפוטנציאל הצבאי. כלומר, קו ההגנה האחרון של ישראל הוא ההתרעה המודיעינית למלחמה, שאחריה אין כל אמצעי שימנע כישלון. האינטלקטואלים הצבאיים 50 כבר בשנות השל אז הבינו שהתרעה למלחמה היא דבר מפוקפק ומסוכן. ראש אמ"ן האלוף יהושפט את תפיסת ההתרעה 1959 הרכבי שניסח בהמודיעינית למלחמה, ראה שני סוגים של התרעות: על כוונת מדינת אויב "התרעה אסטרטגית לצאת למלחמה מבלי שאפשר להצביע זו לא ההתרעה שחסרה - אלא חוסר הפוטנציאל להחזיק בשטחים כישלון ההתרעה למלחמה היא תוצאה של תופעה חמורה ממנה: מדינת ישראל, על חוסנה וצבאה, לא היה לה ואין לה גם כיום יכולתה של מדינה להתמודד בהצלחה מול *את הפוטנציאל הנדרש כדי להחזיק את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים התנאי *מדינות וארגונים אויבים מותנית בחשיבה מתמדת אודות הפוטנציאל הלאומי למלחמה, מול הפוטנציאל של היריבים הראשון להתמודדות נכונה הוא להכיר בכך ולא לכסות על מציאות זו בדיון על המודיעין וההתרעה למלחמה, כסיבת הסיבות ד"ר תא"ל (בדימ') דב (דוביק) תמרי עשרות פרצות שלא מטופלות. (צילום: מועצת דרום השרון) דב תמרי שימש כקצין המודיעין הראשי הראשון באמ"ן. ראש אמ"ן, אלוף יהושפט הרכבי. ניסח עוד את תפיסת ההתרעה המודיעינית 1959 בלמלחמה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=