29 102 גיליון 2026 אדר תשפ"ו, מרס 680 עלי, נכדו של הנביא, על ידי הסונים, שרצחו אותו (קרב כרבלא, בשושלת יורשיו של חוסיין, מוחמד אל- 12 לספירה). האִמאם ה- , ולאמונתם הוא עתיד לחזור לעת הגאולה. 874 מהדי, נעלם בשנת עד אז השפעתו של האִמאם הנעלם מורגשת אצל השיעים דרך באיראן, 1979 חכמי הדת, ועל בסיס האמונה בחזרתו. מאז מהפכת חכמי הדת ובראשם המנהיג העליון, שולטים ברוח משיחית זאת. אתוס הקורבנות שלהם מלווה בהרבה זעם, במפגני שנאה, לסונים, למערב, ולישראל. לוח השנה שלהם כולל פולחני אבל, ומֵייצגי ייסורים. )12 לא כן הזיידיה. אצלה האמאמים, יורשי האִמאם השביעי (לא ה- ועד מהפכת 897 זייד בן עלי, לא נעלמו. הם כהנו עלי אדמות משנת , כמנהיגים דתיים וארציים. האמאמים הזיידים לא היו קדושים. 1962 הם הוחלפו ונבחרו על ידי קהל צאצאי הנביא דרך חתנו עלי, היא שכבת הסיידים. האמאמים שנבחרו לא היו נקיים מחטא, ולא ניחנו בכוחות נסתרים. הם תיווכו ופישרו יותר מאשר שלטו. רובם המכריע קיימו מערכת דתית ופוליטית פרגמטית למדי, סובלנית אפילו, מול היבטים ממורשת הסונה. בין השבטים לבין האמאמים התקיימה מערכת של איזונים פרגמטיים, שייצבו אותה מבית וארגנו אותה למגננה מול זרים. כשנכשלו אמאמים בכך – הוחלפו. בשאר תימן, במישור החוף ובדרום הארץ, נפוצה הסונה, באסכולה המשפטית השאפעית (לפיכך נקראו הסונים של תימן – שאפעים). אבל ההגמוניה בתימן כולה לאורך דורי דורות נתונה הייתה בידי הזיידים, על שבטיהם החמושים, האמאמים המתחלפים בהנהגתם, ושכבת חכמי הדת ואנשי המנהל שלהם, הסיידים (בריבוי – סאדה). , רפובליקת פשרה, דחיקת הזיידים 1962 מהפכת גררה עמה מלחמה 1962 המהפכה שפרצה בתימן בספטמבר ממושכת, שהייתה עצימה עד שמלחמת ששת הימים "גנבה" ממנה את ההצגה. בהרי תימן התחוללה מערכה שהייתה אותה עת ממוקדי ההתעניינות העולמית. נאבקו בה לא רק אגפים בחברה התימנית אלא - במישרין או בעקיפין – הכוחות המרכזיים בכלל המרחב הערבי: המחנה המהפכני הנאצריסטי וצבא מצרים, מול המערכת השבטית הזיידית בגיבוי סעודי ואחר. מעין "רפובליקת פשרה". 1970 בסופה של המערכה קמה בתימן בהמצרים והנאצריסטים סולקו, ומצד שני חוסל גם מוסד האמאמות הזיידית. וכן, גם השפעתם החברתית-מנהלתית של שכבת הסיידים, אצולת הזיידיה. בין הגורמים שנשארו בתמונה התחוללו מאבקים פוליטיים שהרחיקו את הארץ מיציבות. התאחדו צפון תימן ודרומה, 1990 ב– אך האיחוד לא צלח, והארץ נותרה בעוניה ובפיגורה. ב"אביב הערבי" של חוסל משטרו של עלי עבדאללה 2011 צאלח, מי שהצליח זמנית לייצב יחסית את הארץ. בתוך כל אלה ודרך הסדקים שנפערו, זרמו כספים סעודיים והשפעת הוואביה, הסונית-סעודית, ואפילו תאי אל-קאעדה הסוניים וגורמי טרור נוספים. האגף הזיידי-שבטי נדחק ממעמדו, הושפל אפילו בתוככי מצודת ההר העתיקה. ניסיונות של מנהיגי שבטים מתונים להשתלב ברפובליקה, תוך שימור הזיידיה לפחות בהר הצפוני, לא שינו את התמונה. במקום מורשת העצמאות, גאווה של אלף שנות המשכיות של עליונות זיידית, עלתה ופשתה בהר התימני תחושה של השפלה וקורבנות. היו אמנם בקרב המנהיגות השבטית שניסו להשתלב בפשרה הכלתימנית, אך הם לא הצליחו לשקם את גאוות הזיידים. נהפוך הוא. הקנאים שביריבי השיעה, הווהאבים הסעודים, החדירו להר התימני לא רק את כספיהם, ומעורבותם הפוליטית, אלא גם את תורתם. הווהאביה, נדגיש, רואה בשיעה ובשיעים את הגרועים שבאויבי האסלאם. דרשנים ווהאבים דחקו את רגלי אלה הזיידים בקרב שבטי הצפון. מתח ועימות דתי, גאווה לאומית פגועה, והתדרדרות כלכלית באזורי השבטים הזיידים יצרו בהר התימני משבר חסר תקדים. משפחת אל-חות' והמהפכה בזיידיה על רקע השפלה זאת קמה מקרב משפחת אל-חות' תנועה דתיתפוליטית חדשה. הדמות שראוי להתחיל ממנה את הבנת משמעותם בסופה של המערכה קמה מעין 1970 בתימן ב- "רפובליקת פשרה". המצרים והנאצריסטים סולקו, ומצד שני חוסל גם מוסד האמאמות הזיידית תקיפת חיל האוויר על יעדים חות'ים בצנעא ובנמל חודידה. צילום: אתר צה"ל אלה לא רק כנופיות עם קלצ'ניקובים וגלביות. צבא מאורגן שמשגר טילים בליסטיים למרחק אלפי קילומטרים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=