17 102 גיליון 2026 אדר תשפ"ו, מרס המתקפה כיוון שכוונו לאיראן לא בכדי התקבל בפקפוק. חוקרים באוניברסיטת קטר הגדירו זאת כמתקפה אמריקאית. בהתאמה, אומנם לאחר ההתקפה הצטרפה ארצות הברית לגינוי מועצת הביטחון על התקיפה בקטר, אך בתנאי ששם ישראל יושמט. באופן דומה הגיבה דוברת הבית הלבן – היא הביעה צער על המתקפה והגדירה אותה בתור לא מועילה לישראל, אבל גם הביעה צער על נוכחות חמאס בדוחה. גישה זו לא הלמה את הנרטיב שקטר קידמה, לפיו אירחה את הנהגת חמאס לבקשת ארצות הברית, עוד מימי ממשל בוש ולבקשת ממשל אובמה 2006 ב- .2012 בשנת הדינמיקה במהלך המתקפה ולאחריה המחישה את המאבק הישראלי-קטרי על תפקיד המשפיעה העיקרית על טראמפ. אך גם אם נראה שמבחינה פומבית העדיף הממשל האמריקאי את הצד הקטרי, הרווחים של קטר בזירה זו יכולים להתברר בעתיד כחרבפיפיות. הזירה האמריקאית השפעתה של קטר בארצות הברית אינה מוטיב חדש. קטר עבדה במגוון ערוצים על מנת לקשור קשרים עם גורמי ממשל וכלכלה עוד מהעשור הראשון לקיומה כמדינה עצמאית. היחסים התבססו בתחילה על אינטרסים כלכליים אבל החל משנות התשעים פיתחה קטר שתי דרכים עיקריות נוספות. ראשית, פנייה למוקדי חברה אזרחית, דוגמת אוניברסיטאות שחלקן פתחו שלוחות בדוחה כבר בסוף שנות התשעים. קיומם של מוסדות עילית אלו על אדמת דוחה העניק לגיטימציה למשטר הקטרי ואף אפשר לה לקדם אג'נדה עוינת לישראל. כנסים אקדמיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון בקטר במהלך המלחמה עסקו ב"זכות" השיבה הפלסטינית ומרצים מטעמה קידמו עמדות אנטי-ישראליות ואף אנטי-אמריקאיות מובהקות בפורומים תקשורתיים. על רקע זה יש להזכיר את המחאות הפרו-פלסטיניות האלימות בקמפוסים האמריקאיים והעיסוק הן הציבורי והן מצד המערכת הפוליטית במימון הקטרי הענף שהגיע לחלק ממוסדות אלו. שנית, השפעה זו התקיימה גם בקרב מובילי דעת קהל, פוליטיקאים וגנרלים לאחר פרישתם, ומשפיעני רשת שקטר שילמה להם לקדם עבורה תדמית חיובית. מאמץ זה, בשילוב הקשרים הכלכליים של קטר עם המגזר העסקי בארצות הברית, הוכיח עצמו כיעיל במיוחד עוד בימי הנשיא ביידן, כאשר האחרון הגדיר אותה בתור .)Non-Nato Major Ally "בעלת ברית עיקרית שאינה בנאט"ו" ( מאמץ זה המשיך ביתר שאת בימי ממשל טראמפ וקיבל ביטוי בשני מופעים גרוטסקיים של המנוף הכלכלי, בדמות המטוס שניתן במתנה לטראמפ ומסלול הגולף על שמו של הנשיא שנחנך בפרויקט התיירות בקטר על ידי בנו של טראמפ. התקיפה בדוחה הייתה מבחן כוח ליכולת ההשפעה בוושינגטון שקטר השיגה. ואכן, לכאורה הקטרים עברו בהצלחה את המבחן, שכן ממשל טראמפ פעל לרצותם. מהלך אחד שהצביע על כך הוא הצו הנשיאותי שהוצא בתחילת אוקטובר, שמעניק הגנה לקטר. לפיו, ארצות הברית תראה ב"כל תקיפה מזוינת על שטחה, ריבונותה או תשתיתה של קטר", כ"איום על שלומה וביטחונה של ארצות הברית". לפי הצו, בכל מקרה של מתקפה נגד קטר, ארצות הברית תפעל ב"כל האמצעים החוקיים והמתאימים - דיפלומטיים, כלכליים ובמידת הצורך גם צבאיים - כדי להגן על האינטרסים של ארצות הברית וקטר ולהשיב את השלום והיציבות". גם שר ההגנה הבריטי חתם בסוף אוקטובר בדוחה על הסכם המדגיש את "מחויבותה הבלתי מעורערת של בריטניה לתמוך בהגנה על קטר כשותפה מרכזית באזור", ברוח דומה להבטחת טראמפ. מהלך אמריקאי שני באותו חודש היה כאשר שר ההגנה הקטרי, סעוד א-ת'אני, הגיע לארצות הברית לחתום עם מזכיר ההגנה האמריקאי על אשרור הקמת מתקני אימונים לטייסים קטריים , אך 2017 באיידהו. למעשה מדובר היה בהסכם שנחתם כבר בשנת .2040 כעת הורחב והחוזה אף הוארך עד שנת בתחילת נובמבר בוצע מהלך שלישי, גם הוא בנושא שיתוף הפעולה טראמפ בדוחה. קטר כבר אינה גורם המצוי מאחורי הקלעים אומנם לאחר ההתקפה הצטרפה ארצות הברית לגינוי מועצת הביטחון על התקיפה בקטר, אך בתנאי ששם ישראל יושמט השפעתה של קטר בארצות הברית אינה מוטיב חדש. קטר עבדה במגוון ערוצים על מנת לקשור קשרים עם גורמי ממשל וכלכלה עוד מהעשור הראשון לקיומה כמדינה עצמאית
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=