59 "הענף לא חושב כך" השבתי בתדהמה, "כיצד מעשיו ומחשבותיו של קצין זוטר בדרגת סרן, הנמצא כמעט בקצה 'שרשרת המזון אמ"נית", הובאו לידיעת ראש אמ״ן?' האחריות הייתה כולה שלי. הבנתי שעליי למנוע את האפשרות שהגדוד ישלם מחיר כבד בגין העובדה שהוטל למשימתו מעכשיו לעכשיו בחיל האוויר לא המתינו והחלו לגייס 2023 , כסלו תשפ"ד, דצמבר 96 גיליון סיימתי את תפקידי השני במודיעין, כקצין מערך 1972 "בקיץ , שהחזיקה את הקו בתעלת סואץ ועסקה, מלבד 252 של אוגדה זאת, בעיקר באימון חטיבותיה. כקצין מערך למדתי היטב את צבא מצרים, הכרתי את התרגילים שהוא ביצע ואת שינויי הסד״כ (סדר הכוחות) השונים. כמי שהיה אחראי על דיווחי הקו מהאוגדה, הסתובבתי לא מעט לאורך התעלה והכרתי את השטח מהצד השני, בעיקר זה הקרוב לגדותיה. השתתפותי בתרגילים של יחידות האוגדה, נתנה לי מושג טוב על האופן שבו השריון פועל, לפחות בתרגילים...". ניסיוני במלחמת יום הכיפורים יעקב עמידרוראלוף (במיל'), אז – סרן, "לאחר כשנתיים בסיני, הוצע לי תפקיד מעניין מאוד: ראש מדור בחטיבת המחקר. קיבלתיו. כל אותה תקופה, ועל 4 יעדי טרור בענף אף העבודה האינטנסיבית מאוד במדור, שמרתי קשר מודיעיני עם האזורים שבהם שיר ּתי קודם לכן. עשיתי זאת על ידי קריאה קפדנית את הסיכום השבועי של חטיבת המחקר, מה שנתן תמונה טובה העולה מהמידע המודיעיני, בעיקר למי שקרא אותו עם ידע מוקדם על האויב והיכרות עם השטח". "עצתי הראשונה לקציני מודיעין צעירים: במעבר מתפקיד לתפקיד אל תפעילו ״מנגנון מחיקה״ על מה שעסקתם בו, שמרו איתו מגע מודיעיני ולּו מזדמן. לעולם אין לדעת מתי תזדקקו לידע הזה". "לקראת אוקטובר, כשהייתי כשנה בתפקיד, התחלתי לחוש אי-נחת. חלק מהדיווחים על התרגיל, המתקרב ובא, לא נראו לי 'רגילים'. נדמה שבעיקר היו אלו תנועות של יחידות לאזורים קדמיים, שלא זכרתי מתרגילים קודמים, עם הכנות באזור התעלה ממש, שגם הן היו חריגות. לא תרגמתי את תחושתי לאיזה מעשה, אך השינוי הגדול חל אצלי ביום שישי בבוקר, חמישה באוקטובר, עת הגיע אליי קצין ששירת במרכז הדיווח של החטיבה (מנמ״ת). הוא הראה לי תוצאות פיענוח של גיחה שהתקיימה יום קודם לכן. הסתכלתי בתשומת לב על תוצאות הפיענוח שכיסה את החזית המצרית ואמרתי לו: 'דובי, זאת מלחמה'. אמר כתשובה כי 'הענף לא חושב כך'. , הענף 6 כשאמר 'הענף' הוא דיבר על ענף המצרי. ככלל לא הכרתי היטב את אנשי הענפים האחרים בחטיבה, אך הייתה לי פגישה אחת עם אנשי הענף כשהייתי בסיני. הם הגיעו לביקור בקו ואירחתי אותם בנגמ״ש, במסע לאורך התעלה. לא התערבתי בשיחתם כי הם הכירו את צבא מצרים טוב ממני, אבל התרשמתי מאירוע אחד ששימש לי אות אזהרה להרבה שנים. בסיור ראינו איך המצרים בונים גבעות מלאכותיות מחול. קראנו להן ״רמפות״, כי לכל התרוממות כזאת הובילו דרכי עפר, וגם עליה הייתה מעין מדרגה שאפשרה עליית טנקים והתייצבות עליה. המבצע הסיזיפי לבניית הרמפות התנהל בנוסח המצרי: מעט כלי צמ״ה (ציוד מכני הנדסי) והמון חיילים שנשאו את החול במעין סלים שנעשו משאריות צמיגים, ולכן היו בצבע שחור. מרחוק זה נראה כקן נמלים הזזות מלמטה למעלה וחזרה. אנשי הענף, שהכירו את הצבא מקריאת ידיעות, הביטו בתופעה הכול כך מצרית (מדובר בצבא שהתקן המבצעי שלו, אם איני טועה, היה אלף איש) והביעו זלזול בוטה במה שראו. 800- כ איני יודע מדוע לא ביררתי מה הפרשנות של לתוצאות הגיחה שראיתי ביום שישי 6 ענף בבוקר והסתפקתי בהערכתי ותחושתי. אך בו יורם כרמלי במקום הרמתי טלפון לסגן-אלוף ז"ל, שהיה מפקד קורס הקמ"נים (קציני מודיעין) שלי כשעברתי לחיל המודיעין כסגן צעיר בשנת . יורם, איש ספר שגדל במודיעין השדה, 1969 היה קמ"ן ״מִפקדת גייסות השריון״, שהפכה למִפקדת אוגדה בחירום. הסברתי ליורם מה אני רואה ומעריך, והוא הגיב בציניות אופיינית במשפט קצר: 'אתה תמיד פסימי, ר'בֶה [רבה, שם החיבה של הכותב]. אמרתי לו שאולי אני פסימי, אבל אני מבקש ממנו שייקח אותי בחשבון בחפ"ק [חבורת פיקוד קדמי] של האוגדה, אם ייכנסו ל'מוד' חירום. יורם אמר שאין בעיה. קבענו איך תהיה התקשורת בינינו, שהרי למוחרת יהיה יום הכיפורים ואיש לא יהיה בעבודה. נפרדנו לשלום כשהוא נותן לי להבין שהגזמתי". "בליל יום הכיפורים, לאחר חזרתנו מבית הכנסת, ראינו שליד אצטדיון הכדור-סל מסתובבים רכבים ומתאספים אנשים, מראה שלא נראה כמוהו ביום הכיפורים מאז שאני זוכר את עצמי. אחותי (אז סגן בחיל הים) ואני ניגשנו אליהם ושאלנו מי הם. תשובתם הייתה שהם מחיל האוויר וגייסו אותם למילואים, ולא יספו. החלטנו ללכת לקריה כדי לראות ״מה הולך״. , שם פגשתי 5 בקריה ניגשתי לענף הסורי, ענף קצין שההיכרות ההדדית בינינו הייתה דלה אך מספיקה כדי שאשאל מה המצב והיכן קותי (היה ראש המדור הצבאי בענף). התשובה שקיבלתי הייתה שקותי ביחידת הפיענוח, כי רואים שם מעניין לעניין באותו מודיעיניין
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=