39 2023 , כסלו תשפ"ד, דצמבר 96 גיליון חנינא שמואלי ז"ל בן רבקה ויעקב "ינקי" (ליבוביץ) שמיל 1936 נולד בכ"ו בכסלו תרצ"ז, בעשרה בדצמבר 2022 ביוני 22 , נפטר בכ"ג בסיוון תשפ"ב רס"ר עזרא שהרבני ז"ל בן סביחה ומעתוק 1936 בדצמבר 11- נולד ב 2022 נפטר בב' בניסן תשפ"ב, בשלושה באפריל כבן שני במספר להוריו מעתוק וסביחה ז"ל, את ילדותו והשכלתו רכש ב"חדר" בלימודי תורה, ובזמנו הפנוי, בבילוי על גדות נהר החידקל. חווה את מאורעות ה"פרהוד". כשאביו והוא עמדו 1941 בשנת במרפסת ביתם, הגיעו פרשי משטרה רכובים על סוסים וירו לעברם. האב ובנו ניצלו בנס. עלה עם משפחתו ארצה. את השפה העברית רכש 1951 בשנת התגייס לשירות חובה בצה"ל. 18 באולפן ובקריאת ספרים. בגיל בתום מלחמת 'ששת הימים' היה ביקוש לדוברי ערבית בעזה הוחתם, תחילה לשירות מילואים, 1967 ובצפון סיני, ובאוקטובר ולאחר מכן לשירות בקבע. במסגרת תפקידו שימש כמתורגמן מהשפה הערבית לעברית ולהפך, בממשל האזרחי באל עריש, שבצפון סיני. במהלך שירותו תרגם לגדולי האומה דאז: משה דיין, אריאל שרון ומוטה גור. נבחר למצטיין הנשיא, בטקס יום 1974-1967 בין השנים העצמאות. .504 גויס לחיל המודיעין, ליחידה 1974 בשנת נשא לאישה את מרים. כשהם נישאו לא עלה בדעתה 1977 בשנת שבעלה הטרי משרת ביחידת מודיעין מסווגת. הוא שמר ונצר בליבו את סודות המדינה ואת פועלו במהלך השירות, עד ליום מותו. מפקדי היחידה בזמן שירותו היו יגאל סימון, משה קריסטל וגדי זהר. עם שחרורו מקבע, עבד כאזרח עובד צה"ל ביחידת מודיעין בגלילות. לאחר שחרורו הסופי מצה"ל עבד כמורה בבתי ספר, ובין היתר העביר שיעורים פרטיים בערבית לתלמידי תיכון. לקראת הפנסיה, עבד בחצי משרה בפיקוח העירוני בעיריית רמת גן. השפה הערבית הייתה חלק בלתי נפרד ממנו, הן בתרבות ובמוזיקה והן בחיי היום-יום. נהג לתרגם שירים מערבית לעברית, ואף תרגם ספרים כגון "המלך ליר" של שייקספיר. עזרא היה אוטודידקט ורכש ידע נרחב בתחומי עניין הקרובים לליבו – היסטוריה, גאוגרפיה ולימודי המזרח התיכון. עזרא התגורר בראשון לציון. הניח אחריו אישה – מרים, שני ילדים – אביחי ודנה, ושני נכדים – ירין ונועם. .85 , ב' בניסן תשפ"ב, כשהוא בן 2022 נפטר בשלושה באפריל יהי זכרו ברוך. , ליעקב 1936 ), בשנת Iași(חנינא נולד ברומניה בעיר יאשי "ינקי" ורבקה (ליבוביץ) שמיל. , כאשר היה בן חמש, יום אחד 1941 בחודש יוני של שנת בלבד לאחר שפרצו פרעות יאשי ("פוגרום יאשי"), נתפסו חנינא ואביו בביתם, על ידי יחידה מיוחדת של הנאצים יחד עם שוטרים רומניים, כאשר הסתתרו מתחת למיטת ההורים. אביו של חנינא נלקח על ידי היחידה המיוחדת ונספה בפרעות. חנינא הצליח לחמוק מהשוטרים ומהחיילים שהיו בבית – לבית השכנים הסמוך, שבו הסתתרו אימו ושתי אחיותיו. דיירי הבית היו רומנים-נוצרים שדאגו לרווחת חנינא, אימו ואחיותיו, ששהו במרתף הבית במשך כשנה וחצי, עד השתלטות בעלות הברית על שטח העיר. , עלתה המשפחה לישראל 12 בתום המלחמה, כשהוא בן והתיישבה בחיפה. הוא למד בפנימיית "כפר בתיה" ברעננה, החל לעבוד בתור פועל ייצור המפעיל מחרטה בתעשייה 15 ובגיל הצבאית בחיפה, על מנת לעזור בפרנסת משפחתו. לאחר שירות צבאי בסדנה של חיל החימוש, חזר לעבוד בתעשייה הצבאית בחיפה כפועל, ובמקביל החל בלימודי ערב ב"טכניון" להסמכה כהנדסאי מכונות. לאחר סיום לימודיו ב"טכניון", עבד בתכנון בחברת "רפאל" התקבל לעבודה במערכת הביטחון באגף 1971 בחיפה, ובשנת .2000 הטכנולוגי. חנינא עבד באגף עד פרישתו בשנת חנינא תואר על ידי חבריו באגף הטכנולוגי כאדם חייכן, מסור לעבודתו ונעים הליכות. לאחר שעות העבודה וגם לאחר פרישתו – עסק באומנות וביצירה. חנינא צייר מאות ציורים והתמקד בציורי נוף ויצר פסלים וויטראז'ים רבים. חנינא למד ארבע שנים בערב, בבית ספר לאומנות בבת ים, שם הציג תערוכת יחיד ותערוכות קבוצתיות. כמו כן, היה חבר באגודת הציירים של ראשון לציון ובת ים. חנינא ז"ל היה נשוי לחנה, ולו שני בנים, שישה נכדים ונין אחד. יהי זכרו ברוך. "לזכרם"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=