18 אביו של יריב הגיע למקום וזיהה את השעון של בנו, כך שאכן היה זה המטוס המדובר עמיתיו של איסר ביחידה לא אהבו את זה שנמצא איתם שבוי שלא עושה עבודות למען הגדוד 2023 , כסלו תשפ"ד, דצמבר 96 גיליון , מעט לפני ההכרזה על הקמת 1948 במאי 18- בין השמונה ל המדינה, החל מבצע "מכבי" לפתיחת הדרך מהשפלה לירושלים. על חטיבת "הראל" של הפלמ"ח (בפיקודו של יצחק רבין) הוטל להשתלט על הרכסים השולטים על הכביש לירושלים, משער הגיא מזרחה. דוד בן-גוריון הורה להם לכבוש את היישוב הערבי בית-מחסיר (בית מאיר כיום), בכל מחיר. סיפורו של "המטוס האבוד" *1948 כאירוע מודיעיני משנת ,מנכ"ל המל"ם יובל חלמיש, תא"ל (במיל') ז"ל בן בנימינה איסר חלמיש בנו של סא"ל במטרה לייעל את ההתקפות – הוחלט לשלב גם סיוע אווירי. בתשעה במאי המריא מטוס במטרה להפציץ את בית-מחסיר, אך נאלץ לשוב כלעומת שבא עקב תנאי מזג-אוויר לא טובים. למוחרת, עשרה במאי, – מטוס תובלה UC-A46 נבחר לצורך זה מטוס "נורסמן" (הנוראדין, מטוסים כאלו נרכשו בצרפת מעודפי חיל 12 .) קל מתוצרת קנדה 1948 האוויר האמריקני, ושניים, הראשונים, הגיעו ארצה בשניים במאי וכבר למחרת החלו במשימות תובלה, הצנחה והפצצה, במסגרת "שירות האוויר". מטוס ה"נורסמן" נשא פצצה ניסיונית חדשה – חבית נפץ במשקל מאתיים קילוגרמים. צוות יריב שיינבויםהמטוס כלל את שני הטייסים שלמה , האלחוטן/צלם אווירי דניאל בוקשטייןו ,שלמה רוטשטיין ושלושה מומחי חימוש – כהן . כאשר צבי שוסטרמןו יצחק שקלנביץ הגיע המטוס ליעף ההפצצה בהרי ירושלים, התקבלה ההודעה במטה חטיבת "הראל": "רואים את המטרה, נכנסים להתקפה". לאחר מכן נותק הקשר והוא נעלם יחד עם צוות המטוס. הסתבר שבמהלך המשימה המטוס התרסק וכל חמשת אנשי הצוות נהרגו. נסיבות נפילתו של המטוס נותרו עלומות עד עצם היום הזה. הערכה היא שהסיבה הייתה אותה פצצה ניסיונית, שככל הנראה התפוצצה טרם השלכתה. שברי המטוס נמצאו בנחל כסלון הסמוך ליעד התקיפה, רק לאחר כיבוש האזור ופריצת הדרך . זאת, בזכותו של 1948 לירושלים, בספטמבר , שהיה הקמ"ן (קצין המודיעין) איסר חלמיש וקצין הסיירים של הגדוד השישי (בפיקודו של ) בחטיבת "הראל". גדוד זה היה צביקה זמיר ערוך באותה תקופה באזור סאריס, צובה כיום. באמצע יוני נשלחו לוחמי הגדוד לכבוש את צובה, לאחר שהגדודים הרביעי והחמישי נכשלו באותה משימה. אחרי שנכנסו לכפר ותפסו שבויים, החליטו לנצל את ההזדמנות כדי לכבוש גם את דיר אל-עמר (כיום – בית החולים "איתנים"). דיר אל-עמר היה אז בית יתומים לילדים חולי שחפת שהוקם על ידי חאג' אמין ה"וואקף" ונהנה מפיקוח של .אל-חוסייני כשהגיעו לוחמי הגדוד למקום, גילו שהוא אחמד סאמח ננטש ונותר בו אדם אחד – , שהגיע עם דגל לבן. איסר, שהיה אלחאלידי מפקד החוליה ודובר ערבית רהוטה, החל לתחקר אותו במקום. הוא גילה אדם מלומד ואינטליגנטי, והחליט לקחת אותו אליו ולשכן אותו בנפרד מיתר השבויים. השאר הועברו מצובה לסאריס. בשונה מאחרים, הוא פטר אותו מ"עבודות רס"ר", בטענה שהוא צריך לתחקר אותו על האזור. עמיתיו של איסר ביחידה לא אהבו את זה שנמצא איתם שבוי שלא עושה עבודות למען הגדוד והדבר יצר ויכוחים בין הצדדים. לכן, ביקש איסר מאלחאלידי למסור מידע שיצדיק את שהייתו בגדוד, כך שלא יהיה צורך לפנותו. אלחאלידי אמר אז, "אני יכול לספר לך על המטוס". כיוון שאיסר לא ידע דבר על מטוס כלשהו, הוא נסע למִפקדת החטיבה ובדק עם קצין הביטחון והקמ"ן. השניים שמעו על כך וגיחכו, כי סברו שהוא עובד על איסר. כשחזר לאלחאלידי, שהתעקש והציע לקחתו למקום נפילת המטוס, איסר האמין לו. וכשחזר שוב עם סיפורו לקמ"ן "הראל", שמע ממנו כי איסר חלמיש (באדיבות המשפחה) כיבוש צובה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=