2023 , סיון תשפ"ג, יוני 95 גיליון 60 מאז קום המדינה, התרקמה והתקיימה מערכת קשרים הדוקה בין מוסדות מחקר אקדמיים ובין גוף המודיעין של צה"ל, ובעיקר – יחידת המחקר שלו. קשרי אגף המודיעין עם האקדמיה ערב המלחמה יוסי בן ארי* תא"ל (בדימ') ד"ר חיזוק האינטראקציה בין המודיעין הצבאי לאקדמיה – החל עם הקמת "המרכז למחקר על שם ראובן שילוח", שהוקם כאגודה עות'מאנית , ביוזמת ראש אמ"ן, יהושפט הרכבי, ובברכת רמטכ"ל 1959 בספטמבר צה"ל, רב-אלוף חיים לסקוב, משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. את האישור להקמת המרכז נתן ראש הממשלה . בראשו עמד דוד בן-גוריוןושר הביטחון דאז, , ועל חוקריו נמנו קציני יצחק אורוןסגן-אלוף אמ"ן, אזרחים עובדי צה"ל וחוקרים חיצוניים. המחשבה כי המרכז צריך להיות באחריות האקדמיה – הובילה באמ"ן החלטה להעבירו מחסות האוניברסיטה העברית לאוניברסיטת תל בניהוג אורון 1966 אביב. המעבר בוצע בתחילת מצד צה"ל-אמ"ן, ומצד אוניברסיטת תל אביב – שלמה סימונסון, פרופסור צבי יעבץפרופסור . נכונות אוניברסיטת תל אביב שמעון שמירודר' לראות ביצוע מחקרים לפי צורכי מערכת הביטחון כאחת מהמשימות המרכזיות של "מכון שילוח" עם הקמתו – הצביעה על נכונות להירתם ולהיות שותף מעשי בעשייה הביטחונית-מודיעינית, וליטול חלק בעיצוב תפיסות והשקפות עולם לגבי מושאי המחקר של ממסד זה. שיח החוקרים – הפרספקטיבה האמ"נית ערב מלחמת יום הכיפורים מגעי העבודה בין היסטוריונים "מזרחנים" לקצונת אמ"ן, ובפרט אמ"ן מחקר, היו נרחבים למדי: ברובד הפורמלי, התקיים קשר ממוסד בין "מכון שילוח" ובין אמ"ן, שבמסגרתו נכתבו במכון מחקרים על פי הזמנת אגף המודיעין (מחלקת מחקר), בעיקר בנושאי תשתית והערכות מודיעין בינוניות או ארוכותטווח בנושאים הנוגעים למעגל האיומים הקרוב על מדינת ישראל. ברובד הלא פורמלי, היו הדברים מורכבים מעט יותר: רבים מחוקרי אמ"ן היו תלמידיהם של חלק מאנשי האקדמיה המדוברים. חלקם אף למדו אצלם לתואר שני, במקביל לעבודתם באמ"ן מחקר. יחד עם זאת, מומחי אקדמיה מקבוצה זו – הוצבו בשירות המילואים שלהם בצה"ל באמ"ן מחקר, וליבנו סוגיות שונות, כולל אקטואליות, בצמוד לתלמידיהם לשעבר. אף שלא ניתן למדוד זאת, נראה כי קשר "סימביוטי" מתמשך זה בין "רבנים" לתלמידיהם היווה אז, אולי כמו היום, פוטנציאל להשפעה על גיבוש תפיסת העולם הבסיסית של החוקרים במדים. ואולם נראה כי בין בכירים באמ"ן, בתקופה הנסקרת, שררה תמימות דעים, שלפיה ההיסטוריונים ה"מזרחנים" לא היו גורם משמעותי בעיצוב השקפותיהם המודיעיניות בסוגיות הנוגעות לסכסוך. למרות הביטול של אנשי אמ"ן בעבר את משקלם המקצועי והשפעתם של אנשי האקדמיה ("הם לא היו סיבה להיווצרות ה'קונספציה', אלא גורם שהתיישר איתה"), ניכרה אצלם התייחסות של כבוד לאחדים מהם, ובפרט לפרופסור יהושפט הרכבי, שנתפס כאוטוריטה מקצועית מהמעלה הראשונה בנושא הערבי. הרכבי, ששימש גם כראש אמ"ן קודם לכן, הקפיד אומנם להימנע ממגע ישיר עם גורמי המערכת המודיעינית והאחרת, אך היו בקרב אלה מי שעקבו אחר מומחיותו והערכתו המקצועית, כפי שהתבטאו בכתביו ובהתבטאויותיו באמצעי אופציית המלחמה ביוזמה מצרית קלושה ביותר (אם אפשרית בכלל), ואם בכל זאת תעלה על הפרק – יהיה זה רק תוצר של הערכת מצב לקויה ושגויה קשרי אגף המודיעין עם האקדמיה ערב המלחמה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=