7 | תשרי תשע״ח | 79 גיליון | האחרון היה מסויג עד שיאקושב “הצליח“ להביא אליו את אחיו מבריה“מ, ובכך הוכיח את יכולותיו של ה“טראסט“. כמו כן הביא יאקושב את מריה להלסינקי, דרך אותו “חלון“ בגבול הרוסי, מה שהיווה “נסיעת מבחן“ מוצלחת של המעבר. הגיעו ריילי וקוטפוב 1924 בספטמבר להלסינקי ונועדו עם מריה, בונאקוב ויאקושב, שהבטיחו כולם כי הוא יכול להגיע למוסקבה ללא חשש. נוכח היסוסיו של ריילי הציע לו יאקושב כי יבוא לפגישה עם מועצת ה“טראסט“ וישוב להלסינקי לאחר יומיים. ריילי קיבל את ההצעה וכתב לאשתו כי הנסיעה הכרחית וכי “לחלוטין אין בכך סיכון“. למחרת בערב נלקח לגבול ועבר לרוסיה דרך ה“חלון“ המאובטח. הוא נפגש בלנינגרד עם המנהיגים כביכול של ה“טראסט“ (יאקושב, גנרל פוטאפוב ונוספים), ניהל עמם דיונים שפרטיהם אינם ידועים ובדרכו חזרה לתחנת הרכבת - נעצר. לצורך כיסוי בוים בגבול הפיני קרב יריות, שבעקבותיו פורסם כי ריילי נהרג בחילופי הירי. בחקירתו שמר תחילה על שתיקה אך לאחר שהראו לו עיתון בריטי ובו דיווח על מותו - פתח את פיו ודיבר בחופשיות. באחד מהטיולים ביער, שאליהם הוא נלקח מדי פעם, הוא נורה מאחור ומת. ככל הנראה הייתה הכוונה המקורית לשמוע ממנו דברים בדיוני “מועצת הטראסט“, לאפשר לו לחזור בשלום לפינלנד ומאוחר יותר להביאו לרוסיה ולעצרו - אלא שהדברים שהשמיע על אודות תוכניותיו, שהוכיחו עד כמה הוא מסוכן, הביאו למעצרו כבר בביקורו זה. יש הגורסים כי המידע ששאבו הרוסים מריילי לגבי השירותים המערביים איפשר להם “לשתול“ את סוכניהם בשירותים החשאיים של מדינות המערב, “שרשרת שתילות“ שנמשכה עשרות שנים. היעד: הפוליטיקאי והעיתונאי הנודע ואסילי שולגין היעד הבא בקרב הגולים היה פוליטיקאי ועיתונאי ידוע, ואסילי שולגין. ה“טראסט“ היה ער כי שולגין מונע מרצון עז למצוא את בנו, שנעלם . יאקושב הזמינו אפוא לבריה“מ והבטיחו כי ה“טראסט“ 1920- בקרים ב יעשה כל מאמץ לאתר את הבן. שולגין נענה להזמנה, אף שהוזהר, ובליל עבר דרך “חלון“ בגבול היוגוסלבי. מאותו רגע לווה 1925 בדצמבר 23- ה על ידי אנשי ה“טראסט“, בהם ידידו הוותיק יאקושב וכן מריה ובעלה, שנוכחותם הסירה כל פקפוק כי ידע עד כמה הם התנגדו לבולשביקים. לפי אחד הסיפורים, הוא השתתף בטקס כנסייתי שאורגן במיוחד עבורו במרתף מוסקבאי ונשק את ידיו של “כומר אורתודוכסי“, שהיה מתחת לגלימתו המשנה לראש הג.פ.או, מנז'ינסקי. לאחר מספר חודשים, לאחר שהמאמצים לאיתור בנו העלו חרס, החליט שולגין לשוב ליוגוסלביה. קודם חזרתו סיכם עם יאקושב כי יכתוב ספר 1926 על רשמיו וכי ישלח לו את טיוטת הספר לצורך הערות. באפריל חזר לבלגרד ועד מהרה פרסם את ספרו “שלוש בירות“ ובו הביע את התרשמותו כי המצב קשה, אך בריה“מ בדרך להתאוששות והבולשביקים יסולקו מהשלטון. הספר שיקף למעשה את קו התעמולה של ה“טראסט“, שלפיו כל התערבות עלולה לפגוע בהתפתחות זו. . אחד מבכיריו 1927 אקורד הסיום של מבצע ה“טראסט“ התרחש באפריל ומי שנטל תפקיד מרכזי בכל הפעילויות דלעיל, אדוארד אופרפוט, הגיע יחד עם מריה שולץ (שעמה ניהל אז רומן) לפינלנד. אופרפוט חשף בפני השלטונות את סיפור ה“טראסט“ שממנו ערק. סיפורו, כפי שכתב בעצמו, התפרסם בעיתון בשפה הרוסית שיצא בריגה והכה גלים. כמו בנושאים רבים אחרים הקשורים ל“טראסט“, הדעות חלוקות אם אופרפוט היה פעיל ב“טראסט“ תחת לחץ כטענתו, או שעריקתו הייתה מבצע הונאה מתוחכם. ארגוני המהגרים הוכו מכה קשה לאחר שהתברר עד כמה היו תמימים וחשופים להטעיות, ועד כמה היו חשופים לג.פ.או. כך גברו הפילוג והחשדנות בקרבם. בכך לא הסתיים סיפורם של מריה שולץ וחברה אופרפוט. בשיחות עם גנרל קוטפוב, שהגיע אף הוא לפינלנד, סוכם כי השניים ישובו לבריה“מ לבצע פעולות טרור. ושוב יש גרסאות שונות: האם מריה - שמשך שנים ניסתה לשכנע את יאקושב לעבור לפעילות אלימה ונדחתה - התפכחה ושאפה נקם ולכן שכנעה את אופרפוט? או שהיו אלה קוטפוב וחבריו שלחצו על אופרפוט להוכיח את כנותו ואת חזרתו למוטב? מכל מקום, שוגרו שתי חוליות חבלה, האחת למוסקבה בראשות מריה ובה גם אופרפוט, והשנייה ללנינגרד, בראשות ויקטור לריונוב. הגיעו הקושרים ברכבת 1927 במאי 30- ב לילה מהלסינקי אל הגבול ושם התפצלו. החוליה של לריונוב הגיעה ללנינגרד ועלה בידה לפוצץ אולם כנסים קומוניסטי ולשוב בשלום ביוני פרסמה סוכנות הידיעות 10- להלסינקי. לגבי חוליית מוסקבה, ב הרוסית “טאס“ ידיעה על ניסיון לפוצץ את מפקדת הג.פ.או בעיר. יולי, נמסר כי שלושת חברי החוליה, כולל מריה 5- בפרסום נוסף, ב ואופרפוט, נלכדו והוצאו להורג. נמסר בדו“ח רשמי של ממשלת 1928- מעניין – אך לא מפתיע – כי ב בריה“מ כי החוליה כללה שניים בלבד - ושמו של אופרפוט לא הוזכר. גם לגבי אופן מותו יש גרסה נוספת, שלפיה נהרג אופרפוט באזור סמולנסק ואילו מריה נהרגה מערבה משם, לאחר קרב שבו נלחמה עד אחרון הכדורים שבאקדחה. מבצע “טראסט“ הסתיים לאחר חשיפתו. הצלחתו הרבה עד אז הסתייעה בחולשת המהגרים הלבנים ותמימותם היחסית. נכון שההצלחה לא הייתה מלאה, שכן הג.פ.או לא הגיע לשליטה מלאה על כל התאים המונרכיסטיים, לרבות בתוך בריה“מ, אך גם בהתחשב בכך מדובר בהישגים מרשימים. ומה באשר לדמויות שהוזכרו ושלא הוזכרה אחריתם? הדוכס הגדול לבריסל 1924- מדום לב. הגנרל וראנגל עבר ב 1929- ניקולייביץ נפטר ב ונפטר שם בביתו; יש הטוענים כי הורעל על ידי אחיו של משרתו, שהיה בפריז, ועל פי עדויות נחטף 1930- סוכן הג.פ.או. הגנרל קוטפוב נעלם ב באמצע רחוב סואן בידי שלושה אנשים והוכנס למכונית. הגרסאות חצויות בין הטענה כי נאבק בחוטפיו ונפטר מהתקף לב, נחנק בתוך שטיח שבתוכו גולגל או הוברח לבריה“מ. מהצד השני של המתרס, ארתור ארטוזוב, שניהל את המבצע, המשיך בקריירה מוצלחת עד שנאסר במאי , במסגרת הטיהורים הגדולים וכחלק ממזימה כביכול של הגנרלים. 1937 כרבים וטובים, וגם פחות טובים, הוצא להורג באוגוסט של אותה שנה. , במוסקבה, 1926 לעומתו זכה דז'רז'ינסקי, מייסד ה“צ'קה“, למות ביולי , מיד לאחר שנשא נאום בן שעתיים בפני הוועד 49 מהתקף לב בגיל הבולשביקי המרכזי שבו תקף בשצף קצף את טרוצקי ומרעיו. השלטון .1991- הקומוניסטי פס מהעולם ב מקורות והערות מופיעים בגיליון האינטרנטי ואסילי שולגין. לאחר שהמאמצים לאיתור בנו העלו חרס, החליט לשוב ליוגוסלביה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=