59 | תשרי תשע״ח | 79 גיליון | התנגדותם לפעילות ניל״י, והן חבריה למחתרת, שטענו כי לישנסקי רצח את אבשלום. שרה המשיכה לאסוף ידיעות ולהעבירן אל הבריטים בעזרת האונייה "מנגם" שהיית עוגנת לצורך זה מול חופי עתלית, והמידע הפך יותר ויותר חשוב ואיכותי. אלכסנדר אהרונסון כתב בספרו ״שרה – שלהבת ניל״י״ שהגנרל אלנבי עצמו הודה כי ״בכל החזיתות האחרות לא הושגו 3 ידיעות כל כך חשובות...״. שרה דיווחה על תגבורות שהגיעו מקושטא לחזית, פירטה לגבי מספר החיילים, שמות הדיביזיות, מספר התותחים וקוטרם; היא ליקטה מידע על האספקה, על שינויים שנערכו ביחידות הצבא בחזית, מספר הפצועים לאחר הקרבות, עמדות התותחים ומכונות הירי ומקומות מסתור של מחסני נשק; 4 היא גם שלחה פרטים על דרכים, מקורות מים ובארות. אל שרה ואל חבריה למחתרת הגיעו תוכניות סודיות שהקצינים התורכים והגרמנים דנו עליהן במפקדה הראשית. אנשי המחתרת העבירו אותן לגנרל אלנבי. התורכים ערכו מתקפת פתע על האנגלים והופתעו לגלות שהאחרונים היו ערוכים למתקפה. הסיבה: חברי ניל״י, ששלחו יונה עם פתק הגנרל הרולד גריבון, 5 בכתב סתרים ובו ידיעה על מקום ומועד המתקפה. מי שהיה יד ימינו של גנרל ג'ורג' מקדונו, הצבאיות ראש המודיעין הצבאי , הצהיר ש"עבודת ניל״י חסכה לצבא הבריטי 1919-1916 הבריטי בשנים חיילים בערך״. 30,000 אבדות של יונת הדואר הגורלית יונת הדואר ששלחה שרה מתחנת הניסיונות בעתלית נחתה 3.9.17- ב בטעות בחצרו של המושל התורכי אחמד בק בקיסריה. על אחת מרגלי היונה לאחר 6 הייתה קשורה נוצה ובתוכה פתק שבו כתבה הודעה בכתב צופן. מספר ימים, נתפש נעמן בלקינד ועונה קשות על ידי התורכים. ערב יום כיפור הגיע וימים נוראים עברו על שרה: בידיה ידיעות צבאיות חשובות, הכסף אזל, האונייה "מנגם" בוששה להגיע ואנשי ועד המושבה ומנהיגי היישוב דרשו כי תפסיק מיד את פעילות ניל"י. בלילה של ערב יום הכיפורים הגיעה האונייה "מנגם". חבריה של שרה הפצירו בה שתפליג בה, אך היא הישירה מבטה וענתה: "לא אעזוב! אני רוצה להיות האחרונה - ולא הראשונה - לעזוב“. בחג סוכות הגיעה שרה מתחנת הניסיונות שבעתלית לזיכרון יעקב כדי לחגוג את החג עם אביה. היא חשה בלבה כי אסון גדול ונורא צועד אל תוך חייה. "מי יודע, אם ימינו אינם ספורים. סוף סוף יתפסונו ויתלו אותנו. חבל על כל רגע ההולך לאיבוד בלי פעולות". היא החליטה כי לא תעזוב את זיכרון יעקב, ואף תיקח על עצמה את כל האחריות על פעילות הריגול של ניל"י. היא מיהרה להשמיד מסמכים וראיות, ושלחה את לישנסקי אל ההרים במחשבה שימשיך את עבודת ניל"י לאחר שתיאסר. , במוצאי החג, נכנסו החיילים התורכיים לתוך 1917 באוקטובר 1- ב המושבה זיכרון יעקב ועצרו את כל אלה שחשדו בהם בפעילות נגדם. בנוסף לשרה, נעצרו גם אביה, אחיה צבי, טובה גלברג וניסן רוטמן. שרה הורתה לחבריה לומר כי הם ״לא יודעים כלום“ ושהם רק "פועלים פשוטים" בתחנה שבעתלית; היא נטלה את כל האשמה ואת כל האחריות על עצמה. מסכת העינויים החלה. העצורים עונו קשות וזעקותיהם נשמעו ברחבי המושבה. לאחר ארבעה ימי עינויים קשים מנשוא שלה ושל חבריה, הבינה שרה כי הגיעה שעתה לפעול. לפני שיעבירוה לנצרת, עם שאר האסירים, ביקשה כי ירשו לה לעבור דרך ביתה כדי שתוכל להתרחץ ולהחליף את בגדיה ספוגי הדם. בקשתה נענתה בחיוב. שרה הובלה על ידי החיילים התורכיים לביתה כשהיא קשורה בחבל, פוסעת באיטיות בשל כפות רגליה מלאות הכוויות, מדממת ופצועה -אך קומתה זקופה וראשה מורם. בהגיעה אל חצר ביתה, עמדה רגעים אחדים ושלחה מבט פרידה אל נוף ילדותה. אז פסעה חרש פנימה. השומרים נשארו לשמור בחוץ, מפאת צנעתה. לפתע, קול ירייה פילח את הדממה. בחדר האמבטיה ירתה שרה באקדחה, שהוציאה ממקום המחבוא, הישר אל תוך פיה. שלושה ימים גססה שרה כשכאבי תופת ייסרו את גופה המשותק. בבוקר, נגאלה שרה 8:30 , בשעה 1917 באוקטובר 9 בכ"ג תשרי תרע"ח, .27 אהרונסון מייסוריה הקשים ועצמה את עיניה לעד, והיא בת ניל״י נשענת על נשים נוספות ,1916 , שהצטרפה לניל״י בינואר טובה גלברג עסקה בהעתקת ידיעות סודיות וליוותה את שרה בשליחויות סתר. הן הגיעו יחד גם לרמלה, כדי לאסוף ידיעות על אווירונים שהגיעו אז בפעם הראשונה לארץ - חמש הטייסות ששלח לארץ הצבא הגרמני והתמחו בצילומי אוויר 7 למטרות מודיעין. לרוב שרה וטובה נסעו יחד לדמשק במשימות ריגול, אך יום אחד נאלצה טובה לנסוע לדמשק לבדה במשימה דחופה. כדי לשמור על עצמה בזמן הנסיעה ברכבת הצפופה והעמוסה בחיילים תורכים, היא התלבשה כרקדנית ערבייה ועטתה שמלה לבנה וצמידים רבים על ידיה. במהלך הנסיעה היא לא הוציאה הגה מפיה. החיילים לא נגעו בה לרעה כי חשבו שהיא בוודאי זמרת או שחקנית ערביה ״מקושרת״ שנוסעת כדי לבדר את הקצינים התורכים בדמשק וחששו לפגוע בה. בתום המשימה, שבה גלברג עם תיק שהכיל מסמכים סודיים רבים. כשעצרו הטורקים את חברי ניל״י, גלברג הייתה האסירה היחידה שנשפטה ונידונה למאסר של בשה -חצי שנה. היא הועברה אל כלא ח׳אן אל ששכן בדמשק. במהלך מאסרה התחתנה טובה עם ארוסה וחברה למחתרת ניסן רוטמן, שעליו נגזרו שתי שנות מאסר. עבדה שנים רבות בבית משפחת פרידה לולו אהרונסון וניהלה את משק הבית בתחנת הניסיונות שבעתלית. היא נאסרה ועונתה קשות על ידי הטורקים, אך לא סיפרה דבר. מראי המקום המלאים מופיעים בגיליון האינטרנטי טובה גלברג שרה עמדה תחת לחצים כבדים שהפעילו עליה הן ראשי היישוב, בשל התנגדותם לפעילות ניל״י, והן חבריה למחתרת, שטענו כי לישנסקי רצח את אבשלום. שרה המשיכה לאסוף ידיעות ולהעבירן אל הבריטים בעזרת האונייה "מנגם" שהיית עוגנת לצורך זה מול חופי עתלית, והמידע הפך יותר ויותר חשוב ואיכותי. אלכסנדר אהרונסון כתב בספרו ״שרה - שלהבת ניל״י״ שהגנרל אלנבי עצמו הודה כי ״בכל החזיתות האחרות לא הושגו ידיעות כל כך חשובות...״ פרידה לולו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=