13 | תשרי תשע״ח | 79 גיליון | המצרי מפני פלישת צרפת ובריטניה (לאחר הלאמת תעלת סואץ), וחיזקה את השאננות וחוסר המוכנות של מצרים למהלך ישראלי עוין בסיני. , חששה ההנהגה 1956 יודגש כי מאז ההכרזה על הלאמת התעלה בחודש יולי צרפתית משותפת נגד מצרים, שתתרחש בשטח -המצרית מפעולה בריטית מצרים (אזור הדלתא ואלכסנדריה) ובאזור תעלת סואץ. לפיכך, גם הצבא המצרי ריכז כוחות באזורים אלה ודילל מאוד את כוחותיו בסיני. שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני עם צרפת מתעצם הוביל שמעון פרס כמנכ"ל משרד הביטחון 50- החל מאמצע שנות ה ובשליחות בן גוריון, להידוק השת"פ הביטחוני עם צרפת בעיקר למטרת רכש אמל"ח. לאגף המודיעין של צה"ל בהובלת יהושפט הרכבי היה משקל , בעיקר במידע מודיעיני קריטי 1956- חשוב במגעים חשאיים אלה ב שהועבר לצרפתים ותכניות לשת"פ מבצעי (ותוך דחיקת "המוסד", בראשות ,ששיאם 1956 איסר הראל, הצידה). בסדרת מפגשים חשאיים שהחלו בקיץ היה בפסגת סוור באוקטובר, הגיעו הרמטכ"ל משה דיין, שמעון פרס וראש אג"מ מאיר עמית, לצד אנשי אמ"ן, לסיכומים עקרוניים עם הצרפתים לגבי המלחמה והידוק שיתופי הפעולה. אלוף שלמה גזית, אז רס"ן, היה אז נציג צה"ל בפריז ושותף לאותם מגעים והכנות חשאיות. באוקטובר בסוור, בתום שלושה ימי דיונים חשאיים 24- בן גוריון חתם ב מתישים, בעיקר עם הבריטים, על שיתוף הפעולה. בן גוריון לא סמך על הבריטים וחשש שיסייעו לירדן במלחמה, עד כדי כך שדרש שיחתמו על הסכם בכתב. תא"ל בדימוס מרדכי בראון, אז ראש לשכת הרמטכ"ל דיין, העיד בשיחה עמו וביומן שכתב אז כי בטרם עלה על המטוס שהחזירו לארץ שלח דיין מברק הנחיות לעמית על ההיערכות למלחמה, בדגש על ההונאה. במקביל לגיוס המילואים הגדול, צה"ל החל בהכנות לתרגיל ההונאה הרחב שקדם למלחמה. היעדים להונאה התמקדו במצרים, במדינות ערב ובסובייטים – וחלו גם על האמריקאים, שלא שותפו אף בעדכון על עצם קיום השיחות וההסכמות החשאיות בין שלוש המדינות. באוקטובר, שלושה ימים לפני המועד המתוכנן למהלך הישראלי 26- ב הראשון, החלה תוכנית ההונאה של צה"ל לפעול: בשלב הראשון פרסם אמ"ן ידיעות פומביות כוזבות, שלפיהן יחידות צבא עיראק נכנסו לירדן. המטרה הייתה ליצור מראית עין של סיבה והיערכות למהלכים ישראליים מול ירדן, כולל גיוס מילואים רחב בהיקף עשרות אלפי חיילים, שגויסו לכאורה כדי להיערך ללחימה מול האיום ממזרח. לרבים מהמפקדים בצה"ל ולחיילי המילואים שגויסו הוסבר כי כניסת היחידות העיראקיות מחייבת היערכות למצב מלחמה מול ירדן. לכך יש גיבוי בשיחות רבות עם מפקדים וחיילים מאותה תקופה. כך, גם נשלחה אחת מחטיבות המילואים של הצנחנים לשטח כינוס באזור חצבה, להיערכות מול גבול ירדן. לרבים בארץ ובעולם נדמה היה שישראל עומדת לפתוח במלחמה יזומה עם ירדן. וההונאה הצליחה: לא רק הירדנים החלו לחשוש ולהיערך בהתאם. המצרים, שהיו היעד העיקרי למהלך, עקבו בערנות אחר ההכנות הישראליות מול ירדן והתחזקה אצלם ההבנה שאין להם מה לדאוג לגבי מהלכים ישראליים נגדם. גם האמריקאים והרוסים החלו למקד מעקב אחר מה שנראה כהכנות ישראליות לתקיפת ירדן. האמריקאים, שאיתרו קודם לכן הכנות של צרפת ובריטניה ללחימה, העריכו גם הם לאור הגיוס הצה"לי וההיערכות מול גבול ירדן כי לא צפויה מלחמה עם מצרים. הם כל כך "קנו" את ההונאה, עד שבן גוריון קיבל מספר ימים לפני פרוץ המלחמה, מכתב אזהרה מארה"ב מפני פתיחת מלחמה עם ירדן. ליד 890 בהצנחה של גדוד 1956 האוקטובר 29- "מערכת סיני" החלה ב מצבת פארקר, כדי להיערך מול מעבר המיתלה. בנובמבר 7- המערכה הסתיימה לאחר שמונה ימים בכיבוש רוב סיני וב התקיים מסדר הניצחון בראשות הרמטכ"ל דיין בשארם א שיח'. אלא שלמידור ולהונאה מול ארה"ב היה גם מחיר כואב במיוחד לאחר המלחמה. מפגש אינטרסים בין נשיא ארה"ב אייזנהואר, שזעם על ישראל על שהסתירה את המהלך מבעלת בריתה, להנהגה הסובייטית (ששלחה איומים לממשלת מעצמתי ממוקד על ישראל. ללחץ זה הצטרף -ישראל), הביא ללחץ בין האו"ם בדרישה לסגת מסיני. הלחץ הזה החל מיד לאחר המלחמה, וזמן קצר לאחר נאומי הניצחון ישראל אכן החלה לסגת מסיני באופן הדרגתי עד להשלמת הנסיגה כארבעה חדשים לאחר מכן. ההונאה וקרב המיתלה קיימת הערכה שנוכח המידור הכבד שהוטל על ההכנות ל"מבצע קדש" בצה"ל, שמידר רבים ממפקדי הכוחות בדרג השדה ממטרות המלחמה, התרחש גם הקרב על המיתלה. לכך גם חברו הפערים והמתח הרב בין הרמטכ"ל דיין למפקד הפיקוד אסף שמחוני, תוך כדי הלחימה, והעובדה שרוב מפקדי השטח לא היו מודעים לכך שהמהלך הצבאי מול מצרים הוא חלק מהמערכה הגדולה יותר, מבצע "מוסקטר" של בריטניה וצרפת. בהקשר זה קובע ההיסטוריון פרופ' מוטי גולני כי "קרב המיתלה היה שיאה של אי ההבנה בין הרמטכ"ל ואנשיו במוצב הפיקוד העליון (מצפ"ה) לבין המפקדים בשטח - אי הבנה שאפיינה את מלחמת סיני בכלל". לכך מצטרפת הקביעה של רבים כי היה זה קרב מיותר, פרי התעקשותו של מח"ט הצנחנים אריק שרון, שלא להישאר מחוץ להמולת הקרבות בה בשעה שכוחות אחרים נלחמים במצרים ומתקדמים לעבר התעלה. תעלת סואץ, ששכנה לא הרחק מעבר למיתלה, קרצה מאד לשרון כיעד שנכון לחתור אליו. בקרב המיתלה ניכרו, כפי שקבעו מספר היסטריונים צבאיים וכפי שמעיד סא"ל דן זיו, שקיבל צל"ש (שהומר לעיטור הגבורה), כשלים פיקודיים ותכנוניים רבים, פערים מודיעיניים ופערים של חיל האוויר. אלה כוללים את העובדה שהצנחנים "שכחו" ככל הנראה לקחת את ספר הקודים כדי לבסס שפה משותפת עם חיל האוויר, ומטוס מיוחד נשלח למיתלה כדי להעבירו. הטייס, סמל משה בוקעי, שנחת בסמוך לכוח והתבקש לפנות את אחד הצנחנים שנפצע, קיבל גם הוא צל"ש שהומר לימים בעיטור על חילוץ פצועים והטיפול בכל מי שנפגע בהתקפת המטוסים המצריים על מטוסו. מרדכי (מורל'ה) בראון, שהיה אז רל"ש הרמטכ"ל, טען שנים לאחר הקרב: "הצנחנים בוזבזו במלחמה זו. הם הוטלו במקום לא חשוב מבחינה צבאית, שהעניק, אולי, יתרון קטן בכיבוש גדת הסואץ". הוא תיאר את הקרב במילים: "עקוב הדמים, רב הגבורה אך גם חסר התכלית מכל הקרבות שהתרחשו במערכת סיני".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=