34 2013 פברואר 65 גיליון מדבר יותר מדי, עם יותר מדי אנשים. כל התנהגותו נראתה בעיני הראל כאנטי - חשאיות. כאשר למד הראל כיצד גייס א"ד את חברי הרשת במצרים, החליט כי אין לו הבנה וגישה מודיעינית וכי איננו מעוניין שהאיש ימשיך לשרת ביחידה. קצין מטה נוסף, בדרגת רב-סרן, נתבקש אף הוא לעזוב. הקצין לחץ על הראל, כבר מיומו הראשון ביחידה, לזמן אותו לפגישה. כאשר נפגשו, שלף מתוך חולצתו תדפיס סודי ובו פרטים על מבצע מסוים. הוא הושיט את המסמך לעבר הראל ואמר: “קרא. את החומר הזה לא הראיתי אפילו למוטקה בן - צור, כי לא סמכתי עליו“. בו ביום ביקש הראל מראש אמ“ן: “את האיש הזה אתה לוקח מפה, היום! רב - סרן שעוצר חומר מלהגיע למפקד היחידה ומסתיר ממנו דברים, איש כזה אני לא רוצה!“ בתום סבב הפגישות ביקש הראל מיוסקה יריב, מפקד הגדוד השמיני של הפלמ“ח, לשוב לצבא כסגנו: “ראיתי שזה דבר בלי סוף, הרבה מאוד תחומי טיפול ואחריות עצומה. פניתי ליוסקה וביקשתי שיבוא מיד, והוא בא מיד“. בתום סבב הפגישות ביקש הראל מיוסקה יריב, מפקד הגדוד השמיני של הפלמ“ח, לשוב לצבא כסגנו: “ראיתי שזה דבר בלי סוף, הרבה מאוד תחומי טיפול ואחריות עצומה. פניתי ליוסקה וביקשתי שיבוא מיד, והוא בא מיד" שלושת היו“דים בשלב הזה נכנס למרכז הבמה שחקן חדש. אלוף - משנה יובל נאמן, לימים פיזיקאי בעל שם עולמי, פרופסור, ח“כ, שר בממשלה ונשיא אוניברסיטת תל אביב, נקרא גם הוא באותו חודש אל הרמטכ“ל משה דיין. נאמן, קצין המבצעים של גבעתי במלחמת העצמאות, היה אז רמ“ח תכנון במטה הכללי. בפגישה הנחית עליו דיין באבחה טיפוסית את תפקיד סגן ראש אמ“ן וממלא המקום הזמני שלו. זה היה סוף דרכו של בנימין גיבלי בתפקיד ראש אמ“ן. אחרי שבועיים של חפיפה עם יובל נאמן הוא עזב את לשכתו. שלושה חודשים לאחר מכן שב מלימודיו יהושפט הרכבי, סגנו של גיבלי, ומונה לתפקיד ראש אמ“ן. במסגרת חלוקת העבודה עם הרכבי קיבל נאמן את האחריות המלאה על “היחידה המבצעית“. “שלושת היו“דים“ (יובל, יוסי ויוסקה) החלו, אפוא, להתוות את דרכה של ) בשנתיים הבאות. 188 - החדשה (שהפכה ל 131 יחידה סיפר נאמן: “במהלך החפיפה עם בנימין התחלתי לעבור בין חשתי במצב רוח מאוד מדוכדך. 131 - היחידות. בביקור הראשון ב הקצינים האחראים ביחידה היו אפילו בסוג של פאניקה. הייתה הרגשה של משגה גדול ומצב מאוד מסובך. כבר פגשתי את שני ה’יוסקס’ (הראל 131 “בביקור השני ביחידה ויריב) מחליפים את מוטקה בן-צור, שגורלו הוכרע כגורלו של בנימין. על יוסי הראל שמעתי, לא הכרתי אותו עדיין. ידעתי שדיין הביא אותו. היה לו שם טוב מימי עלייה ב’, פיקוד על ‘אקסודוס’. הייתה לו מין הילה של גיבור. התחלנו לעבוד. שיקום היחידה היה יעד חשוב ראשון“. לא הייתה בנמצא, אז וגם אחר כך, אף לא יחידת מודיעין אחת ,131 אשר יכולה הייתה להגיש את ה“תפריט“ שהציעה יחידה . תפריט זה התבסס בעיקרו על פיגועי איכות 188 שהפכה ליחידה באישים ובאמצעי לחימה בארצות ערב, קרובות ורחוקות. כל זאת באמצעות לוחמים-תושבים שהוחדרו לארצות יעד בכיסויים שונים. לעתים בוצעו המבצעים על ידי “אורחים“ לשעה, שלא היו דווקא ישראלים. בעיקרון, דובר על פיגועים בעת מלחמה כוללת. למעשה, בוצעו מבצעים מן הסוג הזה גם ב“ימי חול“. לצד פיגועי האיכות - בעיקר בקציני צבא בכירים ובציוד לחימה שאיים על מדינת ישראל - עסקו הלוחמים, כתוצר נלווה, גם באיסוף מודיעין. אם הצליחו להתערות בחברה הגבוהה בארצות היעד - הביאו, לא פעם, פניני מודיעין מהסוג שאף יחידה טכנולוגית לא יכלה לספק. זה היה מידע שגם הלוויין המשוכלל והרגיש ביותר בתקופתו (“סאמוס“, לוויין ריגול אמריקאי ראשון, שהחל לצלם רק ) לא יכול היה להציע. 1961 בינואר החלה היחידה ללבוש דמות 1955 אכן, כבר בסוף הקיץ של שנת מחודשת. בעבודה שהוגדרה לימים על ידי שותפי סוד “שקדנית ויסודית“ נבנו נדבכים חדשים בתחומי הגיוס, ההדרכה והציוד המבצעי. עם הזמן הרחיבו תעוזה ודמיון את הטווח הגיאוגרפי של זירות ההפעלה. הן פלשו לתחום האווירי, לתחום הימי ולתחומים עסקיים חדשים. ואומנם, שנה וחצי לאחר שהגיעו ליחידה, יכלו יוסי הראל, יוסקה יריב ויובל נאמן מפקדם הישיר - להצביע על הצלחה מוכחת חודש הצלחנו ‘להוריד’ יותר קצינים בארצות 18 מבחינתם: “בתוך ערב מאשר הורידו בכל השנים הקודמות“, סיכם לימים יוסי הראל, “ואיש לא נתפס“. לא הייתה בנמצא, אז וגם אחר כך, אף לא יחידת מודיעין אחת אשר יכולה הייתה להגיש את , שהפכה ליחידה 131 ה“תפריט" שהציעה יחידה . תפריט זה התבסס בעיקרו על פיגועי איכות 188 באישים ובאמצעי לחימה בארצות ערב, קרובות ורחוקות טון 200 משא של , ללכת הביתה. 188 ביקש יוסי הראל, מפקד 1957 בסוף דצמבר ק“ג 200 לאחר שנתיים וחצי עמוסות ומתוחות חש כי משא בן טון. 200 - שהונח על כתפיו עם קבלת התפקיד - הפך ל לימים סיפר על כך: “כשנכנסתי ל’עסק’, לא חשבתי איך יוצאים מזה. יחד עם זאת אמרתי לעצמי: זה דבר שאי-אפשר לעשות הרבה שנים. הפריסה היא גדולה: אתה יודע שיש לך בחור בדמשק, ובחורים אחרים במקומות אחרים, יש לך מפעל במצרים. אנשים נכנסים ויוצאים. אתה לעולם אינך יודע אם בשלוש בבוקר לא תקבל צלצול שאחד נתפס ואתה לא יכול לעשות הרבה. מה תעשה? תתקוף את דמשק כדי להוציא אותו?“ בעיה אחרת, ארוכה וסבוכה בעיני הראל, הייתה בעיית הגיוס וההכשרה של הלוחמים. המסקנה של הראל הייתה ברורה: “תוך זמן קצר ראיתי שפיקוד על יחידה כזאת הוא מעמסה גדולה על הכתפיים, שהמשקל שלה רק הולך וגדל. אי-אפשר להמשיך את זה שנים. אתה הופך שחוק וצפוי. רק יוסקה יריב יכול היה לעשות את זה, שנה. הוא המשיך את 11 והוא באמת החזיק בתפקיד המפקד כל הדברים שהתחלנו יחד“. הודיע יוסי הראל, באופן מפתיע למדי, 1957 ואכן, בדצמבר על פרישתו. הוא נסע אל דוד בן-גוריון והגיש את התפטרותו באופן אישי.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=