64 103 גיליון 2026 תמוז תשפ"ו, יולי 1970 זכיתי לבקר באיראן בסוף שנת כשהשאח, מחמד ריזא פהלאווי, עדיין שלט בה והיו יחסים דיפלומטיים, כלכליים וביטחוניים הדוקים בין שתי המדינות. ומעשה שהיה כך היה: למדתי בסוף שנות השישים בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב ובהמשך עבדתי כחוקר סוריה ולבנון ב"מכון שילוח", שנקרא כיום "מרכז דיין". באותה תקופה כל מדינות ערב היו חסומות לביקורי ישראלים, כך שלא יכולנו לבקר במדינות עליהן למדנו. רק בשתי המדינות המוסלמיות באזורנו, טורקיה ואיראן, ישראלים יכלו לבקר ואף היו רצויים בהן. כך, התארגנו קבוצה של כעשרים סטודנטים מהחוג, ושנה אחת נסענו בטיול מאורגן לטורקיה ושנה שנייה לאיראן. טסנו עם אל-על נחתנו בטהראן 1970 בשנת לטיול נמשך שנמשך כשבועיים וחצי, מהים הכספי בצפון, שם ראינו מטעי תה ודייגים, ועד נהר השאט אל-ערב בדרום – חיבור נהרות הפרת והחידקל, המהווה את הגבול בין איראן לעיראק. זו הייתה חוויה מיוחדת לצפות מעבר לנהר הרחב בשטח עיראק, מדינה ערבית עליה למדנו, אך לא יכולנו לבקר בה. בדרך כמובן ביקרנו בערים המרכזיות באיראן – טהראן הבירה, עיר שוקקת אז, כמו היום. בבזאר הענקי קניתי שטיח פרסי קטן, כמובן אחרי התמקחות הכרחית על המחיר. השטיח נמצא אצלנו בסלון עד היום. ביקרנו בערים ההיסטוריות איספהן ושיראז, בהן כיכרות ומסגדים מפוארים מאוד, וכן בעתיקות המרשימות של פרסופוליס, עיר הבירה של האימפריה הפרסית בתקופת המלך כורש. אבל החוויה הזכורה לי ביותר היה הביקור בעיר המדאן (או חמדאן), שהיא בעצם שושן הבירה מימי המלך אחשוורוש והמלכה ושתי. בעיר החשובה הזו המוזכרת במגילת אסתר, נמצא אתר הקבר המסורתי של מרדכי ואסתר, שהוא מקום קדוש ליהודים וגם למוסלמים באיראן. המבנה מרשים עם כיפה גדולה. באולם הפנימי שני קברים, זה לצד זה, ועליהם כתוב בעברית, פרסית ואנגלית – קבר אסתר וקבר מרדכי. נכנסנו בשקט, ניגשנו לקבר, צילמנו והצטלמנו ואחד מאיתנו שהיה מסורתי, התפלל בשקט תפילה קצרה. ואז נכנסה למתחם חבורת פרסים שהמתינו שנזוז כדי שיוכלו גם הם לגשת לקברים ולהתפלל לידם. ראינו שהם מתלחשים ביניהם. לא חששנו שיפגעו בנו אבל הרגשנו לא בנוח, שאנחנו מפריעים להם. מאחר וידענו את מנהגי האסלאם ולמדנו ערבית ספרותית בחוג, אחד מאיתנו התחיל, והשאר המשיכו אחריו, לומר את התפילה המוסלמית במקום קדוש להם "בסמיללה אלרחמן אל רחים אייאכה נעבודו ואייאכה נסתעין...". סיימנו, וכשיצאנו אמר לנו אחד הפרסים שידע קצת אנגלית: "אתם בטח מוסלמים מאלבניה". זה היה ודאי נוכח חזותנו "האירופאית" כביכול. *** ולמי שלא יודע, מזה שנים רבות גם בישראל נמצא קבר מסורתי של מרדכי היהודי ואסתר המלכה - ביער ברעם שבגליל. ואיך הם הגיעו ממקום קבורתם בעיר האמדן לארץ ישראל? על פי המסורת ב"גלגול מחילות". אבל כיוון שלאיראן תמיד היה קשה ויקר להגיע, האתר בגליל הפך למקום עלייה לרגל ליהודים לא מעטים. ולסיום, הערה היסטורית לגבי שמותיהם של אסתר ומרדכי, שהם למעשה שיבוש, או חיקוי, של שמות אלים בבליים. אסתר היא "אשתר", אלת האהבה והפריון במיתולוגיה הבבלית ומרדכי הוא "מורדוך", האל הבבלי הראשי. *נערך מתוך הכתבה "כשפרס עוד הייתה פתוחה לישראלים", "היישוב" (כוכב יאיר), .2026 פברואר-מרץ F-15 לבקר באיראן - ולא במטוס פעם הכל היה הפוך: כל מדינות ערב היו סגורות בפנינו כישראלים, למעט שתי מדינות מוסלמיות שקיבלו 1970- אותנו בזרועות פתוחות: טורקיה ואיראן. רשמי ביקור באיראן ב קבר אסתר ומרדכי בעיר חמדאן, היא שושן הבירה. אתר קדוש ליהודים וגם למוסלמים ארמון האימאם באיספהאן. היום השם איספהאן נקשר לאתרי הגרעין שנפגעו במבצע עם כלביא עודד תבור
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=