5 103 גיליון 2026 תמוז תשפ"ו, יולי בדבר היעדר כוונה לחצות הסף. אך איראן כשלה בכך שניסתה בו זמנית גם להרתיע על ידי האדרה פומבית של כוחה ויכולותיה. כשל "שיווקי" זה אפשר לחלק מגורמי המודיעין במערב גם "לנפח" (להעצים) את ממדי האיום, דבר שהיה נוח למקבלי החלטות כהסברים מול ציבוריהם ולהשגת לגיטימציה לפתיחה במתקפה. אמנם, ניהול מו"מ חסר אפקטיביות. לא הייתה זו איראן שנטשה את הסכם , אבל במקום שזו תשדר ותרנות 2018 משמעותית בתחום הגרעין, שממילא לא "רצו" אליו, הם ניהלו מו״מ שהתאפיין ב״בזאר פרסי״, איטי וקמצני, מעט ולאט, גם כשהיה ברור שארצות הברית מצויה ערב תקיפה. היהירות והגאווה הלאומית ניצחו את ההיגיון. איראן, כמו גורמים מדיניים ותקשורתיים רבים, שגתה בקריאת כוונות הנשיא טראמפ, ובכך יצרה מצב של "הונאה עצמית": תחת שתייחס רצינות ותתייחס בזהירות להצהרות ואיומי טראמפ, איראן העדיפה לזלזל בו ולהגיב במו"מ מדיני קשוח. כפילויות שירותי כשל מודיעיני ענק. המודיעין באיראן גרמו לכך שלא הפנימו את ה"סימנים המעידים" הכל-כך חזקים למלחמה. כך גם הכפילויות במפקדות וחילות מקצועיים שהתחרו זה בזה, ובפרט – המתח בין גורמי משמרות המהפכה ובין גורמי הצבא הרגיל. אף שהאיראנים החלו לטפל בנושא זה אחרי , הצעדים היו מעטים ולמעשה 2025 יוני חסרי השפעה. אלה דרדרו עוד הסנקציות הכלכליות. יותר את מצב הכלכלה, וממש מקרבות מהעם 20% את איראן לקריסה. כשרק כתומכים במשטר, במקום שיוותר ויקרב חלקים נוספים ממנו באמצעות שיפור רמת החיים, הוא לא השכיל להגדיל את בסיס התמיכה בו בקרב ההמונים. יוזכר שהמשטר באיראן מצוי כבר שנים באי-יכולת לספק פתרונות למצוקות התושבים באספקת מים, חשמל, זיהום אוויר, אבטלה, ועוד. בעקבות כך יצאו . הפגנות 2026 ההמונים להפגנות בינואר אלה החלישו את איראן ואת דימויה החיצוני, והביאו – עפ"י מקורות שונים - ,2026 להקדמת המתקפה שתוכננה ליוני למימוש כבר בשלהי פברואר. ספקיות הנשק בידוד אזורי ובינ"ל. העיקריות שלה, רוסיה וסין, לא סיפקו לה אמל"ח לאחר יוני , למעט מעט 2025 מעסקאות קודמות. זאת, בשל מצוקותיה הכלכליות של איראן, והחשש שלא תעמוד בהתחייבויותיה. נסיגה בכוחם של הפרוקסיס אחרי "עם כלביא", חמאס האיראנים. וחזבאללה נחלשו, והחות'ים הפגינו במלחמת "ארבעים הימים" מעורבות נמוכה בהרבה בהשוואה לפעילותם ביוני , והוציאו לפועל מעט מהלכי אש 2025 תומכים משטח תימן. בסך כל זה, איראן לא הפנימה ערב שתי ויש לה רק T המלחמות כי הגיעה לצומת שתי אופציות: האחת, המשך הקיים (איחתימה על הסכם חדש, תוך התקרבות מסוכנת לקריסת המשטר והמהפכה); והשנייה - ויתור משמעותי והגעה להסכם כדי להשריד את המשטר. איראן לא הבינה עד כמה אין לה כל אופציה אחרת, בחרה בראשונה, וספגה אבדות ונזקים משמעותיים... השפעת הדת על איכות קבלות ההחלטות האסטרטגיות ברמת המדינה היותה של איראן מדינת הלכה, מחייב לעסוק בקצרה בשאלה נוספת: האם אמונה דתית עמוקה משפיעה על איכות קבלת החלטות אסטרטגיות? קצרה היריעה מלדון לעומק בסוגיה זו, המשלבת צורך במחקרים בתחומי התאולוגיה, הפסיכולוגיה, מדע המדינה, ועוד. עם זאת, להבנתנו, היה בתפיסה דתית עמוקה, מהסוג בו החזיק עלי ח'אמנהאי, כדי לפגוע בטיב החלטותיו המדיניות ובמידת העקשות אותה הפגין במו"מ. מתקפת החמאס בשבעה באוקטובר והאירועים בעקבותיה, אפשרו לנו לבחון במקביל את תהליך קבלת ההחלטות של המנהיגים המובילים ב"ציר ההתנגדות" – יחיא סינוואר, חסן נסראללה ועלי ח'אמנהאי. על פניו, ניכרים כמה מאפיינים שמהם ניתן לגזור האם, ועד כמה, המרכיב הדתי עלול לעוות את הערכות המצב בתחום האסטרטגי אותן הם עשו. נדגיש מייד: ההטיה הדתית אינה היחידה, מוג'תבא, היורש הנעלם. איראן עוברת ממשטר של הנהגה דתית למשטר של הנהגה דתית-צבאית קיצונית המציאות מלמדת שההפתעות אותן חוותה איראן חמורות מבחינתה משמעותית: איראן הופתעה באותה זירה, בסמיכות זמנים גדולה, על ידי אותם אויבים, שנקטו באותו דפוס לחימה ח'מאנאהי ניהל משא ומתן שהתאפיין ב"בזאר פרסי", איטי וקמצני, מעט ולאט
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=