20 103 גיליון 2026 תמוז תשפ"ו, יולי רקע כללי רבים טוענים כי לפני מלחמת "חרבות ברזל" כמעט לא היו ברצועת עזה סוכנים (מקורות חיים) שהופעלו על ידי המערכת הביטחונית, ובמיוחד על ידי שב"כ, ואם היו כאלה הרי שאיכותם הייתה מוטלת בספק. טענה זו חוזרת על עצמה מדי פעם בתקשורת ובפורומים שונים. אין בכוונתנו לאמת או לְהָזֵם אותה, אלא לנסות להציג את הקשיים בגיוס סוכנים ברצועת עזה, במיוחד מאז השתלט חמאס באלימות על השלטון שם בשנת , תוך סילוק הרשות 2007 הפלסטינית בבושת פנים. כדי לצלול לעומק הבעיה יש צורך להכיר תחילה את שיטת העבודה והמסגרת בה פעלו רכזי שב"כ ברצועת עזה לפני הסכמי אוסלו, אשר אפשרו גיוס נרחב של סוכנים לצורך סיכול טרור. זאת, אל מול שינויים שחלו בשטח בעקבות ההתנתקות, שהקשו על כך מאוד. המאמר מבוסס, בין היתר, על שיחות עם אנשי שטח שפעלו ברצועת עזה לפני מלחמת "חרבות ברזל", וכן על ידע וניסיון סוכן שב"כ עזתי אשר חי ברצועת עזה עד סוף , והכיר ועקב 90 שנות המקרוב אחרי פעילותו של חמאס לאורך השנים, עד ימינו אלה. בצניעות המתבקשת, מובהר כי אין במאמר זה כדי להוות ניתוח מלא של כלל המרכיבים בהקשר זה וייתכן שיש מרכיבים נוספים הקשורים לעניין ואינם משתקפים פה. מאפייני העבודה של רכזי שב"כ בשטחי יו"ש ועזה לפני הסכמי אוסלו פעל השב"כ כגורם המרכזי 1967 מאז לסיכול טרור בשטחי יו"ש ועזה. אחד המרכיבים המרכזיים בפעילותו זו היו רכזי השטח שפעלו לגיוס סוכנים. השטח חולק לנפות בהתאם למבנה של הממשל הצבאי כאשר בכל נפה פעלו מספר רכזים שתפקידם המרכזי היה לגייס סוכנים שיביאו מידע על התארגנויות לביצוע פיגועים נגד יעדים ישראליים. במסגרת זו נבנתה תורת עבודה שנקראה "כיסוי בסיסי". הרעיון מאחורי התורה היה שיש צורך בסוכנים בכל יחידת שטח בהתאם לגודלה, אשר יוכלו לתת מידע על חשודים בפעילות לאומנית חתרנית וכוונות לבצע פיגועים. במסגרת הכיסוי הבסיסי נדרשה עבודה של איסוף נתונים על כל יחידת שטח והכנת מסמך לימוד שטח מעמיק ("כתבת רקע" במינוח המקצועי) שכלל בין היתר, כמות תושבים, חמולות, מוכתרים ונכבדים נוספים, מקומות מפגש, בתי ספר, מועדונים, פעילים פוליטיים שפעלו בחשאיות (כמו מפלגת הבעת', מפלגה קומוניסטית ועוד), פעילי ארגוני הטרור שיושבים במדינות השכנות ועוד. "כתבת הרקע" אפשרה לרכז לקבוע מי הם הגורמים (אנשים או ארגונים ומוסדות) האפשריים מהם עשויה להתפתח פעילות של חתרנות מדינית, או טרור. ובהתאמה, התמקד המאמץ לגיוס מקורות בקרבם או בסביבתם כדי שישמשו עיניים ואוזניים של הרכז באותו תא שטח. הרכז נדרש גם להכרה אינטימית של השטח הפיזי כולל דרכי גישה, נקודות שליטה, בתי בדוקאים, מקומות מפגש של צעירים וכדומה – זה נעשה באמצעות סיורי שטח תכופים בהם יצר הרכז גם מפגשים אקראיים עם תושבים בשטח, דבר שיכול היה לסייע לו בהמשך לצורך שיחות גיוס. אחד ממרכיבי העבודה המרכזיים של הרכזים באותה תקופה היה חיכוך גדול מאוד עם האוכלוסייה בשטח עליו הם מופקדים. החיכוך הזה התאפשר בעיקר הודות לקיומו של הממשל הצבאי אליו נהגו להגיע תושבים לצורך קבלת היתרים שונים – יציאה לארץ שכנה, עבודה בישראל, איחוד משפחות וכדומה. החיכוך הגבוה עם האוכלוסייה וההיכרות האינטימית עם השטח איפשרו בהרבה כך פעל חמאס לחשיפת סוכני שב"כ ברצועת עזה מנגנון ביטחון הפנים של חמאס, תחת פיקודו הישיר של יחיא סינוואר, הביא לחשיפה וסיכול גיוס סוכני שב"כ נבנתה מערכת שמתשאלת ובודקת * גויסו סוכנים בכל היישובים שדיווחו על חשודים בקשר עם ישראל *ברצועה מוקמו תצפיות אנושיות וטכנולוגיות צילום מתקדמות בנקודות על הגדר *את היוצאים והחוזרים במעברי הגבול נעשתה בקרה קפדנית על העברת כספים מחו"ל, גם לחלפנים וגם לחשבונות *שנחשבו לנקודות מפגש עם השב"כ מהנדסי תקשורת ביצעו שאילתות רוחביות על שיחות הסלולר שנכנסו או יצאו מהרצועה, לצורך איתור שיחות *בנק סוכנים שנתפסו "הוכפלו", סיפקו מידע מטעה וסייעו לחשיפת סוכנים נוספים*חריגות הרעיון מאחורי תורה העבודה, שנקראה "כיסוי בסיסי", היה שיש צורך בסוכנים בכל יחידת שטח בהתאם לגודלה, אשר יוכלו לתת מידע על חשודים בפעילות לאומנית חתרנית וכוונות לבצע פיגועים פעיל במנגנון הביטחון של חמאס חיים מנור, אבי מושבי חיים מנור גימלאי שב"כ אבי מושבי גימלאי שב"כ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=