64 102 גיליון 2026 אדר תשפ"ו, מרס העלאת שמות כמו סמרקנד – בוכרה - טשקנט, דיים היה כדי להצית את דמיוני. מתי בדיוק חשבתי להגיע למקומות אקזוטיים אלה, להבין מי הם, מה הם, ועוד להיות אורח רשמי של השלטונות שם... אוזבקיסטן שוכנת על דרך המשי ההיסטורית, ציר המסחר מסין לאירופה. מיקומה החשוב הביא שליטים גדולים כמו אלכסנדר הגדול, ג'ינגיס חאן, ורבים אחרים לכבוש אותה. הבולט מבניהם היה טמרליין (טימור לנג - טימור הצולע) שהגיע מערבות מונגוליה, כבש אותה והפך לאבי האומה האוזבקית. עם התפרקות ברית המועצות קיבלה אוזבקיסטן את עצמאותה, ומאז היא סובלת מפעילות קבוצות מיליטנטיות וטרוריסטיות אסלאמיסטיות. חלקן אף פועלות משטחי מדינות שכנות כטג'יקיסטן ואפגניסטן. . טיסות ישירות בין 1999 ינואר ישראל לטשקנט עדיין לא קיימות, דבר שמחייב אותנו לצאת לדרכנו בשעת צהריים בטיסת אירופלוט לחניית ביניים במוסקבה. מחלוני העיר ושדה התעופה נראים עטופים בלובן בוהק המאיר את שמי הלילה ואת שדה התעופה. קברניט המטוס מבשר לנו בשמחה, שמזג האוויר על הקרקע טוב – רק שלוש מעלות מתחת לאפס. השלג הפך מזמן לקרח נוקשה המאלץ אותנו ללכת אל האוטובוס, החונה במרחק ניכר מהמטוס, בזהירות רבה. ידינו מונפות לצדדים כדי לשמור על שיווי משקל ולמנוע החלקה. ריח זיעה חריף וכבד מקבל את פנינו בטרמינל הקטן והמוסק בעוצמה רבה. תורים ארוכים ודחוסים במאות נוסעים חסרי סבלנות. בדיקת הדרכונים ידנית ואיטית להחריד. בצר לנו אני שואל בהרמת קול "טרנזיט"? בתקווה שיש תור מיוחד לכך ונענה כהד, "דא, דא, טרנזיט, טרנזיט"! כן כן, גם אלה שבטרנזיט חייבים לעבור את הבדיקות - "אתם תיכנסו למוסקבה ותעברו לטרמינל אחר להמשך טיסתכם לטשקנט", עליזה מתרגמת לי... – אנחנו לחוצים בין שישה תורים ארוכים ודחוסי אדם. 20:30 השעה ריח זיעה כבד מכביד ורובץ על הכול. אני פונה לשוטר רוסי, מנסה כוחי, ואומר לו "דיפלומט" ומצביע על עצמי. סבר פניו הנוקשה משתנה בהפתעה, "דיפלאמאט"? הוא שואל - "דא דיפלאמאט" אני עונה. הוא מפלס לי, לעליזה ולאלי שליוו אותי דרך לראש התור – יהודים אמריקאים שהמתינו לתורם לא עוברים על חוצפתנו בשתיקה... אחד מהם אף מגדיל לעשות וצועק לחברו בקצה השני של התור במלוא גרונו, "אלה כנראה דיפלומטים ממדגסקר - בחיים לא ראיתי דיפלומטים כאלה", הוא מגחך. אני מתכווץ לשמע ההערה...! מעבר לפקחים, ממתינים לנו תורים חדשים לבדיקת חפצינו. למודי ניסיון, אני צועק בהגיה רוסית "דיפלאמאט!" ... "אז תעקפו את התור אתם לא צריכים בדיקה", משיב לי האחראי על הבדיקות. משימה חדשה בפנינו, למצוא את "הטרמינל האחר". כפור עז מכה בפנינו. קרח מכסה את המדרכה ואנו עושים כל מאמץ שלא להחליק. הטרמינל הביןלאומי דומה במראהו העלוב לזה המקומי, דרכו נכנסנו. יש שם כחמישים כיסאות התפוסים בידי דמויות אפורות וכבויות המכונסות בעצמן, דיכאון שולט בכול. הצבע השחור דומיננטי. רוב הנוסעים לבושים בגדים כבדים וכהים - עצב ניכר בפניהם ובתנועותיהם. אין מזנון ואיננו יכולים להרוות צימאוננו ולהפשיר מעט בעזרת ביקור של איש מוסד באוזבקיסטן בין *לשנינו, ישראל ואוזבקיסטן, אויב משותף - איראן, וכראש "תבל" במוסד הגעתי לביקור עבודה עם ראש המוסד האוזבקי הפגישות היו גם ארוחות אינסופיות - כולל בשר סוס לתפארת - והתרשמות מהמדינה המיוחדת הזו, שעשרות שנות שלטון סובייטי מחקו את העבר המפואר שבו שלטה הממלכה על מחצית מהעולם הישן. 1999 בינואר 19-15 : ביקור באוזבקיסטאן כתב ואייר: איציק ברזילי סמרקנד - ככר המדרסות איציק ברזילי לשעבר - ראש אגף "תבל" במוסד אני פונה לשוטר רוסי, אומר "דיפלומט" ומצביע על עצמי. סבר פניו הנוקשה משתנה בהפתעה, "דיפלאמאט?" "דא דיפלאמאט", אני עונה והוא מפלס את דרכנו לראש התור
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=