46 102 גיליון 2026 אדר תשפ"ו, מרס מה לעשות – היה בבית. רק אני והמכלול שלי בבסיס, מנסים כל הזמן לשפר את מספר היעדים. עבדנו כל הזמן מול החטיבות. למדנו להתעלם מרעשי הרקע. לג'באליה הגענו עם שיטה מחקרית, אחוזי ההצלחה גבוהים באיתור פירים ועם ביטחון שאנחנו יודעים לחקור שו"ן". "יש נקודה בתמרון שבה לא פעם :98 אלוף-משנה א', קמ"ן אוגדה המצב מתהפך. אני עושה תכנון, כוח הולך אבל בשטח עצמו, בנקודת המגע, היתרון היחסי שלי פוחת, והיתרון היחסי של החטיבה והגדוד גדל. המידע המודיעיני מגיע מלמטה, מהקצה. מהגדוד. זו הרבמידרגיות. עובדים מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. החטיבות מוסיפות יעדים שלהן, אבל בעיקר מנהלות את עולמות התמ"א (תמונת מודיעין אויב): איך האויב נראה, איזה חיכוך צפוי לנו. איך עושים את זה נכון, מאיפה נעים. גם הגדוד בקצה מביא לא מעט דברים חדשניים, וגם הסתכלות אחרת. מכל אלה אנחנו מייצרים משהו שלם. רב-מדרגי". *** "רוב המלחמה החטיבה הייתה עם אוגדה :7 רב-סרן נ', קמ"ן חטיבה . בלי החיבור הרצוף בין 36 למרות שאורגנית אנחנו שייכים לאוגדה 98 האוגדה וקמ"ני החטיבות, לא היינו מצליחים להגיע ליעדים. למרחב ג'באליה הגענו אחרי ניסיון מבצעי רב בחאן יונס. קיבלתי יעדי תמרון מהאוגדה שמכתיבים לי את התוכנית החטיבתית. "נכנסנו לג'באליה, שטח בנוי שעדיין לא תומרן, עם כמה יעדים. לחימה מול חטיבת עזה שונה מלחימה מול חטיבת חאן יונס, שם התמודדנו בעיקר עם מטעני חבלה ומלכוד של שטחים אזרחיים, בתי ספר ומסגדים. מול חטיבת עזה, בכל מקום שהם זיהו כוח שלנו – הם תגברו עם פלוגה שלהם. ידענו שבמקום שהאויב יפעל בעוצמה גדולה מולנו – יש שם אובייקט. לשם הוא לא רצה שנגיע. "פרצנו את קו ההגנה 'לובליאנה' וקיבלתי דיווח מאחד ממפקדי הפלוגות, חבר טוב שלי, ש'חטף' נ"ט, ועוד אחד, ועוד אחד. מיד הבנו שיש פה משהו אחר וקו ההגנה מולנו הוא הרבה יותר משמעותי ממה שצפינו. בשלב הזה המשקל המודיעיני עובר לשטח. הכוח הוא שמייצר מודיעין, מפענח, מוביל. נכנסתי לקרב עם אותה דפ"א (דרך הפעולה ששוערה למהלכי האויב), שהוצגה בנוהל הקרב. היא זו שהכתיבה את התמרון, אבל נוספות לה עוד שכבות שאנו ייצרנו בשטח. מודיעין מבוסס שטח. אני, כאיש מודיעין, נמצא במקום שבו מפקד החטיבה צריך אותי. לפעמים לידו, לפעמים בקדמית, ליד המסכים כדי לקבל תמונת מצב עדכנית. אבל ברור לי שאין תחליף להימצאות קדימה, 'להריח' את שדה הקרב. את זה אני לא יכול לקבל מהמסכים בעורף. ההבנה שלי הפעילה את כל אמצעי האיסוף ואיפשרה זיהוי של תגבורות אויב שהגיעו לשטח. "נכנסנו ליום קרב עצים מאוד והבנו שהאויב לא נלחם סתם. הייתה לו סיבה לכך שהוא נלחם משני קווי הגנה חזקים. ההערכה הייתה שבאזור הזה אכן יש נעדרים שהאויב עושה כל מאמץ כדי למנוע מאיתנו להגיע אליהם. בשלב הזה, לאחר שפרצנו את קווי ההגנה, של הצנחנים שהמשימה שלו הייתה 202 פתחנו את הדרך לגדוד להגיע ליעדי הקצה שקיבלנו ממודיעין אוגדה". *** "במודיעין הגדוד היו שני קצינים, , צנחנים: 202 סגן ג', קמ"ן גדוד קמ"ן וסגן, וכמה חיילים. הקמ"ן תמיד בחפ"ק צמוד למפקד והסגן מאחור במכלול מבצעים, צמוד למודיעין החטיבה. כקמ"ן גדוד היה לי מאחור גב חזק של מודיעין חטיבתי, אבל בסוף, האחריות שלי הרבה יותר גדולה. הייתי צריך לקחת את המידע שמגיע ממודיעין החטיבה ו'לפרק' אותו בהתאם למה שחשוב בגזרה שלי ואחר כך לעדכן מפקדים בשטח: מאיזו סמטה להיכנס, איזה בית לקחת. יש לי אחריות מאוד גדולה בהשפעה בקצה על הפעילות המבצעית: מה הציר? מהיכן להעביר את הטנק, מהיכן יירו אלי ומהיכן יצאו מחבלים. אני חוקר דברים ברמת רחוב וצריך להצביע למפקד הכוח על אפשרויות: כאן אתה צפוי להיתקלות, כאן עלול להיות מטען חבלה. אני צריך לצמצם לו את ההפתעה שתהיה בשטח. התצ"א שהוא קיבל לתכנון לא הספיקה. "במהלך ניתוח השטח הצעתי צירי ניווט - ניתוח של כמה אופציות לנתיבים. אני ממליץ, אך ההחלטה היא של המפקד בשטח. הוא מקבל ממני גם את הניתוח וגם דברים שיתמכו בו. חשובה לי עבירות - היכן להעביר את הטנקים, מה האתר השולט. מהיכן יירו עליו. כן צריך לבחור בית שעליו ישבו תצפיתנים עם הרחפנים, וכו'. "את כל הדברים האלה אני עושה כקמ"ן הכוח שבקצה. החטיבה קציני מוד"ש גדודיים. ויקיפדיה ומעל לכול – רוח המפקד, מפקד האוגדה, תת-אלוף דן גולדפוס. "אני סומך על מודיעין האוגדה שלי" הוא קבע. "ראיתי את תמונת המצב שהגיעה מלמעלה אך אני סומך על המודיעין שלי"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=