57 97 גיליון 7.10.23- ל››› 6.10.73 בין התקפה "חסרת סיכוי" (זוכרים את: "האם המצרים יבצעו את תוכניתם האידיוטית לצלוח את התעלה?"). הדיסוננס, יצר יש מאין "הבנות" כביכול, בהן כיכבו ה"מקל" (חיסולי בכירים וסבבי לחימה) וה"גזר" (מענקים קטריים, רישיונות עבודה, ואפילו הסכמה להקמת אסדת קידוח לחופי עזה). אך לא מיני, ולא מקצתי... מעטים מאד הבינו שארגון דתי, שמסמך הייסוד שלו מתייחס 1988 מינואר לפלסטין כולה כאדמת קודש ("ארד ווקף"), והרג היהודים, עד האחרון שבהם, לא יסתפק בהסדרים כלכליים. הניסיונות "להציע" לארגון פיתויים פיננסיים, משול לניסיון לשכנע אצלנו מפלגה חרדית להכניס למערכת החינוך חומר מסיונרי, בתמורה למענקי ביטוח לאומי ונקודות מס. כמה תמימים היינו... למרות שהחמאס לא הסתיר דבר, אנחנו העדפנו, ביהירות, לטמון ראשנו בחול. כך, הצופים בסדרת "אגרוף החופשיים" ששודרה חודש לפני המלחמה בערוץ "אלאקצא", יכולים היו לראות במדויק את מה שיתרחש בבוקר שמחת-תורה – הקליפים שהופקו חודשיים קודם לכן הציגו את תרגול כיבוש "אוגדת עזה" תוך שנעשה שימוש בדגם, בקנה מידה זהה. ראינו הכל, והתעלמנו. הבטנו בהם בתערובת הרסנית של בורות עצלה ושחצנות, מצופות בשכבות עבות של הסברי דיסוננסקוגנטיבי מתקתק, ושל תחושה משכרת ומשקרת לפיה "החמאס מורתע". חזרנו שוב ושוב על אותן שגיאות. ומדוע? העניינים נוהלו בידי "דרי רחוב" שלא טרחו להקשיב לצד שכנגד. מעטים בהם באמת הבינו את שפתו, ולא יכלו באמת ובתמים להבין את הלך חשיבתו, עומק תרבותו, סולם ערכיו, כל שכן מבוך הערמומיות והרמייה של תוכניתו האמיתית. פיתחנו את נרטיב ה"ווילה שמסוגלים לקרוא ספר. ממצאים אלה (שגם הם נראים אופטימיים במידה חשודה, וודאי היו מידרדרים מדרגה נוספת לו הסקר היה נערך היום), מעידים כי מעטים ראויים להתגורר ב"קומה הראשונה", הרבה פחות מכך בקומות השנייה והשלישית, ומתי מעט בקומה הרביעית. להתרשמותי, מספרם של אלו בקהילה הביטחונית, המכירים את השפה הערבית, שלא לדבר על דתות הסובבים אותנו, ההיסטוריה שלהם, מנהגיהם, והלכי חשיבתם, יעמוד, בחישוב אופטימי, על מניינים ספורים בלבד. לכן, הקומה הרביעית תיוותר למרבה הצער ריקה, מאלה שראוי היה כי יאכלסוה. היסטורית, קולם של אותם בודדים שכן הצליחו "להשתחל" אליה לא נשמע, וכאשר ניסו לחדד תובנה, כל שכן להתריע, הם הושתקו בגסות רוח. מכאן קצרה הדרך ליום הכיפורים תשל"ד, ולשמחת תורה שנה בדיוק לאחר מכן. 50 תשפ"ד – , בראי 2023- ו 1973 אסונות תאוריית "ארבעת הקומות" נשיא מצרים אנוואר סאדאת, הבהיר בנאומים פומביים את כוונותיו – פנייה 1971 לדרך המלחמה. כך, הוא התייחס לכ"שנת ההכרעה", ואף הסכין להקריב מיליון חללים בדרך להחזרת סיני. הן מצרים והן סוריה, הכינו באופן גלוי את עמיהם למלחמה מתקרבת, בכל אמצעי תקשורת ממלכתי. שתי המדינות פנו בבקשות עזרה בהולות למדינות ערביות "אחיות" (ירדן, מרוקו, אלג'יריה, לוב, ועוד), מה שאמור היה להדליק "אורות אדומים" בוהקים. אחד הסימנים המעידים שזעקו לשמיים, ההיתר להפסקת הצום ברמדאן, "נדחף" (ו) בפאתי המסמך אותו הפיץ 26 לסעיף 5 אמ"ן פחות מיממה לפני פרוץ הקרבות ( ). שום "תרגיל", "פעולה 13:15 , באוקטובר מוגבלת", או חלופה אחרת, לא יכלו להסביר הוראה זו, שלא זכתה להתייחסות הראויה לה. אמ"ן, והאלוף זעירא בראשו, ראו בסאדאת שוטה נלעג וזלזלו בדבריו. ה"חטא הקדמון" היה לא רק התעלמות מאזהרותיו הקונקרטיות, אלא מעצם תפיסת עולמו. לו זעירא היה ראוי להתגורר באחת מ"קומות הבניין", או אפילו במחסן שבחצר, או אללי, אפילו בחדר האשפה, היה מן הסתם מבין כי להיתר רשמי לאכול ברמדאן יכולה להיות רק משמעות אחת: מלחמה. שנים לאחר 50 כך בדיוק קרו הדברים גם מכן. במשך עשור ויותר האמינו במודיעין הישראלי שה"חמאס מורתע" ולא יעז ליזום . החיילים הדרוזים סייעו ליהודי החוזר לארצו ללמוד את כללי המשחק 1949 חיילים דרוזים בבסביבה הלא מוכרת. לע"מ למרות שהחמאס לא הסתיר דבר, העדפנו, ביהירות, לטמון ראשנו בחול והבטנו בהם בתערובת הרסנית של בורות עצלה, ושחצנות
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=