56 97 גיליון 7.10.23- ל››› 6.10.73 בין רוב מנהיגי התנועה הציונית הגיעו מאירופה המזרחית. הם לא דיברו ערבית, שפת גם כיום מספרם *המקומיים, לא הכירו את תרבותם, הליכי חשיבותם ודפוסי התנהגותם של אלו בקהילה הביטחונית המכירים את השפה הערבית, דתות הסובבים אותנו, מנהגיהם הניסיונות להציע לחמאס פיתויים *והליכי חשיבתם יעמוד על מניינים ספורים בלבד פיננסים משול לניסיון לשכנע מפלגה חרדית להכניס למערכת החינוך חומר מסיונרי מתשל"ד ועד תרפ"ד הזנחנו את הקומה הרביעית - שם *בתמורה למענקי ביטוח לאומי תתגורר היכולת לחשוב. לצפות למרחקים רס"ן (מיל.) קובי סגל יובל החמישים למלחמת יום הכיפורים, סיפק הזדמנות מצוינת לחוקרים לפרסם מאמרים על ההפתעה שקרתה אז, לקחיה, ואיך בדיוק הם יושמו כדי למנוע הפתעה דומה בעתיד. איש מבין הכותבים לא יכול היה להעלות על דעתו שבדיוק מצמרר של שנה וכמה שעות, תשוב ההיסטוריה 50 עם הפתעה קולוסאלית נוספת, מודיעינית ומבצעית. עוד בטרם הסתיימו הקרבות, מנקרת בכל אדם חושב שחווה את יום הכיפורים תשל"ד ושמחת תורה תשפ"ד, שאלה מייסרת: כיצד יכולות אינטלקטואליות, טכנולוגיות, וצבאיות, קרסו באופן זהה? כיצד שבנו ונכשלנו לאחר "חמישים שנות הפקת לקחים"? את קצה החוט לתשובה יש לחפש במכנה המשותף שביניהם. הבה ננסה, גם אם אין בתיאוריה שתוצג תשובה מלאה לשאלה. ארבעת ה"קומות" של מפגש התרבויות מאז חדלו בני האדם לדבר שפה אחת, וקריסת מגדל בבל, גרם היעדר התקשורת לכך שהם נפוצו לארבעת קצוות הארץ (בראשית י"ז, א-ח). היעדר היכולת לתקשר בין שפות ותרבויות מונע יכולת לעבודה משותפת, ואף גרוע מכך: פעולת כל אחד מהצדדים, תקבל משמעות שונה בהבנת הצד שכנגד. התגברות על הפער הזה בהבנה מחייבת מאמץ רב. כדי לממש את "ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", אל לנו לבנות מחדש את "מגדל בבל", אלא בית ובו ארבע קומות: הקומה הראשונה, בה תתגורר היכולת הלשונית – להבין איש את שפת רעהו; בקומה השנייה יתגוררו הקריאה והכתיבה, בדרך להיכרות אוצרות התרבות והרוח של כלל הצדדים. הקומה השלישית, היא זו של עולם הרגש - המסוגלות להבין את הנימים הסמויים מהעין של השפה והתרבות. והקומה הרביעית, היא "דירת הגג", הצופה למרחקים. שם, תתגורר היכולת לחשוב: דייריה יקשיבו למלה הנאמרת ולשתיקה הרועמת; יתפנו לקרוא לעומקם של דברים; לחבר ביטויים, תופעות ותהליכים, הנראים לדיירי הקומות שמתחת כבלתי קשורים; להציב שאלות שלא צפו; ולתסרט התפתחויות שלא עלו על הדעת. הקומה הזו יכולה להיבנות אך ורק על גבן של קודמותיה: "פנטהאוז" של מתכללים מנוסים, שדבר מקומות המטה, לא נשמט מעיניהם. רק אז ניתן לקיים שיח שלם, להשגת הבנה הדדית. לכך, יש צורך ב"שיח מרפסות" ממרומי הקומה הרביעית. בהיעדרו, כל צד יאלץ להשלים את החסר באמצעות דמיונו. פרשנותו למסרים אותם הוא מקבל תיעשה בהתאם לתרבותו וערכיו, שבאופן טבעי יהיו שונים, או הפוכים אלה מאלה. התוצאה עלולה להיות הרת אסון, שכן תגלם התעלמות מאזהרות המושמעות מול התנהגות מאיימת של אויב, או מושתקות באמצעות פרשנות שגויה – מושתתת מסך של דיסוננס קוגניטיבי – של מי שאינו מכיר את תרבות וערכי הצד האחר, מסרב לראותם נכוחה, ומשלים את החסר בעזרת דמיונו היצירתי – באופן שגוי... "הבניין" הישראלי היום - מיעוט דיירים כולל... רוב מנהיגי התנועה הציונית הגיעו מאירופה המזרחית. הם לא דיברו ערבית, שפת המקומיים, לא הכירו את תרבותם, קל וחומר נימי הליכי חשיבתם ודפוסי התנהלותם. ערב ועם קום המדינה, היו רק שני גורמים שסייעו לאכלס את "ארבע קומות" הבית: עולי מדינות האסלאם והשכנים הדרוזים. עולי מדינות האסלאם שימשו אבן הפינה לקהילת המודיעין: "המחלקה הערבית" של הפלמ"ח, הש"י, 10 ), ש.מ 8200 (לימים – יחידה 2 ש.מ ) ויחידות שירות הבטחון הכללי 504 (לימים המתמחות במגזר הערבי. העולים מארצות האסלאם, הבטיחו כי בדור הראשון למדינת ישראל, לא יחסרו דיירים בכל קומות הבית. אליהם, הצטרפו גם קומץ "בני החסד", בני העדה הדרוזית שבדומה ליתרו נביאם, "נבי שועייב", "היו לעיניים" לבני ישראל. הם סייעו לעם היהודי החוזר לארצו ללמוד במהירות את כללי המשחק בסביבה הלא מוכרת. אך לצערנו, הדור שעלה ממדינות ערב, ונתן מענה רב חושי לחברה הישראלית כולה, לא הנחיל את מורשתו, הלך ונמוג אט אט. , מצא 2015 סקר של מכון ואן-ליר משנת כי מבין אזרחי ישראל היהודים, הגדירו את בלבד כדוברי "ערבית טובה". 10% עצמם אמרו שמסוגלים לקרוא עיתון או 2.5% מכתב, וכאחוז אחד בלבד (!) ככאלה הדייר החסר בקומה הרביעית עברי דבר ערבית? רק אחוז אחד מהיהודים בישראל מסוגלים לקרוא ספר בערבית
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=