32 97 גיליון 7.10.23- ל››› 6.10.73 בין מתחייב: שינוי תרבות ארגונית במודיעין באמ"ן מתקיימת *יש אסימטריה בין האופן שהאויב למד והבין אותנו לבין היעדר הבנה אצלנו כנראה "חשיבה היררכית", שאינה מאפשרת או נותנת לגיטימציה ל"קולות אחרים" שאינם תואמים על רקע הכשל המודיעיני, מתחייב באמ"ן שינוי ה"תרבות *את התזות המרכזיות של המערכת הארגונית": הדגשת-יתר של ספקנות, פתיחות אמיתית במערכת ההערכה לכל סימן מתריע, קלוש ככל שיהיה, המגיע "מלמטה", בעיקר כזה הנוגד או מערער את התזה המודיעינית המקובלת. חיים בנימיני*תא"ל (בדימ.) ד"ר )1979-1977 , (הקמנ"ר השני 7 הכשל המודיעיני ב- מחייב 2023 אוקטובר לעסוק שוב בשאלה האם המודיעין הישראלי איבד את ייחודו להיות מכפיל כוח. השאלה הציקה לי כשהגעתי למודיעין לאחר מלחמת יום הכיפורים ומוניתי לתפקיד קצין מודיעין ראשי. את המסקנות והתובנות מאז זנחתי 7 עם השנים ואירועי הבאוקטובר עוררו אותי שוב לעסוק בנושא. אני מבקש למתוח קו בין אירועים בהם המודיעין כשל: מלחמת יום הכיפורים; הגעת סאדאת לירושלים שהוליכה להסכם השלום; פרוץ האינתיפאדה הראשונה . אלה אמנם 2023 ; ואירוע אוקטובר 1987 בשונים במהותם והקונטקסט שלהם אחר, אך מוקד דיון זה יהיה בשניים, המשמעותיים .2023 ו- 1973 ביותר בעיני – אינני עוסק בשאלות החשובות לכשעצמן, כמו: "מי ידע מה ולמה"; "מי אשם"; וכו'. אני במתכוון מסתכל "אחרת", על מה שנראה לי כשיטה המקבעת של תהליכי החשיבה המודיעינית באמ"ן (ה"מתודולוגיה"), והתרבות הארגונית המודיעינית שאינה מעודדת הטלת ספק ו/או חשיבה שמחוץ לקופסא ("שמא..."). יש לסוגיות אלו השלכה על דפוסי התפקיד של איש המודיעין או הקמ"ן, מול קברניטים או מפקדים: "דבקות במשימה" של מפקדים, מול הצורך לעיתים ב"אי "האם במערכות הערכה בקהילת המודיעין באמת קיים פלורליזם של דעות והערכות הזוכות לתשומת לב?" דבקות" בהערכה של איש המודיעין. התרבות הארגונית המודיעינית - 2023- ל 1973 קווי הדמיון בין לעומק של האחד, אי הבנה הארגונית אורח החשיבה של האויב, כשתרגילי ההונאה שהוא הפעיל, הסתירו את כוונותיו האמיתיות ומטרותיו. שתיים, היעדר התייחסות בצמרת אמ"ן ל"סימנים מעידים", או דפוסי התנהגות חריגים של האויב, שאינם עולים בקנה אחד עם התפיסה ה"רשמית" של אמ"ן: "מצרים לא תצא למלחמה כי..."; או: "חמאס מורתע... ופניו לצמיחה כלכלית". נזכיר שבמלחמת יום הכיפורים, בחזיתות המצרית והסורית, "נגמרו" כל ה"סימנים המעידים", שכן הכול היה "שקוף": צבאות האויב היו פרוסים במערך התקפי על גדות תעלת סואץ, ועל שפת תעלות הנ"ט ברמת הגולן, ואפילו הסימן המעיד של תנועת בסוריה 47 חטיבת השריון דרומה, לא שינה דבר. מול החמאס, לכאורה לא היו סימנים מעידים ברורים המצדיקים שינוי של התזה המרכזית באמ"ן, או שכן היו (כמו: דיווחי התצפיתניות; תוכנית "חומת יריחו"; הצבעות הנגדת ו' ; הפעלת ה"סימים" הישראלים על 8200 מידי לוחמי נוח'בה, וכו'), אך אלה "נבלעו" במערכות הדיווח... שלוש, היעדר ספק וחוסר רצון במערכת ההערכה של אמ"ן, להתמודד עם "קולות אחרים" שערערו על ההנחות המרכזיות של צי"ח ראש אמ"ן והנגזרות האיסופיות שלו. "קולות אחרים" עשויים להיות מסר בידיעה שמקורה ביחידה ; דיווח סוכן; דיווחי שטח 8200 ותצפיות; ואפילו "סתם תחושת בטן" של קמ"ן בשרשרת הפיקוד. ארבע, "חשיבה היררכית" במערכת המודיעינית. מערכת צבאית מבצעית חושבת ופועלת מעצם הגדרתה היררכית: שרשרת פקודות, ביצוע "ספק אינו מצב נעים, אך וודאות הינה אבסורד" וולטיר אימוץ תרבות ארגונית של הטלת ספק, של עידוד חשיבה "מלמטה"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=