30 97 גיליון 7.10.23- ל››› 6.10.73 בין מאשר דבקותו בפלסטין כולה ובאל-אקצא בטבורה. על אחת כמה וכמה, אם יוזרמו לחמאס מיליארדי דולרים כמעין "דמי חסות". כך, דווקא מי שנשבע אמונים לדרך "ההתנגדות" ("מוקאומה") ייצא נשכר, ואילו מי שנאות זה שנים לתאם ביטחונית (הרש"פ בגדה) עם ישראל - יוענש. והכל, כדי לתקוע טריז בין שתי הישויות בגדה וברצועה ולבדלן, במטרת-על לטרפד כל אפשרות של הסדר מדיני על בסיס חלוקה ("שתי מדינות לשני עמים"). כתוצאה מ"קונצפציה" זו הוחלשה הרש"פ בראשות אבו-מאזן והתרחבה התמיכה הציבורית בחמאס, ובעיקר - בגדה. חמאס: רובד המהותי-מבני, מול רובד הטקטי-רציונלי מהות חמאס כנושא השקפה פונדמנטליסטית, המתרגמת את עקרונות "האחים המוסלמים" לצורכי הזירה הפלסטינית, מעוגנת במסמכי היסוד שלו ו"המסמך המדיני" 1988 ("האמנה" מ- ). ציינתי לעיל, כי על-פי אמנת 2017 מ- חמאס פלסטין כולה היא בבחינת "וקף" - הקדש אסלאמי - משעת כיבושה במאה . כשם שלגבי הקדש מטעם תורם פרטי 7- ה נאסרת בתכלית האיסור כל עסקה מסחרית, כך גם לגבי פלסטין כולה כהקדש, נאסר הסדר מדיני המקנה את הנכס לבעלים שאיננו האסלאם. בכתבי חמאס מודגש, כי תוקפה הדתי של פלסטין נגזר מקיומו של מסגד אל-אקצא בטבורה, ולכן מכונה פלסטין בשם נרדף: "פאתי (או כנפות) אל אקצא" ("אכנאף אל-אקצא"). שלטון חמאס בעזה איננו, אפוא, סוף פסוק, אלא לכל היותר קרש קפיצה ומנוף להשגת כל פלסטין. אמנת חמאס מצווה שלא לדחוק את הקץ ולנהוג ב"אורך-רוח" ("צבר") במימוש ההיסטורי של היעדים המוחלטים, ובלבד שלא יינתנו ויתורים שישימו לאל את השבת כל פלסטין. מסמך-מפתח נוסף הוא הספר "מבט להתנגדות מבפנים" ("נט'רת ללמקאומה 2010 מן אל-דאח'ל"), שיצא לאור בשנת באתר "כתאאיב אל-קסאם", הזרוע הצבאית של חמאס. המסמך, שנערך בידי מחמד ערמאן (מבכירי חמאס הצבאיים, מאסרי עולם) הוא, כעדותו 36 שנידון לבספר, תוצר של חשיבה קיבוצית של בכירי חמאס בכלא, שגם יחיא סינוואר נמנה עימם כשותף עיקרי. עיקריו של המסמך הם שניים: הדרכים להרחבת פעילותו הצבאית של חמאס מעזה לגדה המערבית, קרי לכל פלסטין, וניתוח (על פני למעלה ממחצית הספר) של חיוניות "נשק האסירים" כנשק אסטרטגי (הן בגלל הרגישות הישראלית והן בגלל הרגישות הפלסטינית). ל"קונצפציה", כי חמאס מסתפק בשלטונו בעזה, לא היה, אפוא, שום יסוד. 2017 "המסמך המדיני" מטבוע בחותמו של יחיא סינוואר כמנהיג חמאס ברצועת עזה. המסמך עולה בקנה אחד עם "האמנה" הוותיקה, אך ניכר בו שינוי דגשים. בעוד "האמנה" עמדה בסימן הדגשת הזהות האסלאמית של חמאס, הרי "המסמך המדיני" מקנה עדיפות לזהות הלאומית הפלסטינית לצד האסלאם. אין ספק שהסיבה העיקרית לכך היא החלטת חמאס בהובלת סינוואר להרחיב את אחיזת חמאס ולהתנחל בלבבות הציבור הפלסטיני, גם בגדה. מגמתו היא לדחוק את הרגליים הכושלות של הרש"פ, אש"פ ו"פתח", ולמלא את מקומם בראשות העם הפלסטיני. זאת, לא כדי להחליפם כנציגים בהסדר מדיני עם ישראל, אלא כדי להחליף את האסטרטגיה המדינית, המזוהה עימם, באסטרטגיה המבוססת על ה"מוקאומה". השקפה זו מתורגמת מעשית ב"מסמך המדיני" לנכונות חמאס לחתור למדינה , בתנאי שלא יינתנו 1967 פלסטינית בקווי שום תמורות לישראל - לא במישור המדיני ולא במישור הבטחוני - ותשמר האופציה למימוש השיבה לתחומי מדינת ישראל. לכן, חמאס כה נחוש בהתנגדותו ל"יוזמת השנים האחרונות, 22 השלום הערבית" בלמרות הקונצנזוס הערבי והאסלאמי התומך בה. המאבק בישראל - יתרונות האסימטריה הטענה בדבר הצורך להתמקד אך ורק ב"יכולות" חמאס, כלקח מכישלון המודיעין באוקטובר, היא טועה ומטעה: 7 בלחמאס אין ולו מטוס או טנק אחד. הוא משלים, מאונס, עם העובדה המוגמרת של העליונות הצבאית והטכנולוגית של ישראל. אולם, כל מאמציו ממוקדים בחיפוש אחר אמצעים אסימטריים שיוכלו לגשר על פני פערי הכוחות ואף יקנו יתרון לצד הנחות. דיונם של בכירי חמאס הצבאיים (ובראשם-סינוואר) בספר "מבט להתנגדות מבפנים", מוקדש לסוגיית המענה הצבאי האסימטרי והדרכים להפקת יתרונות ממנו, שעיקרם: הכשרת המנהרות לשמש "רצועת עזה תחתית"; השימוש באוכלוסייה (ובמוסדות הציבור) כ"מגן אנושי"; התייחסות לשבויים כנשק אסטרטגי לכל דבר; השימוש בטילים - בעיקר כאמצעי מוראלי להמחשת "העמידה האיתנה"; ביזור לחוליות מבצעיות העומדות ברשות עצמן במקרה )overreaction(הצורך; וניצול תגובת-יתר יחיא סינוואר. חיפש אחר אמצעים אסימטריים שיוכלו לגשר על פערי הכוחות ויתנו יתרון לצד הנחות: עזה תחתית, אוכלוסיה כמגן אנושי והתייחסות לשבויים כנשק אסטרטגי המודיעין וראשיו לא יינקו, אך "אם כל חטאת" בעיצוב ה"קונצפציה" וביישומה, היא מעל כל ספק ממשלת ישראל שלטון חמאס בעזה איננו, אפוא, סוף פסוק, אלא לכל היותר קרש קפיצה ומנוף להשגת כל פלסטין
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=