17 97 גיליון בין שב"כ למילואים בעוטף ופיקוד על אירועים מבצעיים 512 יום מילואים - מנהלת לחימה בחטמ"ר 70- מחופשה בגיאורגיה ל ערך והביא לדפוס: אבי מושבי ביום יום שלה גל, עובדת שב"כ, היא גם סטודנטית לניהול משאבי אנוש באוניברסיטה. בסוכות טסה עם משפחתה לטיול באוקטובר 7 בגיאורגיה, ובשבת התעוררה לעשרות דיווחים בטלפון הנייד שלה על אזעקות בישראל וחדירות מחבלים לכל יישובי העוטף. באותן שעות, המציאות נראתה מעורפלת וחשוכה. מה שנכח בבירור היה הרצון לחזור הביתה כמה שיותר מהר. לאחר כמה יממות מורטות עצבים בשדה התעופה בגיאורגיה, הצליחו גל ומשפחתה לעלות על טיסה לישראל. היישר 8 מנמל התעופה התייצבה גל בצו בבסיס בדרום. רק לאחר למעלה משבעים ימי מילואים, השתחררה וחזרה הביתה. באוקטובר 7 סרן (במיל') גל: "בהתעוררתי לבוקר נורא. הודעות שהגיעו לטלפון הנייד שלי שלא חשבתי שאראה לעולם. חברים טובים שנהרגו או נרצחו ורצון אחד גדול ועז לחזור הביתה מהר ככל שניתן. חזרתי לארץ לתחושה של כאוס וכעס גדול. "השתחררתי מצה"ל לפני שנתיים, לאחר שירות קבע בתפקיד חיי: מ"פ מסייעת בגדוד "קרקל" בגזרה הדרומית. במילואים הקבועים שלי בשגרה אני מגבשת למגוון תפקידים בצה"ל (ממיינת מועמדים לפני גיוס ליחידות לוחמות). במלחמה התפקיד הזה לא רלוונטי ולכן הוצבתי בתפקיד מנהלת לחימה – גבול 512 בחטמ"ר ישראל-מצרים, שעם פרוץ המלחמה הרחיב את גזרתו מכרם שלום ועד להר שגיא. והתחלק 24/07 "התפקיד חייב תעסוקה בין כוננות מנל"ח (מנהלת לחימה) לבין פעילות מבצעית עם החפ"ק בשטח. במסגרת התפקיד הובלתי את האסטרטגיה החטיבתית, ניהלתי את בעלי התפקידים בחמ"ל ופיקדתי על אירועים מבצעיים בשטח או לחילופין מהחמ"ל. "לראשונה מזה שבע שנים של שירות כלוחמת ומפקדת הרגשתי תחושה של פחד קיומי אמיתי ורצון עז להילחם על קיומה של המדינה. "חודש אוקטובר התמקד בעיקר בהשגת שליטה על יישובי דרום עוטף עזה, ותפעול אירועים מתפרצים. החטיבה נלחמה בקרבות הקשים בחולית, סופה ואנדרטת הפלדה. "בחודש נובמבר עסקנו בהחזרת הביטחון ותחושת הביטחון לתושבי עוטף עזה ופתחת ניצנה, ובחודש דצמבר ניהלנו את כניסת הסיוע ההומניטרי לעזה ובדיקתו במעבר ניצנה במקביל לפעילות השוטפת בהגנה על הגזרה. "הרגע המשמעותי ביותר עבורי בלחימה היה לקיחת חלק בפעילות המבצעית של קליטת החטופות יוכבד ליפשיץ ונורית קופר. זה היה האור הראשון שלי בתוך כל החשכה. קשה לתאר במילים את תחושת המשמעות הגדולה שהרגשתי. תחושה עמוקה שזה המקום המדויק בשבילי להיות בו במלחמה. "עם כל הכאב הגדול שלא פג, ועדיין נמצא סביבנו כל הזמן, זכיתי במשפחה חדשה שכוללת מילואימניקים מדהימים, עזי נפש, עם תחושת שליחות שאין כמותה, שעזבו הכל והגיעו להגן על המדינה ועל תושבי יישובי דרום העוטף ופתחת ניצנה. הם כולם נכנסו לי עמוק ללב. "אני מרגישה כי במלחמה נפרצו הזאת תקרות זכוכית רבות עבור נשים. לראשונה מאז מלחמת העצמאות נשים לוחמות בצה"ל חצו את גבולות מדינת ישראל ונלחמו בשטח אויב. הטנקיסטיות של גדוד קרקל שעשו היסטוריה בימים הראשונים ללחימה, רבש"צית ניר עם שפיקדה על הגנת היישוב, הנשים הלוחמות שלחמו בעזה ועוד סיפורי גבורה רבים שיישמעו וייזכרו לדורות. "אני גאה מאד לקחת חלק קטן בדבר המרגש הזה ומחכה לראות מה יהיה בהמשך." לראשונה מזה שבע שנים של שירות כלוחמת ומפקדת הרגשתי תחושה של פחד קיומי אמיתי ורצון עז להילחם על חיי המדינה סרן (במיל') גל: בין שב"כ למילואים בעוטף
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=