13 97 גיליון 7.10.23- ל››› 6.10.73 בין סיגינטי מפורש דיו על עיתוי ההתקפה. המידע הסיגינטי שהופק בשנתיים טרם המתקפה, הגם שפורש נכונה ע"י חלק , לא זכה – 8200 מדרגי העבודה ביחידה עפ"י המסתמן – למעמד שהיה ראוי כי יתקבל בשל איכותו, בשל טעויות הערכה ופרשנות מקלה. מידע מתצלומי אויר/לווין כשל הויזינט: ותצפיות – בוצעה גיחה רק יומיים קודם , אחרי שבועיים נטולי 1973 פרוץ מלחמת צילום. מידע איכותי שהתקבל מתצפיות הקו בחודשיים טרם המלחמה, לא הצליח ,2023 להבקיע את "חומת" הקונספציה. בכשרצועת עזה נמצאת "מתחת לאף", ועבודת הוויזינט לתחומיה נוחה לאיןשיעור מכל זירה אחרת, היא לא הניבה את מלוא תמונת המנהור ותשתיות החמאס האחרות, ולא תרמה להתרעה המיידית. מערכי המ"מ, הסיגינט והויזינט העמידו את הטכנולוגיה מעל לכל, ורב החשש שכך נעשה תוך הזנחת חלק מהאלמנטים הבסיסיים בעבודת המודיעין, בתחומי האיסוף והמחקר. , שעה שהיה 1973 בשונה מ-כשל היומינט: שפע של מידע יומינטי מדויק והתרעתי ממקורות המוסד; מכלל המסתמן עד מידע התרעתי כזה 2023 כה, לא היה ערב ממקורות השב"כ – הגורם היחיד שהפעיל מקורות אנוש מול עזה. מידע גלוי רב על שיטות כשל האוסינט: התקיפה של חמאס התפרסם בתקשורת הגלויה, אך ככל הנראה – כמו ערב יום הכיפורים – יוחסה לו ערכיות מועטה, אם בכלל, ודאי בהקשר ההתרעתי. יש מקום לבחון האם השלכות ביזורה של יחידת "חצב" תרמו לכישלון הכולל. לצד זאת, בולטים כמה כשלים מתודולוגיים-תרבותיים (במגבלות המצטייר עד כה): קושי מוכר של חוקרים הוא כשל הדמיון: ביכולת להעריך אירועים בסדר גודל לא מוכר, תכונה הקיימת דווקא אצל סופרים (קלנסי, למשל) ותסריטאים איכותיים. פחות מדי סיעורי-מוחות ואמונה שהמידע האיכותי יניב מענה לכלל "החידות", ואולי אף "דיכוי" בעלי חשיבה שונה, כל אלה מנעו הבנה מוקדמת בדבר ההתקפה הצפויה. כחריג לטובה תצוין הנגדת ו. , שלפי המפורסם צפתה את היקפה 8200 מהמתוכנן של מתקפת החמאס, אך חבל שלא ניצלה את "חובת ההתרעה האישית", ולא העלתה התרעתה לגורמים נוספים, בדגש – לראשות אמ"ן. לפני כעשור כשל שיתוף והפצת מידע: נעשה מעבר, מושתת טכנולוגיה, לשיטות הפקה והפצה המסתמכות יותר על דוא"ל (פנימי) ופחות על לוחות תפוצה קבועים, כבעבר. השינוי – קונספט ה"משיכה" מ"בריכת" המידע, כתחליף ל"דחיפתו", הביא לכך שבמקומות שונים, כולל קריטיים, עלולה להיווצר תמונת מודיעין חסרה, מבלי שהנושאים באחריות יודעים שכלל המידע הרלוונטי הגיע אליהם! יהירות/ כשלים אישיותיים-ארגוניים: היבריס, קונפורמיזם, חשיבה קבוצתית, מהבעת דעה שונה. בראייתנו זהירות לפחות, יהירות היא "מחלה כרונית" בארגונים הנסמכים על כוח אדם איכותי ביותר, וזוכים לשבחים רבים על הישגיהם בעולם "הסודות". כשלי חשיבה מובנים בנו כבני אדם בחיזוי לעולם אדם לא העתיד ובעיוותי תפיסה: יוכל לנבא במדויק את העתיד. ולעולם נסבול מעיוותי תפיסה לא רצוניים, מבלי שאנו מודעים להם. בני אדם גם נוטים לדחות ולהתעלם מסימנים למצבים קשים. אלה גם אלה הם בבחינת "לפתח חטאת רובץ". בתחום החשיבה, יצוין היעדר פעילות אפקטיבית של מחלקת הבקרה באמ"ן . לעניין 2023 בשנים שקדמו להתקפה בזה לא נוסיף לפרסומים הרבים בתקשורת הישראלית סביב הירידה המתמשכת בהשפעת הבקרה לאורך השנים האחרונות. מעבר לכשלים המובנים, לדעתנו, העובדה שאוגדות הבט"ש שותפות כיום לחומר מודיעיני רגיש, שבעבר חלקו אף לא הופץ לפיקודים, אפשר וגרמה לירידת ערך דיווחי התצפיות והמקורות הגלויים. בעוד שב- , יכולת ההתמודדות עם "תעלומות" 1973 הייתה שמורה למחקר ברמת המטכ"ל בלבד, יכולת כזו נתונה כיום במידה רבה גם בידי הפיקודים ואוגדות הבט"ש! זאת, בשל העמקת תהליך הפלורליזם וביזור המידע , ובמיוחד 1973 לדרגים נמוכים יותר אחרי .2006 אחרי מלחמת לבנון השנייה בהיכולות שהונגשו מיטיבות את טיפול הפיקודים והאוגדות ב"סודות", אך נראה שלא נוצלו לטיפול ב"תעלומות". "ההונאה העצמית" של מערכת המודיעין: הכשלים לא נבעו ממחסור במידע, או מעוצמת הונאתנו, אלא מפרשנות מוטעית ,2023 בצידנו, סוג של "הונאה עצמית". ב- , צה"ל היה בעיקר במצב הגנה 1973 כמו ב- 1973 מתמשך, עם אשליית מיגון-על: ב- היה 2023 הייתה זו הייתה תעלת סואץ; בזה מכשול הגבול, על מרכיביו המתקדמים. הגנה מטבעה מביאה ל-"הרגלה" בקרב יחידות הבט"ש, ולפיכך לירידה טבעית בדריכות ובמוכנות. להבנתנו, בשני המועדים, מרכיב ההסתרה היה גדול ומשפיע בהשוואה למרכיב ההונאה: בשתי ההפתעות האויב לא הסתיר מתצפיות צה"ל את כוונותיו ושיטותיו, והונאתו התמקדה בהסתרת מועד הביצוע. כאמור, כשל הקשר מודיעין - אג"מ: הישגי המודיעין בשגרה הביאו לאשליית "המודיעין יודע הכול", לא רק בקרב אנשי המודיעין ומקבלי ההחלטות בדרג המדיני, אלא גם בקרב ראשי הצבא והגורמים המבצעיים. ולכן המסקנה האג"מית המוטעית לאורך השנים הייתה כנראה, שניתן "להתפנק" ולפעול רק כאשר ישנה התרעה מודיעינית. לצבא הדבר היה "זול" תקציבית ונוח, ואפשר קיום בט"ש ואימונים כל עוד אין התרעה. אך נשכחה שוב ושוב העובדה כי המודיעין לא תמיד מביא את ההתרעה המצופה, וכי ההיערכות האג"מית מחויבת להתמודד גם עם מצבים בהם היא חסרה! ועוד היבט: בשתי ההפתעות, לא רק המודיעין השפיע על הדרג המבצעי, אלא גם להיפך: כבבומרנג, גופי המודיעין הושפעו משביעות הרצון של הגורמים המבצעיים מעצמם, אלא גם מהערכת היתר שלהם את גופי המודיעין עצמם, מה – שבמעגל סובב – חיזק זחיחות, וסביר כי פגם בראיית דברים נכוחה, כולל באיכות ההערכה המודיעינית! ונקודה אחרונה, חשובה: להבנתנו, הבעיה אינה טמונה רק ,2023 והן ב- 1973 בכך ש"במקרה", הן בההרכב האנושי של בכירי הקהילה היה הגורם העיקרי לכשל המודיעין. בראייתנו, אין זה מן הנמנע שגם הרכב אנושי אחר היה מביא לתוצאות דומות. לסיכום: ניסינו לטעון כי ברקע כשלון קהילת המודיעין בשני המבחנים העליונים בפניהם , וההפתעות הפחות 23 ו- 73 ניצבה, בחמורות ביניהם, לא ניצבו בעיות מחסור או איכות בכוח האדם ובמידע, אלא מאפיינים תרבותיים וכשלים מובנים ארוכי שנים בכלל קהילת המודיעין. הכשל המודיעיני היה מערכתי, מרמת השטח 2023 בהפתעת ועד לרמת מקבלי ההחלטות. אך מקרה התרחשה בזירה הפלסטינית, 23 שהפתעת באשר עומק הבעיות עלול להביא הפתעה בכל זירה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=