12 97 גיליון 7.10.23- ל››› 6.10.73 בין המדיני הנדרש גם באמצעות מהלך מוגבל. , התקפת החמאס לא נועדה 2023 גם בלהוות איום קיומי מידי על מדינת ישראל, אלא ליצור בה סדקים ולזעזע אותה לטווח ארוך – בראייתו, צעד משמעותי בדרך להקרסתה בעתיד. ההתייחסות ל"הרתעה" הישראלית: כשהכוונה אינה להכריע, קטנה מאוד משמעות קיום ה"הרתעה" הישראלית: המצרים היו מורתעים ממלחמה 1973 במלאה ויצירת איום קיומי על ישראל, אך לא ממלחמה מוגבלת. : חמאס זיהה את יתרונו 2023 כך גם בביחסי הכוחות מול צה"ל בגזרת הפעולה, ואת יכולתו להגיע להישג משמעותי מיידי. גם אם שגה בהערכתו את תגובת הנגד של ישראל, הוא לא היה מורתע ממנה. הערכת אופי תוכנית המתקפה של האויב: , המצרים והסורים תכננו מלחמה 1973 במוגבלת ביעדיה הצבאיים. בישראל הניחו שמצרים וסוריה שוקלות או חידוש "ההתשה" או מלחמה מלאה, אך לא ראו אפשרות למהלך צבאי מוגבל; ומאחר והוערך, בצדק, כי הן מורתעות ממלחמה מלאה וקיומית, ממילא ירדה מאוד סבירות הטעות המודיעינית 2023 האיום בכלל. בהייתה נעוצה בהערכת חסר של החמאס: לא העריכו שחמאס יכול לצאת בהתקפה רבתי, אלא ראו אפשרות למהלך מוגבל בלבד – פשיטות על מעט יישובים במקביל, מחבלים בכל תקיפה. וגם פה, 15-20 על ידי הערכה זו כשלה. העיתוי שנבחר: , בחירת יום הכיפורים כמועד 1973 בלהתקפה ע"י סוריה ומצרים, נעשתה . ברקע: 1973 ביוזמת מצרים, בקיץ היוואשות הנשיא סאדאת מכישלון המהלכים המדיניים להחזרת סיני. נבחרו 1973 מספר מועדים אפשריים, כמו אביב (כוננות "כחול-לבן"), ולבסוף נבחר המועד באוקטובר. הבחירה ביום 6 המאוחר: הכיפורים עצמו דווקא הקלה על צה"ל בגיוס מילואים ואפשרה בלימת הסורים אוקטובר, ובלימת 7 כבר מצוהרי הההתקדמות המצרית בחלק מהגזרות (מול היעד המוגבל שנקבע). בחר החמאס במועדי ערב 2023 בפסח, ובהמשך – בשמחת-תורה, שניהם בשנת מחלוקת בחברה הישראלית סביב הרפורמה המשפטית/משטרית – שהקרינה כנראה חברה ישראלית חלשה מתמיד. בחירה בעיתויים אלה נועדו לנצל את דלילות הסד"כ, "הדממות" החג, והקושי לגייס מילואים, בעת שרבים נופשים ומטיילים בארץ ובחו"ל. ייתכן והתלכדות השבת וחג, לאחר חופשת חול-מועד ארוכה, חיזקו בראיית חמאס את בחירת העיתוי ליצירת הפתעה והלם, מה שהוכיח עצמו היטב, לפחות ביממה הראשונה. קונטקסט האסטרטגיה-רבתי: בשנתיים שקדמו למלחמת יום הכיפורים, העיסוק בפח"ע, בדגש לפח"ע חו"ל, היה גבוה מאוד, במיוחד מטבח מינכן, , ועד ההתקפה על מחנה 1972 בספטמבר .1973 העולים שנאו באוסטריה, בספטמבר בחלק ממחקרי המלחמה נטען כי מקבלי ההחלטות בישראל עסקו באיום מטריד זה, הגם שהיה מוגבל בממדיו ולא קיומי, תחת לעסוק באיום המשמעותי שנבנה והתקרב למימוש במצרים וסוריה. : לצד הטענה על מדיניות 2023 אשר לאסון החלשת הרש"פ וחיזוק החמאס, ראוי גם לבחון האם עיסוקם הנרחב מאוד של רוה"מ וארגוני המודיעין בנושא איראןגרעין (לרבות משגה דחיפת ארה"ב ), לא 2018 לצאת מההסכם עימם, במאי היו גם חלק ממערך הסטת קשב פנימית מכוונת, לצורך הימנעות מעיסוק בסוגיה הפלסטינית (ולא רק פועל יוצא מהצורך לעסוק באיום עצמו). לכך תרם ודאי העיסוק הנרחב ב"הסכמי אברהם", שללא ספק ניזומו כאסטרטגיה חלופית לצורך למצוא פתרון לסוגיה הפלסטינית. כשלים מודיעיניים מערכיים ומתודולוגים (במגבלות המצטייר עד כה): בשתי ההפתעות כשל מקורות ה-מ"מ: האסטרטגיות הנדונות, בסופו של יום, מערך המ"מ היוקרתי והיקר, לא הניב את המצופה ממנו – מתן התרעה מוקדמת ומדויקת ככל שניתן. אחת הסיבות: מודעות האויב להיותו מואזן בעומק עשייתו, ונקיטת צעדי זהירות חריגים בסוגיות שנים זה זוהה בבירור, 50 ספציפיות. לפני , יש חשדות לכך. 2023 ב- , הסיגינט 1973 גם ב- כשל הסיגינט: לא הניב מידע התרעתי מפורש, לו ייחלו החוקרים, אלא עד יומיים טרם פרוץ המלחמה, ועדיין לא היה בו להטות החשיבה , מהמסתמן 2023 לכיוון התרעה! בבפרסומים עד כה, לא הופק מידע סיגינטי ממקורות טקטיים, ולא התקבל מידע סאדאת נערך למלחמה וגולדה עסוקה בפתרון בעיית העולים בווינה. צילום משמאל: משה מילנר לע"מ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=