9 ההתרעתי שבידינו. יואל גם מינה את סא"ל , ראש הב"ר (בינת הרשת) להיות יוסי זעירא נציגו בכל דיוני המחקר שעסקו בהצטברות המידע ההתרעתי. מהאחד ועד השישה באוקטובר, המשיכו להגיע ידיעות המחזקות את החששות שאכן פנינו למלחמה. במקביל נמשכה ביחידה פעילות בלתי פוסקת לשיפור המוכנות, החל בהכנסת מערכות אל תוך הבונקרים, שיפור היתירות של המערכות הייעודיות, וכלה בהכנות לפינוי חיילות מאותם בסיסים שהיו חשופים לפגיעות מצד המצרים והסורים. על כל אלה ניצח יואל, שגם אם התרכז בחוזקה הטבעית שלו, המודיעין, גם משאר נושאי ההיערכות והמוכנות לא משך את ידו. כבר סופר על אותה ידיעת "יחמור", "ידיעת הזהב" שנקלטה ביום חמישי, החמישה באוקטובר, אחר הצהריים. קדמו לה ידיעות ממקורות היחידה על פינוי המומחים הסובייטיים ומשפחותיהם, הן מסוריה והן ממצרים. הידיעה מ"יחמור" לא הותירה מקום לספק: סיבת הפנוי של משפחות המומחים הינה שבכוונת מצרים וסוריה לצאת למלחמה נגד ישראל. הדבר נאמר ראובן בפירוש. הייתי בלשכתו של יואל כשסא"ל התפרץ לחדר והידיעה בידו. יואל צילצל ירדור מיד ב"סילון" אל ראש אמ"ן, דיווח לו את תוכנה והיה המום מהתגובה שקיבל: "תפסיק לבלבל את המוח"... את בקשתו של יואל לגייס עוד מאה איש לתגבור הכיסוי המודיעיני דחה זעירא על פניה. לדעתי בנקודה זו, נטמן הזרע של הטראומה שליוותה את יואל במהלך המלחמה והחמירה אחריה: הוא לא הצליח לשכנע בהערכותיו ובתחושותיו, אף שהדבר לא היה מתפקידו. בערב יום הכיפורים פרשתי הביתה בידיעה, שאם יהיה צורך ל"הקפיץ" אותי, אגיע תוך עשר דקות. ואכן, הוזעקתי בלילה, בעקבות הגעתה של ידיעת ה"מלאך" על מלחמה שעומדת לפרוץ בשישה באוקטובר. השלמנו את ההתארגנות במשרד שלי, שהפך להיות חמ"ל (חדר מלחמה), תוך המשך האינטגרציה בין הקומינט, האלינט, והאלמנטים המנהליים של היחידה. יואל ביקש להתקין אמצעי מיוחד בחמ"ל, מיד עם פתיחתו: צופר מחריש אזניים, שיוכל להפעילו בלחיצת כפתור כל אימת שהרעש בחמ"ל יעבור את גבולות הטעם הטוב, במטרה "להרגיע" את הקהל הגדול שהתאסף בחדר. לדבריו למד את , שהפעיל את אברהם ארנןהרעיון מחברו הטוב השיטה בחפ"קים (חבורת פיקוד קדמית) של סיירת מטכ"ל כשהתקיים מבצע מעבר לגבול. המלחמה נוהלה מהחמ"ל, אבל יואל לא הסתפק בישיבה בו. במהלך המלחמה יצא מדי יום או יומיים לסיור בבסיסים בלווי קצין מטה, זה או אחר, ועם שובו היה מוציא הנחיות לתת מענה על רשימת הדרישות של מפקדי הבסיסים, בתחומי כח אדם, ציוד ומיגון. אחד מסיוריו אלה של יואל זכור לי במיוחד: הסיור לג'בל עתקה. חלק מהדי. אן. איי ביחידה הוא לחפש אתרים טובים עוד יותר לקליטה. כך בג'בל אום-חשיבה לאחר מלחמת ששת הימים, כך בשיא החרמון ובג'בל עתקה עוד לפני הפסקת האש במלחמת יום הכפורים, ובאתרים רבים נוספים. עם כיבוש ג'בל עתקה, , מספר 3 כחלק ממהלך הכיתור של ארמיה באוקטובר, 24- ימים לפני הפסקת האש ב הוחל בהקמה של בסיס חדש על ההר. יואל ביקש לבקר בהר כשהאנטנות עוד היו בשלב הקמה, ועלייה ברכב לא התאפשרה. עלינו להר , כשהקברניט 118 במסוק "יסעור" מטייסת . הייתה אלי קסןשהטיס אותו היה חברי הטוב זו טיסה מסמרת שיער, שכן עדיין היה סיכון של נ"מ, ואלי, במיומנותו הרבה, הוביל את המסוק במעלה הוואדי כשלהבי הרוטור כמעט מגרדים את המצוקים שלצדדינו. , הוכרז על הפסקת 1973 באוקטובר 24- ב בנובמבר הוקמה ועדת אגרנט. 21- האש וב במהלך עבודתה, התחילה הטראומה של יואל להתעצם. הוא חיפש בצורה אובססיבית אחר מסמכים אשר מתעדים את העובדה, שלא זו בלבד שלא היה "חכם לאחר מעשה", אלא שתורת האיסוף להתרעה של היחידה, כמו גם הכלים שנבנו ליישומה, הינם פרי מחשבה, ידו בכל וגם נשמתו... יואל צילצל מיד ב"סילון" אל ראש אמ"ן, דיווח לו את תוכנה והיה המום מהתגובה שקיבל: "תפסיק לבלבל את המוח"... אי שם בסוף הקיץ של אותה שנה צלצל אלי ה"למד-ווניק" יוסי לנגוצקי ונזף בי: "איפה אתם, כל חבריו וחניכיו של יואל? מה, שכחתם אותו? אחד ה"נרות" אותו שלח אמנון, הכותב, באחד באוקטובר... כל מילה נוספת מיותרת (ארכיון המל"ם) עוד "נר" המעיד באופן מובהק מה הבינו בסיני בניגוד מוחלט לבור בתל-אביב (ארכיון המל"ם) אסנת בלקין מספרת על אביה יואל בן-פורת (מתוך סרטון ביוטיוב) 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון 848 לצידו של מפקד
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=