53 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון שזיהיתי את המוח'תאר בשמו, חזרתי בפניו על כוונותינו הטובות וביקשתי ממנו שיקרא לשיחה עימנו את ראשי שבע החמולות הגדולות בכפר, לא לפני שירשום לי את שמותיהם. רציתי לוודא , ששנים רבות לפני כן היה א'שביניהם נכלל בקשרי מודיעין סודיים עימנו שהיה ידוע בהשפעתו הרבה בכפר. המוח'תאר הציג לי את הרשימה, שאכן כללה את המשפחות הגדולות. א' היה בתוכה. אישרתי לו לזמנם לשיחה בביתו. לאחר דקות, נכנסנו לחדר האירוח של המוח'תאר, שהיה מרווח ומוקף במזרונים על הקרקע ובכריות כנהוג, וגם כל המוזמנים נכנסו. מפקד הכוח ישב לצידי. מייד בראשית דבריי נפתחה הדלת ועוד ידיד מוכר נכנס. קראתי לעבר המוח'תאר ושאר הנכבדים, "מי האיש הזה ולמה הוא נכנס?". ידעתי שכל הנוכחים מכירים את הנכנס כמי שהיה בקשרים טובים עם המודיעין הסורי, לכן לא הופתעתי כשענו לי שהוא מתושבי הכפר ולא נורא אם יישאר. הייתי היחידי בחדר שידע למה הוא לא פוחד להיכנס ומדוע כל הנוכחים פוחדים לומר לו או לרמוז לו לצאת. בתחילת השיחה עם הנכבדים ציינתי את היחסים הטובים ששוררים בינינו לבין הדרוזים בישראל וברמת הגולן. נקבתי במספר שמות של נכבדים ברמת הגולן. הבטחתי להם שאם ינהגו כיאות כלפינו ויישמעו להנחיות – אנו ננהג בהם כפי שאנו נוהגים בתושבי רמת הגולן. הם הביעו הסכמה לדבריי והתרשמתי כי נחה דעתם מהצורך להישמע לשלטונות הישראליים. העליתי בפניהם את סוגיית הנשק שהצבא הסורי מסר לידיהם, ודרשתי שימסרו לנו מרצון את כל הנשק. אחדים מהם, בזה אחר זה, הדגישו בפניי שהם חקלאים וחלק משדותיהם מרוחקים ולא יוכלו לצאת אליהם ללא נשק להגנה עצמית. ציינתי בפניהם שאנו ננהג בהם כמו בתושבי רמת הגולן ונצייד אותם בנשק שיהיה רשום מטעמנו. לא נסכים שיחזיקו נשק שלא בידיעתנו ולא רשום אצלנו. כך הוסכם שהם יודיעו לכל התושבים למסור לנו מיידית את כל הנשק. כשתרגמתי את הדברים למפקד הכוח בגולני – הוא הביע בפניי חשש מוצדק ושאל אותי: "כיצד אתה בטוח שמאות אנשים הבאים אלינו מכל עבר עם נשק ביד – לא יחליטו פתאום לפתוח עלינו באש?". כמובן שהוא צדק ואכן יכולנו להיקלע למלכודת אש, ולכן הצעתי לו שנאמר לתושבים למסור לנו את הנשק בבית הספר שנמצא בצפון הכפר מטר מהבתים האחרונים. בית 150- ומרוחק בכ הספר היה מוכר לנו היטב מהתצפיות בחרמון. כך סוכם וכך נהגנו. כל הכוח עבר לרחבת בית הספר, והתושבים ניגשו אחד-אחד בתורו למסור את הנשק. החקש"בים שהיו עימי עשו רישום של התושבים שמסרו נשק, וחיילי "גולני" העמיסו את הנשק על הזחל"מים שלהם. סך הכול נאספו רובים. ידעתי כל 240- על ידינו במעמד זה כ העת שברחבת בית הספר היינו ממש מתחת לעיניהם הפקוחות של החיילים הסוריים שישבו עדיין ב"יציע" במוצב החרמון ואף יכלו לספור במדויק את מספר כלי הנשק שאספנו. באופן דומה לחלוטין נהגנו למוחרת, יחד עם כוח "גולני", בשני הכפרים הדרוזיים הנוספים שהיו בשטחי המובלעת: כפר חרפא, כתשעה קילומטרים ממזרח לחצ'ר, וכפר חלס כארבעה קילומטרים מדרום לחרפא. בשני הכפרים אספנו עשרות רבות של כלי נשק נוספים. בהגיענו לחרפא הבנתי מייד כי תושבי הכפר כבר ידעו שיום קודם לכן תושבי חצ'ר מסרו את נשקם. כך היה גם בחלס, ולא נדרשנו בשני כפרים אלה במאמצי שכנוע מיוחדים. חצ'ר הוא הכפר המוביל והם הלכו בעקבותיו. יום לאחר מכן עשינו ניסיון דומה בכפר מזרעת בית-ג'אן (תושביו מוסלמים סונים), אך הסתבר לנו שהכפר נטוש לחלוטין. לימים, ולאחר נסיגתנו מהמובלעת, נודע לי שהשלטונות הסוריים התרעמו על תושבי שלושת הכפרים הדרוזיים בטענה קשה: "אנחנו מסרנו לכם נשק כדי להילחם באויב ואתם מסרתם אותו ללא קרב ליהודים". 504 למותר לציין כי בכובעי האחר ביחידה – כמפקד בסיס "גולן" – ניהול כל המשא ומתן עם תושבי הכפרים הנזכרים לעיל, איסוף הנשק, הטיפול בבעיות הראשוניות של האוכלוסייה מול צה"ל וההיכרות האישית שנוצרה עם מוח'תארי הכפרים, הנכבדים ואחרים – הבהירו לכולם את חוזק מעמדנו (כפי שהכירו מהמודיעין הסורי), דבר שסייע לנו ללא ספק בפעילויות אתירה וגיוס סורי שהיה בדרכו 17- טייס מיג חזרה מזרחה, לאחר שתקף את כוחותינו, הופל באש נק"ל (נשק קל) של גולני למוחרת בבוקר, הגיע הסוכן ששוגר שנית לאיתור הטנקים ודיווח על שמונה טנקים שנמצאו בחורשה רק ימים ספורים בטרם הנסיגה הסתבר לנו דרך העיתונות(!) שצה"ל ייסוג גם מקוניטרה ושקו הגבול בגזרה זו ישתנה משרדי המודיעין הסורי ב-חצ'ר כיבוש המובלעת הסורית
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=