37 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון אז ידענו שאפסה התקווה ושעלינו לחיות עם המציאות הזאת. גם השבויים שחזרו חיזקו את הידיעה שלא נותרו שבויים במצרים. לדבריהם, הייתה שמועה שבבית החולים יש חדר נעול עם שבויים. כמה מהם הצליחו להיכנס לחדר הזה, אך גילו שמדובר בחדר התרופות. מייד לאחר מכן, כחודשיים וחצי אחרי היום שבו נותק הקשר עם ישראל בני, באו אלינו מהרבנות הצבאית והודיעו שהמצרים החזירו גם את גופות החללים ושצריך לזהות אותם. הגופות נשמרו בקירור במכון הפתולוגי, כשקודם לכן גם המצרים שמרו אותן בקירור. סמל מטעם הרבנות הצבאית הגיע אלינו לקבל פרטים מזהים על ישראל. התחלנו להתרוצץ כדי לאסוף עדויות, צילומי שיניים, צילום רנטגן מקופת החולים מהתקופה שישראל שבר את ידו וצילומים מניתוח קיבה שעבר. הצלחנו להוציא את הצילומים "בדקה התשעים", ממש לפני שעמדו להשמיד אותם. הסמל שנשלח אלינו מטעם הרבנות הצבאית – היה אדם שאין שני לו. עד היום איני יכול לשכוח אותו. הוא ידע איך לגשת, איך לדבר, הקצינה עזרה לנו מאוד טליאיך לעודד. גם בתהליכים האלה. המכתב של אלכס מנדלסון מכתב להנרי באחת הפעמים שבהן נסענו אל האחראי על המודיעין בתל אביב לשם קבלת מידע, הוזמנו לשיחה אצל הרב הראשי לצה"ל. הוא רצה להכין אותנו לאפשרות של קבר אחים לכל החללים. מובן שלא הסכמנו. אמרנו לו: "בשום פנים ואופן לא. שתהיה אפילו אצבע, אבל אצבע של הבן שלנו. אנחנו לא מסכימים לקבר אחים". בסופו של דבר, בעזרת הצילומים, זיהו את גופתו של ישראל. קבעו יום ושעה וההלוויה נערכה בבית הקברות הצבאי בחיפה. , עדיין לא משה עדינו שרעביאת החבר שלו, זיהו אז סופית. לפני שפרצה המלחמה התגורר עדינו עם ישראל בדירה בקריית אונו, ולמלחמה יצאו ביחד. כל המשפחה שלו באה מראש העין להלוויה, וסביב קברו של ישראל עמדו גם אביו של משה ותשעת אחיו של חברו הטוב. כשהתבקשתי לומר את הקדיש, פניתי אל האבא ואמרתי לו, "בוא תאמר אתה את הקדיש; אם יקברו את הבן שלך אני אגיד קדיש אצלך". הוא אמר קדיש, אחר כך קראנו פרקי תהילים ואני אמרתי קדיש שני. ישראל מנדלסון – זכה להתערבות מזכיר המדינה קיסינג'ר (ארכיון מל"ם) משה עדינו שרעבי – חבר נפש של מנדלסון (ארכיון המל"ם) היה היו שני חברים...
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=