33 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון נמנענו מניתוח של תוכן הדברים, שכן זה היה המנדט של אנשי המחקר בקריה. אנחנו היינו בסך הכול קציני איסוף... קב"ר היה מסוגל להבין מהמגע הבלתי אמצעי עם החומר – דברים בעלי משמעות רבה, אבל נאסר עליו להגיד מה הוא מבין... "בבל" היה הבסיס המרכזי בזירה והעבודה נעשתה במשמרות, תוך תיאום ושיתוף פעולה עם בסיסים נוספים של היחידה במרחבי סיני ותעלת סואץ " מהווה הכנה 41 לפחות, אין לו ספק ש"תחריר למלחמה כוללת של מצרים וסוריה נגד ישראל, וכי כל רכיבי ההתרעה התקיימו. הוא סקר בפנינו חלק מהידיעות והוסיף שהוא צועק "מלחמה" בכל פורום אפשרי, אך לא מקשיבים לו, וחלק אפילו רואים בו "מחרחר מלחמה". במהלך הפגישה האינטרקום צפצף. בסיס בצפון הארץ, שליד צפת, הודיע 8200 בסיס של ליוסי על פינוי משפחות המומחים הרוסיים יואל מסוריה. יוסי עדכן מייד את אלוף-משנה , מפקד היחידה, באינטרקום. הוא בן-פורת הוסיף באוזנינו שאם נדרשת הוכחה נוספת, הרי שהידיעה הזו מהווה הוכחה ניצחת לעמדתו. ביום שישי הגענו כרגיל לקורס, אך מייד עם הגיענו – נמסר לנו שעלינו להתייצב שוב אצל יוסי, שהודיע לנו שהוא החליט לפזר את הקורס מכיוון ש"מחר" עומדת לפרוץ מלחמה והוא שולח חלק מאיתנו לתגבר את הבסיסים. לכמה קצינים בזירה המצרית – אני ביניהם – הוא הורה לצאת מייד לבסיסים בסיני, במטוס שהמתין לנו בבסיס חיל האוויר בלוד. הכול היה מיידי, לא היה זמן להגיד שלום בבית וגם לא לקחת ציוד. יצאנו למלחמה במדי אל"ף... הגענו בצוהריים לשדה התעופה. אני זוכר תמונה סוריאליסטית: הציעו לנו לגשת לחדר האוכל כדי לאכול צוהריים או לחטוף משהו, והינה בדרך לשם אנו רואים חיילים וקצינים מחיל האוויר, בדרכם לעשות את יום הכיפורים בבית... התחשק לי לצעוק: "היי, תעצרו, יש מלחמה מחר!", אבל כרגיל, אסור לקצין בינה רשתית להגיד מה שהוא יודע... זה סודי ביותר, שושו... רק אנחנו ידענו. היה עיכוב ממושך עד ההמראה. הטיסה הייתה שקטה ורק באווירה עמד אי-שקט. כאשר הגענו לרפידים (ביר גפגפה) היה כבר חושך. דומה שהיינו לבדנו על המסלול. כעבור זמן, הגיע רכב מהבסיס ולקח אותנו מייד ל"בבל". נכנסנו מייד לבונקר, כדי להתעדכן. היה עלינו להכיר את תמונת המצב במהירות. ביום שישי נשארנו בבונקר עד אחרי חצות. יום הכיפורים לא הורגש כלל. לא התפללתי את תפילת "כל נדרי". הצום שלי החל למעשה מהבוקר, אך בתנאים אלה ובהתרגשות הרבה – לא הרגשתי את הרעב כלל. קבענו לחזור לבונקר מוקדם בבוקר. עוד לא חולקו משימות ולא ידעתי אם אטפל בתחום האוויר או היבשה. דובר על אפשרות עבודה משולבת של הקב"רים במחלקות השונות, כך שהייתי צריך להתעדכן גם בתחום התקשורת הצבאית הטקטית ובמערכות התקשורת של חיל האוויר וההגנה האווירית. בשבת בבוקר, שישה באוקטובר, המשכנו בעדכונים. אנחנו, הקב"רים הצעירים, התפזרנו במחלקות עצמן. בשולחן המרכזי ישבו המפקד נעם שפירא, המומחה המודיעיני מנחם שריר, ודוד לויתן ומנשה כהן – קצינים בכירים ומנוסים. התעבורה הייתה דלה, אך לא ייחסנו לכך באותה עת משמעות מיוחדת. נשמעה אזעקה בבסיס (לא שמעתי 13:40- ב אותה בבונקר). הרגשנו זעזוע בבונקר, ופתאום נפסקה הקליטה לגמרי. מטוסים מצריים הפציצו את הבסיס. המלחמה החלה... דרוכה לקרב 848 ממרחק הזמן ניתן לקבוע כי ביקור "הגברת הזקנה" היה מרשים אך לא מוצלח... (ארכיון המל"ם)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=