22 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון חיילים מצריים מסתובבים על שפת המים עם קסדות וחגורים. התצפיתן (מאנשי המעוז) אמר לי שהקסדות והחגורים זה משהו חריג קילומטר. ראיתי על החול סימני 15- עברנו יותר מ צמיגים ואמרתי למפקד המעוז שזה ככל הנראה מצריים ושאנחנו עדיין בשטח BTR של נגמ"שי אויב. המשכנו ללכת וראינו סביבנו טנקים בוערים. הבנו שנקלענו לקרב שריון, כשאנחנו בתווך, בין המצרים לכוחותינו. התכנסנו לקפל קרקע, כשסביב מתנהל הקרב. מפקד המעוז יצר קשר עם הטור השני שהיה מאוד קרוב אלינו והתאחדנו במהירות. לפתע שמענו טנקים מתקרבים וירי מסיבי מנשק קל. אלה היו שלושה טנקים ישראליים שחשבו שאנחנו מצרים וירו עלינו עם המקלע של הטנק המוביל. גם הפעם היה לנו מזל ואף אחד לא נפגע. מפקד המעוז דיווח בקשר על מיקומנו. כעבור זמן-מה נמסר לנו שאנו צריכים להגיע למרגלות רכס "חמוטל". הלכנו, וכשהגענו לשם נפתחה עלינו מהרכס אש תופת מצרית, כשהכדורים ממש שרקו ליד האוזניים ופגעו בחול סביבנו. גם הפעם איש לא נפגע. באותו רגע ראינו על הרכס ארבעה נגמ"שים ישראליים שועטים לעבר הכוח המצרי ומנהלים איתו קרב, והאש לכיווננו פסקה. מייד לאחר הנגמ"שים הופיעו שני טנקים ומפקד המעוז התבקש לירות זיקוק ירוק כדי שיוכלו לזהות אותנו. הטנקים זיהו אותנו ושניהם ירדו בדהרה לכיווננו. אחד מהם עצר לידנו, יצא ממנו קצין בדרגת סגן 33 וצעק לעברנו שנעלה על הטנק. לא הבנו איך איש יכולים לעלות על טנק אחד, אבל הוא המשיך לצעוק זאת וסימן בידיו. כולנו עלינו על הטנק, כשאנו נאחזים בכל זיז אפשרי, כשאחד תופס את השני. היינו כאשכול ענבים אנושי שנאחז בטנק, שהתחיל לנסוע במהירות כדי להתרחק מהמקום. הטנק השני נסע מאחור וחיפה עלינו. שאול הטנק שעליו עלינו היה של סגן-אלוף , שנהרג מאוחר יותר 184 ז"ל, מפקד גדודשלו באותו יום. הוא נסע בזיגזגים כדי להתחמק מטילי ה"סאגר" שרדפו אחרינו. הטנק הביא אותנו לשיירת זחל"מים שחיכתה מספר קילומטרים משם ולקחה אותנו לטסה. לימים נודע לי כי בארבעת הנגמ"שים שהסתערו על הכוח המצרי ב'חמוטל' נהרגו חמישה חיילים .184 מפלוגה י' בגדוד , שוחחתי עם 2020- כעבור שנים רבות, ב התותחן של הטנק שעליו טיפסנו. הוא סיפר לי נצא השכם בבוקר למעוז "פורקן" מול איסמעיליה כדי לנסות ולקלוט משם, במקום הקרוב ביותר לכוחות המצריים משהו מדהים: לאחר שהם הורידו אותנו וטיפלו בטנק, הם מצאו טיל "סאגר" "שתול" באלכסון בכנף ימין קדמית. הטיל לא התפוצץ ונשאר עטוף בסלילי הנחושת שלו. התותחן אמר לי כי לפי הזווית והמיקום – הטיל פגע בטנק כאשר הוא גלש מ"חמוטל" לכיוון שלנו. מדהים – רכבנו על טנק שתקוע בו טיל שלא התפוצץ... העובדה שכולנו, אנשי המעוז, יצאנו חיים היא נס גדול שאירע לנו. מאיר (מאירקה) מי שחילץ את אנשי המעוז היה 2023 ז"ל מקיבוץ נתיב הל"ה, שנפטר בינוארויזל .90 בגיל יום רביעי, 1973 עשרה באוקטובר בשעות הבוקר הגיע ל"דקל" אלוף-משנה , מפקד היחידה, ושוחח עימנו על יואל בן-פורת שעבר עלינו. הוא שאל מה אנחנו רוצים לעשות. ביקשנו לחזור לפעילות בתפקידינו. המפקד שלח אותנו ל"בבל", הבסיס המרכזי של היחידה בסיני. הגענו והשתלבנו במשמרות העבודה. בכך הסתיים עבורנו השלב שבו היינו למעשה חיילי חי"ר והמשכנו במתכונת המוכרת לנו יותר כחיילים .848 ביחידה מעבר לחווייתי האישית, אני רואה חובה להעלות את הלקחים המקצועיים מן האירוע הטראומטי שחווינו: א. במלחמה כל אחד מחיילי היחידה עלול להיקלע לסיטואציות לחימה, אפילו קשות. ועל כן, במקביל להכשרתנו כאלחוטנים, מב"רים, אנו צריכים גם קב"רים, או כל תפקיד אחר, הכשרת חי"ר. לפיכך, כל אחד מחיילי וקציני היחידה חייב לעבור אימון חי"ר כלשהו. ב. נוכחות היחידה על קו התעלה, מטרים ספורים ומקור מהווה ערך כשלעצמהמהאויב, היא חשובה, לגאווה. לכל חייל סיפור כיסוי טוב ומבוססג. יש להכין וקצין היוצא למשימה שבה הוא עלול להיקלע לקו החזית. ד. רצוי מאוד לצייד צוות היוצא למשימה בשטח, באמצעי קשר ובוודאי לאזור העלול להיות מסוכן, , כדי שיוכל לדווח ליחידה ולקבל הוראות מוצפנים בזמן אמת. ה. בפרוץ הלחימה שרפתי מייד סלילים ולוגים מלאים, שלמזלי הייתה לי עדיין גישה אליהם. הנהלים התייחסויות לציוד וחומרי הקיימים חייבים לכלול גם מודיעין (השמדה, שריפה וכדומה). מפקד פיקוד הדרום שמואל גורודיש, עם קמ"ן הפיקוד, סא"ל דוד גדליה בתחילת המלחמה 10.10 על שפת תעלת סואץ - יומן מלחמה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=