21 ממנו בקשר היו איומות. בשעות אחר הצוהריים המאוחרות הזעקות פסקו והבנו ש"חיזיון" נפל. בערב החלה פעם נוספת ההפגזה המטורפת עלינו מהמרגמות הכבדות, יחד עם שאר הכלים. מפקד המעוז נתן פעם נוספת הוראה להיכנס לבונקר החמ"ל. בעת הריצה לבונקר בתעלת הקשר – נפל פגז כשלושה-ארבעה מטרים לפניי, מאחורי עיקול וסתם את תעלת הקשר. בינתיים הגיע למעוז טנקיסט שכל צוות הטנק שלו נהרג והוא הסתובב יממה בשטח עד שחבר חיילים. בחמ"ל 33 אלינו. יחד איתו היינו עתה החלה שיחה גלויית לב, בסגנון "אסיפת קיבוץ", בין כולם, כולל מפקד המעוז, כדי לראות מה עושים, לאחר שהבנו שבלתי-אפשרי להגיע לעזור לנו. מאחר שידעתי מהו הסד"כ (סדר הכוחות) המצרי, אמרתי כי אנחנו למעשה מובלעת קטנטנה של חיילים בתוככי כוחות מצריים אדירים. במקביל 33 החלו דיווחים ממעוז "מצמד" שמדרומנו, שכוח מצרי מתחיל להיערך לעלות עליהם. הבנו שעכשיו יגיע התור שלנו. המשכנו, בשיחה החופשית יחד עם המפקד, והחלטנו שצריך לצאת ולא לחכות שהמצרים יתקפו, מאחר שאין לנו סיכוי. מפקד המעוז התייעץ (מפקד אריק שרון עם סגנו והחליט להתקשר ל ) ולהודיע לו שאנחנו רוצים לצאת. שרון 143 אוגדה מייד אישר את יציאתנו לכיוון מזרח. בהמשך, תיאם היכן לחבור 14 מפקד המעוז עם מפקד חטיבה קילומטר מזרחה לנו. 15- לכוחותינו, שהיו כ יום שלישי, 1973 תשעה באוקטובר 02:30 מפקד המעוז החליט לצאת בסביבות התארגנו לכך בשני 01:30- (כאשר הירח שוקע). ב טורים, שעל אחד פיקד מפקד המעוז ועל השני סגנו. בטרם היציאה, נשא מפקד המעוז דברים לפני האנשים, תדרך אותם מבצעית ודיבר איתם במגמה לחזק את רוחם. יצאנו. צעדנו במהירות גבוהה מזרחה, כמאה מטרים מהכביש לטסה, כשאנו נושאים את הנשקים האישיים וכלי נשק נוספים שהיו במעוז, כמו מא"גים ובזוקה. מפקד המעוז רצה לקחת את ברוך הפצוע על אלונקה, אך הוא התעקש ללכת בעצמו ואף לקח מכשיר קשר על הגב. ההליכה הייתה דרך מערכים מצריים צפופים והבעיה העיקרית הייתה כיצד לא להתגלות. מפקד המעוז החליט על דממת אלחוט כדי שהמצרים לא יאכנו אותנו, תוך הקפדה על שקט מוחלט בעת הצעידה. מפקד המעוז קיבל את המלצתי שאחד האלחוטנים שדיבר ערבית-מצרית טובה ילך לידו, ואם חייל מצרי יבחין בנו וישאל משהו – הוא יענה שאנחנו קומנדו שהולך "לדפוק" את היהודים, בתקווה שבחשכה הכבדה המצרים אולי יסתפקו בזה. כעבור מספר קילומטרים שמענו צעקות בערבית, ממש מטרים מסביבנו. נגמ"ש מצרי החל לנסוע על הכביש שלצידו הלכנו והאיר לכיווננו עם זרקור. קפאנו במקום ולמזלנו המצרים לא ראו אותנו, אבל כנראה ששמעו משהו. לאחר כמה דקות הנגמ"ש הסתלק והצעקות שככו. מאוחר יותר אמר מפקד המעוז שנכנסנו לתוך חניון לילה של כוח מצרי. לאחר שהמצרים נרגעו, רצנו לתוך החולות על מנת להתרחק מהכביש והמשכנו לצעוד במהירות מזרחה. גם בהמשך הדרך עברנו סמוך לכוחות מצריים, אך נזהרנו ועקפנו אותם. בסביבות השעה השחר החל להאיר. לפי חשבוננו כבר 05:30 9.10 לפתע נכנס לבונקר אחד מאנשי המעוז בצעקות "עולים עלינו" ויצא מהפתח השני. שנשמעו ממנו בקשר היו איומות. בשעות אחר הצוהריים המאוחרות הזעקות פסקו והבנו ש"חיזיון" נפל כאיש מודיעין-האזנה, זו הייתה תחושה מוזרה לשמוע את המצרים על "חי", ללא אמצעי קליטה פינוי החיילות מסיני (באדיבות מערכת הביטחון וארכיון צה"ל. צלם: בני הדר) על שפת תעלת סואץ - יומן מלחמה 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=