ליד הבונקר שבו היינו התמקמה סוללת נ"מ שלנו. יצרתי עם מפקד הסוללה "מעגל קטן" של דיווח. בכל פעם שהייתי מקבל ידיעה על כוונת תקיפה סורית על הבסיס – הייתי רץ אל מחוץ לבונקר ומוסר לקצין הנ"מ את כל הפרטים שהיו ידועים לי על המטוסים העתידים לתקוף: סוג המטוסים, כמותם וכיוון ומועד הגעתם. בדרך כלל הידיעות היו מגיעות אליי כמה דקות עד דקה בודדת לפני הגעת המטוסים בפועל, כך שהייתי חייב ממש להזדרז. קצין הנ"מ היה מסלק מייד את חייליו לבונקר והיה מתיישב לבדו על התותח ויורה במטוסים שהגיעו תמיד, "כמובטח". הוא הפיל כך שני מיגים לפחות, ונדמה לי כי קיבל ציון לשבח לאחר המלחמה. באחד הימים לא היה לי זמן לרוץ בעצמי אל קצין הנ"מ מחמת עומס הדיווחים. במקום, שלחתי אליו נהג, איש קבע, שהתחנן שאתן לו משהו לעשות. הפקדתי בידיו תדרוכים מדויקים לגבי מה לומר. סידור זה עבד ללא דופי. אלא שפעם אחת הודיעו לי מתא התרעה על רביעייה של חיל האוויר העתידה להגיע לתל שלנו כדי לתקוף שריון סורי. חזרתי על הדיווח ואמרתי בקול: "רביעייה". השליח הנאמן שעמד דרוך לצידי אץ רץ החוצה לעדכן את קצין הנ"מ... למזלי הייתי צעיר, ה"אסימון" ירד לי מהר ומייד דהרתי אחריו. הצלחתי להדביק אותו ממש בשנייה האחרונה לפני שהודיע לקצין הנ"מ כי עליו לירות שוב (הפעם על כוחותינו...). פעם אחרת ביקשו ממני מתא התרעה לצאת אל שהתרסק 17- מחוץ לבונקר כדי לאתר מטוס מיג בסביבת הבסיס ולבדוק מה קורה עם הטייס. יצאתי ועליתי על פסגת התל כדי להטיב ולראות. ואכן, ראיתי לא הרחק 17- את זנבו המפורסם והגדול של המיג בצפון כלל אז את 8200 צוות הנח"א בבסיס ,ישראל זיגרסון ז"ל, דוד שיטריתז"ל, אחיהו לרום שאול ,מאיר ולר ,אבי הילבוך ,נמרוד אפשטיין . יצאנו מהבסיס: אני – נח"א ערן פישר וסימון בדרגת סגן, ועימי ערן. נסענו במשאית עם קצינים , ואספנו אנשים 848 וחיילים נוספים מ"מישר", אנשי מבתיהם בצפת. זכורים לי מבטי ההשתוממות של העוברים והשבים בעיר נוכח נסיעתנו זו בבוקר יום הכיפורים. בשישה באוקטובר, בשעות הבוקר המאוחרות, הגענו לבסיס "ארבל" והתחלנו בהתארגנות. בשונה מהעבר, הפעם לא התמקמנו בבניין הבסיס עצמו, אלא בבונקר שבנייתו הסתיימה זה מקרוב, שנקרא בשם "בונקר אמיר" (לא על שמי כמובן...), שנמצא מעט צפונה לבניין המקורי של הבסיס. בבסיס נותרו חיילים בלבד, לאחר שכל החיילות פונו ממנו ל"מישר" ולבסיסים עורפיים אחרים. קיבלנו את קווי הטלפון שלנו ומקום ישיבה, ופרסנו על השולחן את החומר שעימו נעבוד. לא זכור לי אם היה לנו קו "שפיפון" (טלפון מאובטח), אבל היו לנו בוודאות קווי טלפון נל"ן (נקודה לנקודה) "שחור" (לא מסווג) – לתא התרעה במודיעין חיל בצפון. 8200 האוויר ב"בור" בקריה ולנח"א בבסיס זכורה לי טבלת קוד מקרטון שלקחתי עימי לשם עבודה בקו ה"שחור", הלא מוצפן. ידענו כי משהו לא שגרתי עתיד להתרחש, אבל לא היה לנו שום מושג מה בדיוק יקרה ומתי. הייתי ער לסימנים המעידים בחיל האוויר הסורי בימים שקדמו ליום הזה. חשבתי כי אירוע קטן – זה בטח לא יהיה... הופיעו על גבי ה"טוטו ירוק" 14:00 בשעה (מערכת לאיתור נתיבי טיסה) שברשותי איןספור נתיבים שהתקדמו במהירות, בו-זמנית, לעבר מדינת ישראל. שקעתי ברצף של פעילויות המלחמה מקיפה אותנו... תפקוד למרות הלחץ הנפשי... מאז המלחמה לא נשאלתי מעולם במסגרת הצבא על הקורות אותי במלחמה הקשה הזו , הודיע לי מוטי כרמל, הנח"א 1973 , בבוקר השישה באוקטובר ,8200 , והבכיר בבסיס 848 (נציג חיל-האוויר) בבסיסי יחידה הבסיס המרכזי של היחידה בצפון, כי עלי לעלות לבסיס "ארבל" בתל-אביטל (תל אבו-נידה) עוד באותו יום, לקראת האפשרות שעלולה להיפתח מלחמה... מלחמת יום הכיפורים שלי אמיר פורת ...זו לא הייתה עלייתי הראשונה לבסיס. הייתי שם קודם לכן מספר פעמים, בימי קרב או כליווי לפעילות מבצעית צה"לית. קדחתניות, כשאני מדווח, יחד עם ערן, על תמונת המצב של חיל האוויר הסורי, כפי שבאה לידי ביטוי במקורות הבסיס. דיווחתי לתא התרעה ישירות בצפון. לא זכורה לי 8200 ובמקביל לנח"א בבסיס חלוקת העדפות והאם כל הדיווחים הועברו במקביל, אך זכור לי היטב כי ערן ואני עבדנו כמטורפים בלחץ עצום של דיווחים. תוך כמה שניות, החל הבונקר לרעוד מחמת הפצצות שהומטרו עליו. מטוסים, ארטילריה וכל מי שהיה לו משהו להטיל עלינו. תהיתי באם הבונקר יחזיק מעמד ולא יקרוס, ולשמחתי נוכחתי שהוא "עומד במשימה בגבורה". רצף ההפצצות וההפגזות האדירות על הבונקר נמשך ימים לא מעטים. ההפצצות על הבונקר נמשכו ללא הרף, ורבות מהאנטנות נפגעו שוב ושוב. היינו נותרים ,אמיר בן-אשר"חירשים", אלמלא הקצין הטכני שיצא בגבורה אל מחוץ לבונקר פעמים רבות ותיקן את האנטנות הפגועות. לאחר יומיים-שלושה חשתי שאנחנו מוקפים על ידי הצבא הסורי ולמעשה אין דרך חילוץ. תהיתי אם הסורים ינסו לעלות על התל שעליו היה הבסיס ממוקם, כדי לכבשו, ואם אנחנו עתידים ליפול בשבי. במקביל שמענו על גורלו של בסיס החרמון, דבר שלא תרם למצב רוחנו. בשלב מסוים קיבלתי דיווח על מספר גדול מאוד סוריים הטסים לעברנו. 8- של כעשרים מסוקי מי הודעתי מייד לתא התרעה, ואכן המסוקים הותקפו והופלו. נאמר לי, רק לאחרונה, כי היו מקרים שבהם ביקשתי תקיפה של חיל האוויר על כלי רכב קרביים משוריינים סוריים שאיימו לעלות לתל. הדבר אינו זכור לי ספציפית, אך נשמע הגיוני. 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון סיפור אישי מיראז' מתודלק וחמוש יוצא אל היעד. (באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. צלם: מיקי אסטל) 17
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=