10 2023 , סיון תשפ"ג, יוני 94 גיליון עבודה, והכנות שנמשכו שנים רבות. ההכנות נשאו אמנם פרי, אך הפרי שהבשיל - לא נקטף. מפגש נוסף היה לי עם יואל בסוף שנות השבעים. הוא שירת אז כסגן הנספח הצבאי בוושינגטון, ובמהלך ביקור בארץ הוא בא לבקרני במחלקת איסוף בה שירתתי אותה תקופה כעוזר רמ"ח. התקופה הקשה של יואל כבר הייתה בעיצומה. אנשים התרחקו ממנו כי לא יכלו לשאת את הצורה האובססיבית שבה חזר על טיעוניו בעניין מלחמת יום הכפורים. אך נדמה לי שבעיקר התקשו לעמוד בפני מה שנראה כלקיחת אחריות טוטאלית על שלא עשה די להתריע, וכהלקאה עצמית שלו על כך. לקיחת אחריות לא הייתה גם אז באופנה... ארבע שעות ישבתי איתו והאזנתי לו אז. ארבע שעות לא קלות, אך גם מרתקות לנוכח חוכמתו ואנושיותו של האיש. יואל לא הרפה והתיישב לכתוב את ספרו "נעילה", לספר את סיפורו. רק חמש שנים לאחר שסיים לכתוב, אישרו לו לפרסמו. באחד שנים לאחר אותו 18 , בדיוק 1991 באוקטובר , הוא העניק לי את 73 תאריך מכונן באוקטובר הספר ובו הקדשה חמה במיוחד, המכירה לי תודה על הפקודה שהוצאתי לבסיסי היחידה .1973 באחד באוקטובר מצבו הנפשי והבריאותי של יואל הדרדר, הוא היה צמוד לכיסא גלגלים ומרותק לביתו. פגישתי . אי שם 2006 האחרונה עמו הייתה באוקטובר בסוף הקיץ של אותה שנה צלצל אלי ה"למדווניק" יוסי לנגוצקי ונזף בי: "איפה אתם, כל חבריו וחניכיו של יואל? מה, שכחתם אותו? לך לבקר אותו. זה יעשה לו טוב..." קשה היה לסרב לפניה שכזו ובכל זאת, הצלחתי ל"מזמז" את הפגישה עוד זמן מה עד שהגיע אוקטובר, החודש שבו מזכירים בכל פעם מחדש את המלחמה ההיא. והפעם באה התזכורת בדמות מאמרו של יוסי לנגוצקי על הפעלת המקורות המיוחדים ערב המלחמה. עכשיו לא דחיתיה עוד וקבעתי פגישה עם יואל בביתו. ידעתי כבר שמצב בריאותו לא טוב וצמצמתי את ציפיותי מהמפגש בהתאם. אשתו, הגישה כיבוד והשאירה אותנו צביה לבד. המפגש היה קצר יחסית אך מפתיע. על אף מחלתו הפיזית היה יואל במיטבו מבחינה אינטלקטואלית. הוא היה חד ובהיר מתמיד, ומסתבר שגם הפך מפויס יותר. שוחחנו כמובן על מאמרו הטרי של יוסי ויואל הפטיר "די, מספיק כבר להתעסק עם הדברים הללו...". מאדם שנה חי וסבל תחת צילה של 30- שלמעלה מ הטראומה ההיא, היה זה מפתיע לשמוע... בעצם, אפילו די משמח ומרגיע. ומאז 2007 במרץ 28- יואל הלך לעולמו ב אנחנו מציינים מידי שנה את פועלו. יהי זכרו של יואל ברוך. אדם שהגדיר עצמו כ"בוגר השואה" והיה ממייסדיו ובוניו של ."8200 הארגון, "מותג" שנקרא היום "יחידה ללא ספק - מאושיות הבטחון הלאומי של ישראל. קורבן נוסף של המלחמה... 848 מטרתה הייתה להכניס את להיערכות ולכוננות מוגברת למלחמה. זאת, כאשר מיטב המעריכים במחקר דיברו עדיין על תרגיל; ו"סוכן הצמרת" טרם "הקפיץ" את ראש המוסד ללונדון. בתשעה באוקטובר, הרמטכ"ל דוד אלעזר, סא"ל אבנר שלו ויצחק רבין, מגיעים להר כנען. (באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון. צילום: דובר צה"ל) יואל בן-פורת – ייסר עצמו עד כלות... (ארכיון המל"ם) 848 לצידו של מפקד
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=