61 2022 , אדר ב' תשפ"ב, מרץ 91 גיליון | היו בגדר נורמה מקובלת על כלל הקצינים. הללו נהגו לקחת ממכסת נייר הכתיבה למכתבי ה'צלב האדום' של החוגרים; פתחו חבילות שנשלחו לחוגרים מהבית ונטלו מהן מכל טוב; וחיילים נותחו על ידי רופאים ללא הרדמה, בטענה כי אין הם אלא 'בהמות'; וכו'. מנגד התחוור, שהערכת החוגרים את הקצינים התבססה בעיקרה על יחסו האישי של הקצין לחייל ולא על תכונותיו כמפקד. התופעה ניכרה בהתנהגותם של החיילים כלפי הקצינים במחנה: משניטל מן הקצינים הכוח להרע או להיטיב עימם – נטו לפרוק משמעת כלפיהם. כך, כאשר הוכנס קצין למכלאה של חוגרים, הם הפליאו בו את מכותיהם. ניכר היטב כי אין החייל רוכש כבוד לקצין, באשר למד שלא להעריכו כמפקד. לעומת זאת, הרס"רים והסמלים – שחיו עם החיילים – המשיכו לשלוט בהם שליטה מלאה. ולסיכום, המסר המרכזי של הדו"ח היה, כי נוצר בצבא המצרי מרחק 1967- ל 1948 בין גדול והולך בין העוצמה הכמותית הגוברת, לבין הכושר להפיק מעוצמה זו כוח אפקטיבי. לפיכך, כך נכתב, גם אם יכול שיפור איכותי מסוים, אין לצפות בעתיד הנראה לעין לשינויים מהפכניים במבנה האישיות ובדרכי החשיבה של המצרים. ומה כל כך טראגי במסופר פה? ובכן, דו"ח ) פורסם, 1967( מחקר שבויי ששת הימים כמוזכר, רק חמש שנים אחרי המלחמה ), וקיבע אז, שנה ומחצה לפני 1972 (באפריל פרוץ מלחמת יום הכיפורים, תודעה שגויה מאד לגבי קציני וחיילי צבא מצרים. זאת, למרות שאלה עברו שינוי גדול מאד בין אותם שנים, הן ברמתם האישית-מקצועית, והן במערכת היחסים שבין הקצינים לחיילים. שינוי זה השתקף היטב במחקרו של פרופ' יער על שבויי הפשיטה באי שדואן, אשר פורסם מספר שבועות לאחר המבצע, וכמתואר על ידו, לא מצא דרך להשפיע על תודעת אמ"ן וצה"ל. גם אם אותם שבויי שדואן לא היו 'מדגם מייצג' (מקבץ של 1970- טיפוסי של הצבא המצרי ב חיילי קומנדו, ים, הנדסה ותותחנים, שבידודם באי תרם ללכידות גבוהה), מסקנות מחקרו של יער היו צריכות ל'הזיז את ענבל פעמון האזהרה', ולהתריע בפני אנשי המודיעין על האפשרות כי בצבא מצרים חל שינוי משמעותי, והמציאות אינה כפי שהכרנוה במלחמת ששת הימים. אבל, שוב ניתן להיווכח כי באותן שנים, חודשים וימים שקדמו לאותה מלחמה ארורה, לבכירי המערכת לא היה עניין ש'יבלבלו אותם עם העובדות'. אכן, מה חבל... א אך הסיפור עוד יותר ביזארי: קלמנוביץ' הגיע יום אחד (לא ברור איך) למשרדי "הרשימה הממלכתית", קבוצת חברי כנסת שפרשה מרפ"י (רשימת פועלי ישראל) עם הצטרפותה למפלגת העבודה, ברחוב בוגרשוב בתל אביב והציע את עצמו לתפקיד רכז העולים גם שם – והצעתו התקבלה בשמחה. כל בוקר התייצב בשקידה במשרד ובשעות הצוהריים הלך לדרכו. אך מה שלא ידענו הוא שמייד עם צאתו ממשרדנו, הלך הישר לבית מפלגת העבודה, שהיה במרחק כמה מאות מטרים ממשרדי "הרשימה הממלכתית", והתחיל למלא את אותו תפקיד בכפיפות לראש מחלקת העולים – חברת הכנסת מטילדה גז ז"ל. כלומר, מילא במקביל את אותו תפקיד בשתי מפלגות. עד היום לא ברור מה חיפש קלמנוביץ' דווקא ב"רשימה הממלכתית", מפלגה קטנה באופוזיציה בת ארבעה חברי כנסת בסך הכול – יגאל הורוביץ, איסר הראל, יצחק פרץ (שהחליף את מאיר אביזוהר) ואנוכי החתום מטה. התאוריה היחידה שלי היא שמאחר שהמפלגה הוקמה על ידי דוד בן־גוריון, שגם היה חבר כנסת מטעמה עד שפרש, אנשי הקג"ב במוסקווה סברו אולי שהיא ממלאת תפקיד יותר חשוב במדיניות הישראלית מכפי שבאמת היה. מן הדין לעמוד על אירוע החורג ממסגרת ) בתחום 1974-1967( תקופת המחקר הנוכחי יחסי ישראל-פלשתינאים, וכוונתי ל"אינתיפאדה" ונמשכה כמה שנים. 1987 שפרצה בדצמבר הפתעת האינתיפאדה הייתה אירוע טראומטי, ואולי מכונן, בעבודת קהילת המודיעין על שלוחותיה, ובפרט עבור השב"כ. לקחי ההפתעה חייבו שינויים קונספטואליים ואף מבניים בעבודת השב"כ, האחראי על הערכת המצב הפוליטי בשטחים הכבושים. הניסיון לקשור את פרוץ האינתיפאדה לאירועים שהתרחשו סמוך לפריצתה או לקשור אותה ב"גורמים משניים", כמו "האכזבות הקשות של הפלשתינאים מתוצאות הפסגה הערבית ", לא עמדו במבחן המציאות. 1987 בעמאן בנובמבר לנוכח הסברים אלה, ניתן להבין מדוע הופתעו גורמי מודיעין ואנשי הממשל הישראלי בשטחים ממועד פריצתה של האינתיפאדה, מעוצמתה ומעצם התמשכותה, כי הרי קודם לפריצתה הם העריכו כי "צפוי המשך של מה שהיה לפני כן ולא משהו חדש בשטחים", או כי "צפויות בשנה , הפרות סדר חמורות בשטחים". 1987 , הקרובה לדעתי, נבעה ההפתעה מחוסר הבנה של התהליכים הפוליטיים והחברתיים העמוקים בתוך החברה הפלשתינאית, שהחלו עוד מימי ראשית הכיבוש הישראלי ונמשכו שנים. במילים אחרות, האינתיפאדה היוותה את שיאו של התהליך ולא את ראשיתו. על רקע זה, ניתן להבין את התמשכותה של האינתיפאדה כמה שנים, שלא כהערכת קהילת המודיעין בראשיתה כי מדובר ב"סיבוב נוסף של מהומות שניתן לדכא אותן, והסדר יחזור לקדמותו". כתבתי כי "דור הכיבוש, 1985 ואומנם באוגוסט שגדל על ברכי ההתעוררות הלאומית, יוביל את המאבק נגד הממשל הישראלי, והיקפו ילך ויגדל .)1985 עם השנים" ("הארץ", שישה באוגוסט מעניין לעניין באותו מודיעניין בעקבות מושבי, עוד על קלמנוביץ' זלמן שובל קראתי את כתבתו המעניינת של אבי מושבי על המרגל שבתאי , נובמבר 90 קלמנוביץ' (גיליון ) שמספרת, בין היתר, 2021 על השתלבותו של הנזכר לעיל במחלקת העולים של מפלגת העבודה. בעקבות גדי זהר, על פרוץ האינתיפאדה פרופסור משה שמש בספרי העומד לצאת לאור בקרוב, בפרק האחרון שלו שכותרתו "אפילוג", התייחסתי לכשל המודיעיני באשר לאינתיפאדה הראשונה ואשר בא לביטוי במאמר של גדי זהר בגיליון זה. וכך כתבתי: ' – חיפש, אולי, קרבה לאיסר?קלמנוביץ
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=