60 2022 , אדר ב' תשפ"ב, מרץ 91 גיליון | מביך במיוחד היה לקרוא כי "...ראש אמ"ן (האלוף אהרון יריב) לא 'התלהב' מהדו"ח". מהניסוח ה'עדין' בהמשך ("האם יתכן שגם לאלוף יריב... היה קשה להשתחרר מהשפעת מלחמת ששת הימים ולקבל את האפשרות שהצבא המצרי התאפיין בנחישות ובמורל גבוה, וכי שררו יחסים טובים בין הקצינים ופקודיהם, בניגוד לתפיסה שהייתה מקובלת בעקבות מהלך המלחמה ותוצאותיה?"), ניתן להבין שיריב 'גלגל' את סא"ל נחמיאס, מפקדו של יער, 'מכל המדרגות', וסתם את הגולל על אותם ממצאים חשובים. העניין ריתק אותי כיוון שבמסגרת עבודת הדוקטורט שלי בחנתי מקרוב את מחקר השבויים המצריים במלחמת ששת הימים. הפרויקט נערך במחנה עתלית, רוכז ע"י יצחק אורון ז"ל, והשתתפו בו חוקרי אקדמיה בכירים ביותר בתחום הפסיכולוגיה, סוציולוגיה, המזרח התיכון ומדע המדינה, משלוש אוניברסיטאות (העברית, ת"א, ובר-אילן). אלה ניתחו שאלוני מבחן שחולקו לשבויים ומכתבים שהוחלפו בינם ובין בני משפחותיהם בתקופת השבי. מסקנות אותו מחקר – שהופץ באפריל לדרגים הבכירים במערכת הצבאית 1972 והמדינית – היו כי הקצין המצרי מתאפיין ברמת אינטליגנציה ירודה במידה רבה בהשוואה לקצונה הישראלית; רמת הידע הצבאי-מעשי שלו נמוכה; וכושרו בהפעלת מערכות מסובכות, נמוך. כן ציין המחקר שהקצין המצרי לוקה בגמישות מחשבה, ויכולתו להשתחרר מדפוס קבוע, ולעבור לדרך חשיבה שונה נוכח מצבים משתנים, נמוכה. צוין שהוא חלש ביכולת לתפוס פרטים במציאות מורכבת, וחשיבתו אף הוגדרה כ"פרימיטיבית". בנוסף נמצא, שאישיותו של הקצין המצרי ב היא שטוחה, דלה, בעלת משאבים פנימיים חלשים, חסרת בגרות אמוציונלית, חסרת עצמאות, ותלויה מאד בחברה. הקצין המצרי הצטייר כבודד בעולמו; כמי ששיתוף הפעולה שלו עם הזולת מועט; ואין הוא מבחין בין מוסריות ויעילות: הטוב הוא גם החזק (או היעיל) והחזק הוא גם הטוב. נמצא גם שהניתוק מהמציאות גורם לקצין האופייני להציב לעצמו מטרות בלתי ריאליות. הוא נעדר קנה מידה אובייקטיבי לבדיקת רמת הישגיו; וביקורתו העצמית על פעולתו היא בלתי מספקת. הבריחה מן המציאות מקבלת לעיתים ביטוי של בריחה מן החובה, שהצורך בה הוא לעיתים חזק עד כדי עריקה ובגידה. המחקר גרס כי "איש הצבא המצרי אינו עונה על הדרישות של כוח קרבי מודרני יעיל"... בניתוח מאפייניו הפסיכולוגיים של הקצין כמפקד, גרס המחקר כי הקצין המצרי איננו "מנהיג טבעי", או "מפקד טבעי". רוב מוחלט של הקצינים אינם מזדהים עם התפקיד הפיקודי- אחוזים מהם מעדיפים תפקיד 80 מנהיגותי: ייעודי-סיעודי (מקצועי), על פני תפקיד מנהליפיקודי. כ"אישיות חברתית" מחפש הקצין במסגרת הצבאית לא את האתגר של הנהגת אנשים כמילוי תפקיד צבאי, כי אם שלטון באנשים ושררה, ובמילוי תפקידו האישי – הבטחת הסטטוס שלו וקידומו. מציאות חברתית זו, לגרסת המחקר, "מגבילה ביותר את כושרו של הצבא המצרי ככוח לוחם: הקצין המצרי יניח על פי רוב כי לא יוכל לסמוך על סיוע מחברו, ויכלכל את מעשיו בהתאם". רב-סרן מצרי, שהוערך על ידי החוקרים כקצין קרבי מעולה במושגים מצריים (הפך למנהיג הקצינים השבויים), הגיע למסקנה – לאחר סימפוזיונים בין הקצינים השבויים בדבר לקחי המלחמה – כי רמתם של הסגנים והסג"מים היא כה נמוכה, עד שלכאורה יש לסלקם, עד לאחרון בהם, מן הצבא... 1948- המחקר סיכם סוגיה זו ואמר, "ב הגדרנוהו כ'קצין המנהל את הקרב לפי הספר'. על פי התרשמותנו לא נשתנו נתוניו הבסיסיים שנה מאוחר יותר". דומה, שאבחנה קשה 20 ונחרצת זו, חרצה סופית לשבט – בעיני כל קורא של סיכום המחקר - את גורל הקצין המצרי, בכל התמודדות אפשרית כיריב לצה"ל. פרק מרכזי במחקר עסק בחיילי הצבא המצרי. מסקנתו הכללית הייתה שלחוגר המצרי יש מספר נתונים פוטנציאליים של לוחם טוב: חוסן גופני, כוח סבילות, תוקפנות. נטען גם שמשמעת חוגרי הצבא הייתה בשלב מתקדם יותר של 'מודרניות'. משמעות נתונים חיוביים אלה, הוצנעה ולא זכתה להבלטה מספקת. לעומת זאת, הדגיש הדו"ח מספר נתונים המגבילים את יעילותו הפוטנציאלית כחייל בצבא מודרני: אינטליגנציה וכושר טכני נמוכים יחסית; חוסר עצמאות; וחוסר יוזמה ותושייה. אלה הוצגו כמגבלות חמורות לחייל בלחימה מודרנית . אשר ליחסי קצינים חוגרים: אחת ממסקנות הדו"ח הייתה, שהקצין המצרי נעדר, במידה מדהימה, כל רגש של אחריות כלפי חייליו. חוסר אחריות הקצינים כלפי החיילים בא לידי ביטוי מובהק בהתנהגותם בשדה הקרב. אחוזים גבוהים של החיילים טענו כי הקצינים לא מלאו תפקידים ראשוניים בשדה הקרב, או בכלל לא לקחו בו חלק. גם בתקופת השבי לא הייתה שום התעניינות מצד הקצינים לגבי גורל חיילי יחידותיהם. הזלזול והבוז של הקצין המצרי כלפי החייל, תגובה לפרופ' אפי יער, על 90 כיבוש האי שדואן, בגיליון דר' יוסי בן ארי ), לכד את תשומת ליבי, 90 בגיליון 'מבט מל"מ' האחרון ( במיוחד, המאמר הקצר של פרופ' אפי יער, על כיבוש האי שדואן ), ובעיקר 1970 בינואר 22 במלחמת ההתשה (מבצע 'רודוס', את מסקנתו כמי שחקר את הצד החברתי במערכת היחסים שבין מספר עשרות הקצינים והחיילים המצריים שנפלו בשבי: לאבחנתו, זו הייתה מערכת חיובית ביותר, והשפיעה על המורל והנחישות הגבוהים של המצרים בלחימה. כל זאת, בניגוד מוחלט לתפיסה שרווחה אז בצה"ל ואמ"ן, על רקע תוצאות מלחמת ששת הימים. מעניין לעניין באותו מודיעניין ניתן להבין שיריב 'גלגל' את סא"ל נחמיאס, מפקדו של יער, 'מכל המדרגות', וסתם את הגולל על אותם ממצאים חשובים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=