59 2022 , אדר ב' תשפ"ב, מרץ 91 גיליון | סיקורת מדיניות החוץ הבריטית כלפי גרמניה בשנים והשפעת המודיעין האמריקאי על 1939-1933 קבלת החלטות ביחס למלחמה בווייטנאם , היו מקרי בוחן להשוואה. לקורא 1967-1964־ ב הישראלי, ובעיקר לאנשי ביטחון ומודיעין, מצליח הפרק המצוין, על מדיניות ישראל כלפי , לשפוך אור על 1956-1953 מצרים בשנים תהליכים מעניינים, שקרו כאן בשנים שהחשיפה התקשורתית לאירועים אלה הייתה מינורית מאוד. הדינמיקה בין אנשי מודיעין והדרג המדיני דוד בן־בתקופה הנבחנת מתייחסת בעיקר ל משה שרת, ראש הממשלה ושר הביטחון, ולגוריון בנימין גבלי שר החוץ, ומולם ראשי ממ"ן/אמ"ן היה אחד מעמודי איסר הראל .ויהושפט הרכבי התווך העיקריים של קהילת המודיעין, על רקע שליטתו באיסוף בנושאי פנים וחוץ, ופחות ביכולותיו בתחום ההערכה. מצרים הייתה אז .1952־ האויב העיקרי לאחר הפיכת הקצינים ב שני אתגרים בולטים היו למצרים – האחד מול צרפת ובריטניה בהקשר של תעלת סואץ, והשני מול ישראל בעקבות האיום שהעולם הערבי הציב לישראל – "סיבוב שני", שנועד להחזיר את הכבוד ' (ה"נכבה"). 48 האבוד שנרמס במפלת מלחמת במצב עניינים זה, היה למודיעין הישראלי ייעוד חיוני – לעקוב באופן שוטף אחר מגמות השלטון במצרים כלפי ישראל, לאתר סימנים מעידים לאפשרות יוזמה התקפית נגדנו, או אולי דווקא למצוא כיוונים של פיוס. בתקופה זו, כלל המודיעין של ישראל הצעירה את אמ"ן, המוסד, שב"כ ומשרד החוץ. לעניין ההערכה המודיעינית הייתה בולטות כמעט מוחלטת לאמ"ן, הגם שבתקופה ההיא, על רקע המשקל שייחס משה שרת לתשומה של משרד החוץ, דעתה של מחלקת החקר במשרד נשמעה יותר מאי־פעם בהיסטוריה המודיעינית של ישראל. הציפייה של הדרג המדיני הייתה כי "המודיעין ידע הכול", על רקע חשש קיומי לעצמאותה של ישראל. ההפתעה הראשונה למודיעין בהקשר המצרי 23 הייתה בעניין הפיכת "הקצינים החופשיים" ב־ . ההפתעה הייתה בעיתוי ולא בעצם 1952 ביולי התרחשותה. ההתייחסות הכתובה הראשונה לאירוע הופיעה בדו"ח המודיעין החודשי, מיולי , שם נטען כי עוד מוקדם להעריך את עתיד 1952 המשטר החדש וההשלכות על יחסי ישראלמצרים. בישיבה שנערכה בסמוך למועד זה – בהשתתפות ראש הממשלה, שר החוץ, קצינים בכירים בצה"ל וצמרת משרד החוץ – הציגו ראש ראובן שילוח ממ"ן בנימין גבלי וראש המוסד הערכות משותפות כי נפתח עתה חלון הזדמנויות לפתוח במשא ומתן מדיני עם ההנהגה החדשה במצרים. דברים דומים עלו גם בהערכה של משרד החוץ. ממ"ן ומחלקת החקר במשרד החוץ הסכימו כי עניינה של מצרים להסכם מוגבל וזמני עם ישראל – אינו נובע מרצון כן לשלום, אלא מרצון לשפר את היחסים עם המערב לצורך סיוע כלכלי וצבאי. באתגר השני – פינוי הבריטים מהתעלה, היו , ואף 1953 מספר מסמכי הערכת מודיעין בסוף ,1954־ על ידי נאצר במוחמד נגיבלאחר הדחת שהעידו כי המשטר רואה בבריטניה ולא בישראל אויב עיקרי, ועל כן הסכנה למלחמה אינה מרובה. , העריך 1956-1953 כך, לאורך התקופה של המודיעין שאין סכנה ממשית למלחמה יזומה מצד לפחות, בשל כשירות נמוכה של 1957 מצרים עד הצבא. החשש של בן־גוריון מהתעצמות צבאות־ , לערוך את ה"סמינר" 1953 ערב הניע אותו, בקיץ הביטחוני, שבעקבותיו פרסם את תפישת הביטחון של ישראל. גם הוא וגם שרת לא ראו חשש מיידי למלחמה. כך ניתן לראות התאמה בשנים אלה בין הערכות המודיעין להערכות המדינאים לגבי סכנה למלחמה. הפער בין קהילת המודיעין לבין המודיעין היה במישור המבצעי: מה המדיניות הרצויה לישראל נוכח התקדמות המשא ומתן בין בריטניה ומצרים. אנשי המודיעין, ובראשם גבלי, המליצו על נקיטת צעדים מרחיקי לכת, כדי למנוע הסכם זה ואילו המדינאים לא ראו בו סכנה חמורה. 1955־ סוגיה מהותית שהוצבה בפני ישראל ב הייתה הודעת נאצר, בספטמבר, על עסקת הנשק הצ'כית. הודעה זו הפתיעה את כל גופי המודיעין, ואף לאחר ההודעה, כשלה קהילת המודיעין להשיג מידע אמין לגבי ממדי העסקה. בהערכת , נכתב כי קליטת כל הנשק 1956 המודיעין בינואר , ועל כן אין 1958 בעסקה לא תושלם לפני סוף לחשוש מהתקפה מצרית בשנה הקרובה. תגבור , הביא 1956 המערך הצבאי המצרי בסיני בפברואר להחרפה בהערכת המודיעין. ראש אמ"ן יהושפט הרכבי התריע כי המערך ההגנתי יוכל לשמש את הצבא המצרי כמקפצה למהלך התקפי לכיבוש באר שבע. הוא לא הסתפק בהתרעות בערוצים מכתב חיים לסקוב הרשמיים והעביר לרמטכ"ל חריג עם דעתו האישית לגבי האיום המצרי. לנוכח פיסות מידע על קשיים של הצבא המצרי לקלוט את מערכות הנשק הרוסי והחתימה על עסקת נשק ישראלית עם צרפת – השתנתה הערכת המודיעין, כי אין בכוונת המצרים ליזום מתקפת פתע. בהתבטאויות של בן־גוריון ושרת בעניין העסקה הרוסית, בלט חוסר ודאות לגבי ממדי העסקה, כאשר ראש הממשלה הגיע למסקנה על , ושרת לעומתו 1956 תקיפה מצרית באביב-קיץ העריך כי גורמים בין־לאומיים ירתיעו את הנשיא המצרי לפתוח במלחמה בשנה הקרובה. לסיכום הפרק הישראלי, אפשר להצביע על השפעת תשומות המודיעין על הדרג המדיני בעוד שאין סימנים ללחץ של המדינאים על אנשי המודיעין להתאים את תשומת המודיעין להעדפותיהם. בסיכום המחקר, עומד לסלוי על ההשפעה המכרעת שיש להיבט האנושי והאופן שבו תשומות המודיעין באות לידי ביטוי בקבלת החלטות של מדינאים. זה ספר חשוב, מקצועי, מוקפד ועשיר במראי מקום ביבליוגרפיים. חלקם הנכבד של המסמכים לגבי ישראל התבססו על חומרים מארכיון צה"ל, תרומה חשובה במיוחד לתיעוד פעילות המודיעין הישראלי בשנות החמישים. הספר יצא ביוזמת המחלקה להיסטוריה בצה"ל, במסגרת המגמה לשתף את הציבור במחקרי עומק, שנשארו בעבר במסגרת הצבאית וכיום רואים חשיבות לפרסמם. המדינאי ואיש המודיעין מאת אהד לסלוי, הוצאת מודן, צה"ל-אמ"ץ-תוה"ד, 2022 משרד הביטחון – ההוצאה לאור, המחלקה להיסטוריה, אפרים לפיד יחסי העבודה וההשפעה של המודיעין על קבלת ההחלטות, ובעיקר על מקבלי ההחלטות הבכירים במדינה, הם נושא לדיונים ומחקרים, ברבות השנים, במסגרות שונות ובאקדמיה. במחקר השוואתי שערך דר' אהד לסלוי לדוקטורט, הוא בחן שלושה אירועי מפתח בתקופות שונות בש־ לוש מדינות – בריטניה, ארצות־הברית וישראל, ועמד על השימוש שעשו מדינאים בתשומות המודיעין.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=