58 2022 , אדר ב' תשפ"ב, מרץ 91 גיליון | שאלתיאל, שדמה לחייל סקוטי למהדרין, כונה בידי חבריו "צ'רלי" ו"ג'וק". על מנת לא לשכוח את יהדותו, הוא קיעקע על זרועו את סמל המגן דוד ואת השם ניל"י הוא הצטרף לפרק זמן לסירת מבריחים, ולבסוף חזר ארצה מצויד בשפה נוספת ובחוכמת חיים. והחזירוה לנמל המוצא. מי שהוביל אותה היה שאלתיאל, שניסה, בניגוד לדעת שאר חברי הצוות הזרים, לפרוץ את המצור למרות הסכנה המוחשית. יומן שכתב על הקורות אותם בדרך, ."העולם הזההתפרסם בהבלטה בעיתון " האונייה הפכה לסמל הניסיונות הישראליים לפריצת המצור באותם ימים. מומחה בלגי לגידול בקר... באמצע שנות החמישים גויס מפקד לח"י , למוסד. מטרתו הייתה יצחק שמירלשעבר, להקים יחידה מבצעית. שמיר גייס אחדים דוד שומרון, ישקה מיוצאי לח"י, ביניהם, ועוד. אליאב, הרצל עמיקם, שלמה עדניה המטה ישב בפריז. בשלב מסוים גם שאלתיאל גויס ליחידה. לטענת עמוס קינן, שישב אז בפריז, הוא התבקש להמליץ עליו. "למרות שלא הייתי מהימן מבחינה פוליטית, הייתי מהימן מהבחינה האישית", הסביר. שאלתיאל נאלץ למחוק את כתובות הקעקע שעל ידיו והצטרף למוסד. במסווה של מומחה לגידול בקר בלגי בשם , נשלח שאלתיאל לקהיר פרנסואה רנאנקור והפך ל"איש שלנו בקהיר". הוא הועסק כיועץ חקלאי בידי ממשלת מצרים. כדרכו, גם הפעם הוא היה יחידה של איש אחד, וזו הסיבה שהצליח למלא את שליחותו ולצאת בשלום. במשך מספר שנים פעל שאלתיאל במצרים. הוא היה זה שמיפה את שדות התעופה ה שהופצצו בשעות הראשונות של מלחמת ששת הימים, שנטרולם הוביל לניצחון חסר התקדים במלחמה. לפי שמועות נוספות, שמהימנותן מוטלת בספק, הוא היה גם קשור בניסיונות ההתנקשות בחייהם של המדענים הגרמניים שפעלו במצרים. "הגרזן של שמיר", הוא כונה. במהלך שליחותו, נשא שאלתיאל לאישה הולנדית שלא ידעה מאומה על פעילותו והתגוררה עימו בקהיר. רק לאחר שסיים את שירותו, חשף בפניה את זהותו. במהלך שליחותו, נהג שאלתיאל להגיע לפריז אחת לחודש לקבל הנחיות וניצל את ההזדמנות להיפגש עם עמוס קינן. הוא חשף בפניו את הקשיים שחש, "אין לי עם מי לדבר באף מקום. העבודה שלי קשה... אף אחד במצרים לא מעלה על דעתו שאני מבין ערבית. גם בבלגיה חושבים שאני בלגי... פעם בחודש אני מוכרח לדבר עם מישהו כדי שלא להשתגע". את הפרטים הסודיים של שליחותו לא חשף כמובן, גם לא בשיחות עם חברו ללח"י ולמוסד, דוד שומרון, שפעל בפריז במסווה של איש תיירות. חי בקנדה, רחוק מישראל, רחוק מדי לאחר שסיים את השליחות, ניסה שאלתיאל למצוא את עצמו בארץ, אך לשווא. לאחר שהתאכזב מהבטחות ללא כיסוי שנתנו לו באשר למגורים ולתעסוקה, הוא קיבל ג'וב מסוים באחת מארצות אפריקה בתחום החקלאות, או שאולי היה זה רק כיסוי לעבודה חשאית נוספת. בשלב כלשהו הוא נעלם, מאוכזב מהמדינה לה הקדיש את חייו, והגיע לקנדה. במשך שנים הסתובבו שמועות שונות על גורלו, רובן גרסו שהוא כבר אינו בין החיים, עד שבעקבות כתבה שעמוס קינן כתב עליו, הוא התגלה בגואלף שבאונטריו, קנדה, נשוי, אב לשני ילדים ועובד במפעל מקומי. קינן נסע לבקרו. הפגישה ביניהם אחרי שנים ארוכות עמדה בסימן קתרזיס והתפכחות. "יש דבר אחד שלעולם לא אסלח עליו", אמר לו שאלתיאל, "בני שאול [בנו השני שנקרא על שם מפקד , שאול יפה] היה צריך להיוולד בארץ 82 גדוד ישראל". לפני שנפרדו, הוא העז לומר, בגילוי לב נדיר, את אשר על ליבו, "אני מסתכל אחורה על חיי וחושב, איזה בזבוז זה היה. כל מה שעשיתי היה לחינם, בשביל מטרות אבודות". עם זאת, כששאל אותו קינן, "התחזור?" ענה לו ללא היסוס, "אם יקראו לי". , בגואלף, 2006 הוא נפטר בשמונה במאי רחוק מהארץ שאהב בכל מאודו ושלמענה פעל וגם הרג. חייו הסודיים של סוכן המוסד שאלתיאל בן יאיר שר התחבורה שהפך יעד דוד צבי פנקס – להפחדה רועמת (ויקיפדיה)
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=