33 2022 , אדר ב' תשפ"ב, מרץ 91 גיליון | לישראל. אלקנה חש שהוא "מתפוצץ", עמד על רגליו בחדר וזעק, "מה היה צריך את העדכון המדיני, כאשר המידע המודיעיני אִפשר לראות את הכול באופן הכי ברור?", הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת בעוצמה רבה. דלק אחריו חיים יעבץ, אחד מבכירי האגף, ואמר לו: "למה אתה עוזב? זוהי הרי שעתך הגדולה ביותר, ניצחת!" אלקנה "נטרף" מכעס וענה לו: "אני ניצחתי? אני עשיתי את מלחמתי המקצועית לא בשבילי, אלא בשביל צה"ל ועם ישראל, שמולם התבזינו מקצועית משך שנים. אוי לניצחון שכזה!", אמר, וחזר למשרדו. המשיך אלקנה וסיפר כי לא פחות מכך הוא כעס על גזית, שבאותה תקופה יזם כינוס של כל ראשי הענפים והמדורים באמ"ן־ מחקר, כדי לומר להם, "אנו מצויים בתקופה רגישה, ולכן עליכם תמיד להחמיר בגישתכם ההערכתית". לאחר שהפורום התפזר, אלקנה ביקש להישאר ואמר לגזית, "אינני יכול להבין את בקשתך – אמרת לציבור כי אתה מבקש מהם להטות את הערכתם לחומרה, ביחס למה שהם חושבים באמת. אם החוקרים הצעירים ייטו לחומרת יתר, ועל בסיס תוצריהם יעשו כך ראשי המדורים, ובתורם – ראשי הענפים וראשי הזירות, איך אתה, כמי שעומד בראש המערכת, תדע בכמה 'מעלות' הערכת האמת מוטה, והיכן בכלל מסתתרת האמת המודיעינית?!" תמצית תורת המודיעין, דה־פקטו וזו אולי תמצית תורת המודיעין, על רגל אחת: קל להתריע, אך לא אחת זה נעשה שלא לצורך, ועלול לגרור נזקים כבדים – מהוצאות ענק מיותרות, ועד, חלילה, הידרדרות אל סיפה של מלחמה. לעומת זאת, קשה מאוד להרגיע: לדבוק באופן מוחלט ביושרה, להישאר קר מזג ורוח, לרסן ולהרגיע, גם תחת חרדת הצורך ב"כיסוי לעת צרה", ומול מדינאים שהאג'נדה שלהם אינה עולה בהכרח בקנה אחד עם האמת המודיעינית. ונשאלת השאלה: האם היום, אחרי כמעט חמישים שנים, הדברים השתנו? בעתיד, אולי כשנתוני האמת במקרה האיראני ייחשפו, התשובה לשאלה תהיה לגמרי ברורה... יוסי סיים את המאמר המרתק והמחדש שכתב בנושא, ובעיקר על אישיותו המרתקת של תת־ אלוף אלקנה הרנוף ז"ל, במילים: "האם היום, אחרי כמעט חמישים שנים, הדברים השתנו? פעם, כשנתוני האמת במקרה האיראני ייחשפו, התשובה לשאלה תהיה לגמרי ברורה…". אין בכוונתי לעסוק בסוגיה האיראנית בהקשר הנזכר לעיל, אלא לטעון כי היא תוצאת ההרכב האנושי של נושאי התפקידים בעת ההיא ובעתיד. אם נבחן את הערכות המודיעין , שצפו כי מצרים עד שנות השבעים 1966 בשנת לא תצא למלחמה בשל הימצאות כוחות גדולים , ראש אמ"ן 1967 שלה בתימן – נמצא כי במאי דאז, האלוף אהרון יריב, שינה את ההערכה על סמך הידיעות שהתקבלו, מרביתן ביחידה דאז). הוא התריע בצורה ברורה 8200( 515 ואחראית, והדרג מעליו, שהיסס כשלושה שבועות מתוך ניסיון להרגיע, קיבל לבסוף את ההחלטות הנדרשות לצאת למלחמת מנע. התמונה הייתה שונה. במקרה זה, 1973־ ב אלי זעירא, ראש אמ"ן, הרגיע, על־אף המידע המתריע, על רקע תפישת עולמו שבחנה את המציאות ואת ההערכות – בעיניים של מפקד או דרג מדיני, ולא בעיניים של קצין מודיעין. אין צורך להרחיב. שלמה גזית, ראש אמ"ן, שהגיע 1977־ ב לתפקידו לתוך הטראומה שהותירה מלחמת יום הכיפורים, פעל ברוח הפתגם העממי, "הנכווה ברותחין נזהר בפושרין". ועל כן, ניסה להחמיר בהערכות ולהשאיר לדרג הממונה (הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה) להתמודד עם המשמעויות העולות מההערכות ומתוך המידע. מסתבר שלא רק לאלקנה היה ויכוח בנושא עם שלמה גזית. האם זהירות יתרה היא גישה מודיעינית? להלן עדות שקיבלתי מאלוף־משנה (בדימ') אלי הלחמי, שגויס על ידי שלמה לחטיבת המחקר, על החששות שליוו את ראש אמ"ן שימשתי 1977־ באותם הימים. וכך סיפר, "ב כרע"ן תוא"ר [תכנון וארגון] בחמ"ן, לבקשתו של שלמה גזית. לא הייתי בחטיבת המחקר. אני מניח שהאירועים המתוארים, שהביאם יוסי בן־ארי, נכונים, היות שכל צמרת אמ"ן חייתה ונשמה את צל הטראומה של מלחמת יום הכיפורים והמחדל המודיעיני של אמ"ן... לחיזוק גרסה זו של אלקנה ז"ל אוסיף נופך דומה המתאים למתואר. עזבתי את עיסוקיי ,1975 האזרחיים וחזרתי לשרת בצה"ל במאי לבקשתו של שלמה גזית ז"ל. הוצבתי בראש הענף הכלכלי (החלפתי את משה אפרת ז"ל). זאת, כי שלמה ראה בחוסר ההתרעה על אמברגו נפט, ומה שקרה בעקבות זאת, כמחדל משמעותי מאוד של הענף הכלכלי. בשלהי שנת הוצאנו חוברת עם מחקר מקיף על 1976 ...66 המשך בעמוד איש המודיעין המושלם הרנוף בתוכנית של עודד בן-עמי (צילום מסך, ארכיון המל"ם) אומנות המודיעין – פנים רבות לה "אומנות המודיעין: קל מאוד להתריע, קשה מאוד להרגיע" התייחסות למאמר של יוסי בן ארי נעם שפירא
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=